זכויות האדם במגילת האו"ם

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הפעם הראשונה שבה המושג "זכויות אדם" מופיע במסמכים בינלאומיים הוא במגילת האו"ם.

היסטוריה

בשנת 1942, במהלך מלחמת העולם השנייה, המכון למשפט אמריקני הכין טיוטה של מגילת זכויות לשם שמירת השלום, על מנת לענות על צורך משמעותי בדאגה לשמירה על זכויות האדם. לאחר עבודה של כמעט שנתיים, מבלי לנסות להשלים טיוטה פורמלית, התגבש דו"ח המצביע על זכויות אדם חיוניות. עבודת המכון, כמו גם מאמצים של קבוצות חברתיות ודתיות שונות, היוותה גורם משמעותי בהשפעה על כתיבת העקרונות בדבר זכויות אדם בסיסיות במגילת האו"ם[1] .

בשנת 1944 התכנסה וועידת דומברטון אוקס בוושינגטון לאחר שהוכר הצורך בארגון בינלאומי לאחר מלחמת העולם השנייה. בוועידה השתתפו נציגי ברית המועצות, ארצות הברית, בריטניה וסין. הוועידה ניסחה הצעה שכללה טיוטה של אמנה ושל מסמכים נוספים, להקמת ארגון בין לאומי לשמירת השלום והביטחון. במהלך הוועידה בתהליך כתיבת טיוטת העקרונות שלימים הפכה לבסיס למגילת האו"ם, ניתנה התייחסות מעטה לנושא זכויות האדם והחירויות הבסיסיות ונראה היה כי נעשה ניסיון להתחמק מדיון בסוגיה זו. גם ההתייחסות שניתנה התמקדה ביחסיהן של מדינות קטנות וגדולות ואופן ההצבעה של המדינות בגופים הבינלאומיים. הסיבה העיקרית לכך הייתה שמדינות מסוימות כמו רוסיה ובריטניה יחששו מפלישה לעניינים הפנימיים שלהן ויירתעו מחתימה על המגילה, רוסיה בשיטת הממשל שלה ובריטניה בהתייחס לקולוניות תחתיה.

ארגונים חברתיים ודתיים שונים הביעו אכזבה גדולה על ההתייחסות הקצרה במגילה וריכזו מאמצים רבים לקידום ושמירה על זכויות האדם הבסיסיות עד שלבסוף הציעו לייסד וועדה שמשימתה העיקרית תהיה להציע הגדרה והצהרה בינלאומית לזכויות האדם. מהלך זה הוביל להכרזה לכל באי העולם בדבר זכויות האדם, שהתקיימה ב-1948 בסן פרנסיסקו. הצהרה זו איננה מחייבת את המדינות באופן חוקי אלא מציבה סטנדרט בינלאומי אחיד לכל העמים והאומות[1].

זכויות אדם בסעיפים השונים במגילת האו"ם

זכויות האדם במגילת האו"ם מוזכרות בעיקר בסעיף 1(3) לפרק הראשון, "מטרות ועקרונות" ובסעיפים 55-56 למגילה, המצויים תחת הפרק התשיעי "שיתוף פעולה כלכלי וחברתי בינלאומי". לפי הסעיף 1(3) הפותח את מגילת האו"ם, אחת ממטרות האו"ם היא להשיג שיתוף פעולה בינלאומי בפתרון בעיות כלכליות, חברתיות, תרבותיות והומניטריות וקידום ועידוד זכויות האדם וחירויות היסוד לכל, ללא הבחנה בין גזע, מין, שפה או דת.

סעיף 1(3) מתייחס לשאיפת האומות המאוחדת על פי המגילה, ליצור שיתוף פעולה בינלאומי במטרה לעודד שמירה והגנה אוניברסלית על זכויות האדם כאמור, ואילו החובה הנזכרת בסעיף 55 מהווה התייחסות ישירה לשמירה על זכויות האדם.

סעיף 55 למגילה קובע מטרות שונות אותן יקדם על מנת ליצור תנאי יציבות ורווחה הנחוצים ליחסי שלום וידידות בין העמים המבוססים על כיבוד עיקרון שוויון זכויות והגדרה עצמית. מטרות אלו עוסקות בקידום כלכלי, חברתי ותרבותי במדינות השונות ועידוד קידום זכויות האדם וחירויות היסוד באופן אוניברסלי. לבסוף, סעיף 56 מציין כי המדינות החברות מתחייבות לנקוט בפעולות, יחד ולחוד, לשם השגת היעדים המפורטים בסעיף 55. לשם כך, קובע סעיף 68 למגילה שיוקמו וועידות שיעסקו בתחומים כלכליים וחברתיים וועדות לקידום זכויות אדם.

כחלק מכך, מונה סעיף 13 למגילה כלים למימוש המטרה לקידום זכויות אדם, כך שהאספה הכללית תיזום למידה ומחקרים לשיתוף פעולה בינלאומי בתחומי התרבות, הכלכלה, החינוך, והבריאות וסיוע במימוש זכויות האדם וחירויות היסוד לכל, ללא הבחנה בין גזע, מין שפה או דת. כמו כן, סעיף 62(2) קובע שהמועצה הכלכלית והחברתית תייעץ ותמליץ בנושא ההגנה על זכויות האדם וחירויות היסוד לכל.

סעיף נוסף המבליט את הנכונות להגן על זכויות האדם תחת מגילת האו"ם הוא סעיף 76, אשר מדגיש שוב את מחויבות המדינות החברות בארגון לפעול להשגת מטרות הארגון המנויות בסעיף 1. זוהי 'מערכת הנאמנות' של המדינות החברות. הסעיף חוזר על המטרות השונות כמו קידום השלום והביטחון הבינלאומיים, קידום התפתחות פוליטית, כלכלית וחברתית, קידום מעמד של הגדרה עצמית לעמים שונים, לעודד כבוד לזכויות אדם וחירויות יסוד לכל, ללא הבחנה בין גזע, מין, דת או שפה ולהבטיח שוויון בעניינים החברתיים, הכלכליים והמסחריים עבור כל חברי האומות המאוחדות.

מכאן שמטרות האום הנוגעות לשמירה על זכויות אדם מתכנסות לשלוש סמכויות בסיסיות: הסמכות ללמוד, לחקור ולאסוף מידע, הסמכות להכין דוחות והמלצות והסמכות לדון בנושא על מנת לכונן כיבוד וקידום זכויות אדם. לסיכום, המגילה מטילה על האו"ם מחויבות ליזום שיתוף פעולה בינלאומי ומטילה על המדינות החברות לפעול בהתאם למטרות הארגון[2].

הנס קלזן טען כי העיקרון לשמירה והגנה על זכויות אדם כמוזכר במגילה מנוסח באופן שלא משתמע לשתי פנים ואף קובעת את החובה של מדינות לכבד זכויות אדם. גיאורג שוורצנברגר טען שבמגילה כתוב באופן ברור כי האחריות של האו"ם הוא לקידום ולעידוד כיבוד זכויות אדם ובנוסף, על כל מדינה חברה קיימת החובה להגן בפועל על הזכויות. סר הרש לאוטרפאכט טען שהמגילה מטילה אחריות משפטית על המדינות החברות בנושא שמירה והגנת זכויות האדם וכיבוד החירות.

הזכות לשוויון במגילת האו"ם

הזכות העיקרית הכתובה מפורשות במגילה, ממנה יוצאות כלל הזכויות. הזכות לשוויון משתקפת למעשה מהסעיפים 1(3) ו55 למגילה בכך שמציינים כי יש לקדם ולעודד את חירויות היסוד עבור כולם, ללא הבחנה בין גזע, מין, שפה או דת. מאתר האו"ם עולה כי עקרונות השוויון ואי- האפליה הם חלק מיסודות שלטון החוק כך שכל בני האדם, המוסדות והגופים, הציבוריים והפרטיים, לרבות המדינה עצמה, אחראים לדינים צודקים, הוגנים ושוויוניים והם זכאים להגנה שווה מפני החוק ללא כל אפליה.

עוד עולה המסגרת המשפטית הבינלאומית לזכויות האדם מכילה כלים בינלאומיים למאבק בצורות ספציפיות של אפליה, לרבות אפליה נגד עמים ילידים, מהגרים, מיעוטים, בעלי מוגבלויות, נשים, אפליה גזעית ודתית.[3] .

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

באתר ממשלת הולנד (באנגלית)

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 Eduard R., Stettinius JR. (1946). Human rights in the united nation charter. the ANNALS of the American academy of political and social science. 430-437.
  2. ^ Stavrinides Z. (1999). Human rights obligations under the United Nations charter. The International Journal of Human Rights, 3:2, 38-48.
  3. ^ United nation. Equality and Non-discrimination. Retrieved December 4, 2017 from un.org
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0