מלחמת תאילנד–צרפת

מלחמת תאילנד–צרפת

הודו-סין הצרפתית ושכנותיה
מלחמה: מלחמת העולם השנייה
תאריכי הסכסוך	אוקטובר 1940 – 9 במאי 1941 (כ־31 שבועות ו־4 ימים)
מקום	הודו-סין
עילה	תביעה טריטוריאלית של תאילנד
תוצאה	ניצחון תאילנד. יפן תיווכה
שינויים בטריטוריות	שטחים בלאוס (3 מחוזות) ובקמבודיה (2 מחוזות) שאיבדה בעבר תאילנד (סיאם) לטובת הודו-סין הצרפתית
הצדדים הלוחמים צרפת הודו-סין הצרפתית תאילנד מנהיגים פיליפ פטן  אננדה מהידול  מפקדים ז'אן דקו פלק פיבונסונגרם כוחות צרפתי: 12,000 חיילים 38,000 חיילים קולוניאליים 20 טנקים קלים 100 מטוסים תאילנדי: 60,000 חיילים 134 טנקים 140 מטוסים 18 אוניות אבדות יבשה: 321 הרוגים או פצועים 178 נעדרים 222 שבויים 22 מטוסים ים: 1 קרוזר קל damaged יבשה: 54 הרוגים 307 פצועים 21 שבויים 8–13 מטוסים ים: 36 הרוגים פצועים לא ידוע 2 סירות טורפדו 1 אוניות סיור חוף

מלחמת תאילנד–צרפת (בתאית: กรณีพิพาทอินโดจีน, בצרפתית: La Guerre franco-thaïlandaise)‏ (1941-1940) התנהלה בחדשים אוקטובר 1940-מאי 1941 בין ממלכת תאילנד (סיאם לשעבר) ול"מדינה הצרפתית" של משטר וישי. עילת המלחמה הייתה התביעה התאילנדית להחזרת כמה שטחים בהודו-סין הצרפתית, שהשתייכו בעבר לממלכת סיאם.

תוך כדי משא ומתן עם צרפת זמן קצר לפני מלחמת העולם השנייה הסתבר כי ממשלת צרפת הייתה מוכנה לשינויים בגבולות הודו-סין -תאילנד, אך שינויים קלים בלבד. בעקבות כניעת צרפת בפני גרמניה הנאצית וכיבושה, סבר ראש ממשלת תאילנד האוטוריטרי, הגנרל-מייג'ור פלק פיבונסונגרם כי נוצרה הזדמנות פז להשיג מחדש את השטחים שאיבדה תאילנד בימי המלך צ'וללונגקורן (ראמה החמישי) לטובת לאוס וקמבודיה שבהודו-סין הצרפתית. כיבוש צרפת המטרופוליטנית על ידי גרמניה החליש את הניהול הצרפתי של המושבות שמעבר לים, כולל הודו-סין. המנהל הקולוניאלי המקומי ראה עצמו חסר רמת הסיוע והאספקה הנדרשת. אחרי שיפן פלשה להודו-סין בספטמבר 1940, נאלצו הצרפתים מווישי להסכים לנוכחותם של בסיסים צבאיים יפניים במושבה. הכניעה הצרפתית ליפנים בהודו-סין שכנעה עוד יותר את המשטר של פיבון כי צרפת של וישי לא תהיה מסוגלת לעמוד בהצלחה בעימות עם תאילנד.

הקשר

ב-12 ביוני 1940 הסיכמה ממשלת תאילנד לחתום עם צרפת על הסכם אי-התקפה, אבל אחרי קריסתה של ההגנה הצרפתית מול גרמניה הנאצית בשנת 1940, הבחין ראש הממשלה התאילנדי פיבון בהזדמנות לארצו להחזיר לעצמה את השטחים מקמבודיה שאיבדה לטובת צרפת בימי שלטונו של המלך צ'ולאלונגקורן, בשנים 1904 ו-1907. פיבון ביקש לנקום את ה"השפלות" שגרמה צרפת לארצו בשנת 1867 כשהשתלטה על ממלכת קמבודיה שהייתה עד אז בת חסות של תאילנד, ובשנת 1893 כשגם לאוס נלקחה מתחת החסות התאילנדית וסופחה להודו-סין הצרפתית החלשת המטרופולין באירופה עשתה את המשך השליטה הצרפתית בהודו סין קשה ורווית סכנות. אחרי הפלישה של יפן להודו סין ב-25-22 בספטמבר 1940 הממשל הקולוניאלי, חסר סיוע ותגבורות, נאלץ להסכים לנוכחות היפנית במושבה. ההתנגדות הצרפתית החלשה לפולשים שכנעה את משטרו של פיבון בבנגקוק כי עימות צבאי עם צרפת ישתלם.

הכוחות המעורבים

הכוחות הצרפתים

שדה התעופה אגנו (הגנאו) בצרפת:מטוס מוראן-סולנייה MS 406 שווייצרי

הכוחות הצרפתים בהודו-סין כללו 60,000 חיילים, מתוכם 12,000 שמוצאם בצרפת (ששירתו ברגימנטים שכונו "רגימנטים של הריבון"). הם היו מחולקים ל-41 גדודי רגלים, שני רגימנטים של תותחנים, וגדוד הנדסה קרבית. חולשת הצד הצרפתי הייתה המחסור בטנקים: היו לו רק 20 מסוג ]רנו FT מול 134 של צבא תאילנד. חיל האוויר של משטר וישי בהודו-סין כלל כ-מארה מטוסים, מהם כשישים יכלו להישלח בקו הראשון:30 מסוג פוטה 25 (Potez 25), 4 פרמאן 221, 6 פוטה 542, 9 מוראן-סולנייה M.S. 406 ו-8 לואר 130.

הכוחות התאילנדים

פלק פיבונסונגרם מבקר אצל הלוחמים התאילנדים

הצבא המלכותי התאילנדי של התקופה היה מצויד היטב יחסית. הוא כלל כ-60,000 חיילים, מחולקים לארבע ארמיות, כשהחשובה ביניהן היה צבא בוראפה על חמש אוגדותיו. הגופים העצמאיים שהיו נתונים בפיקוד הישיר של המפקדה העליונה של הצבא כללו שני גדודים ממונעים של פרשים, גדוד תותחנים, גדוד קשר, גדוד הנדסה וגדוד משוריין. לרשות חיל התותחנים עמדה תערובות של תותחי קרופ מיושנים, תותחי בופורס מודרניים ומרגמות מסע, כמו כן 60 "טנקטים" Carden-Lloyd ו -30 מזקו"מי ויקרס סימן 6

חיל האוויר וחיל הים התאילנדים נהנו בשנות ה-1930 מתשומת לב מיוחדת של הממשלה התאילנדית. לרשות חיל האוויר המלכותי של תאילנד עמדו כ-200 מטוסי קרב ו-120 מטוסי אימונים. החרם האמריקאי מאוקטובר 1940 דחף את בנגקוק לבקש יותר אספקה יפן: בחורף 1940 קיבלה תאילנד 33 נקג'ימה Ki-20 ו 9 מפציצי מיצובישי Ki-21, וכן כשלושים מיצובישי קי-30. עם זאת השתמשה תאילנד יותר בדגמים ישנים יותר, בעיקר מרטין B-10.

חיל הים מלכותי כלל כשלושים יחידות, לרבות ספינות משמר חופים מחופי שריון מתוצרת יפן, תונבורי וסרי איותאיה (מצוידות בארבעה תותחים של 203 מ"מ), 9 ספינות טורפדו מתוצרת איטליה (מצוידות ב- ששה צינורות לשיגור טורפדו של 533 מ"מ) ו4 צוללות חופים (שסופקו בשנת 1938 על ידי יפן). בנוסף היו ברשות תאילנד יחידה אווירית קטנה לליחמה נגד צוללות ושני גדודי נחתים (רובאי ים).

המבצעים הצבאיים

פריצת המלחמה

אחרי הפגנות לאומניות ואנטי-צרפתיות בבנגקוק פרצו תקריות בגבול לאורך נהר המקונג. חיל האוויר התאילנדי, במצב של עליונות מספרית, הפציץ את ויינטיאן, סיסופון ואת באטאמבאנג ללא כל חשש.

מבצעים ביבשה ובאוויר

כוחות חיל האוויר הצרפתי ניסה פשיטות תגמול, אבל גרמו נזקים מזעריים. האדמירל ז'אן דקו, מושל הודו סין, הודה שהטייסים התאילנדים צברו ניסיון ממשי. ^{[דרוש מקור]} .בדצמבר 1940 כבשה תאילנד את פאק לאי ואת מחוז צ'מפסאק.

בהתחלת ינואר 1941 הכוחות התאילנדיםשל ארמיית בוראפה (הארמייה המזרחית) וארמיית איסאן (בצפון-מזרח) יצאו למתקפה על לאוס וקמבודיה. ההגנה הצרפתית עלתה מיד מדרגה, אולם יחידות צרפתיות רבות לא עמדו מול כוחות תאילנדים מצוידות טוב יותר. התאילנדים כבשו מהר את לאוס, בעוד שבקמבודיה ההגנה הצרפתית הייתה יעילה יותר.

ב-16 בינואר 1941 יצא צרפת באמצעות הגדוד הזר החמישי של חיל הרגלים למתקפת נגד תוך פשיטה על הכפרים התאילנדים יאנג דנג חום ופהום פריאב, שבהם התנהלו הקרבות האכזריים ביותר. בסופו של דבר מתקפת הנגד הצרפתית נעצרה והסתימה בנסיגה. אך התאילנדים לא יכלו לרדוף אחרי הכוחות הצרפתיים, מכיוון של המשוריינים שלהם נפגעו ושותקו על ידי תותח צרפתי נגד טנקים.

הקרב הימי בקו צ'אנג

כשהמצב היבשתי של הצרפתים היה בכי רע הורה האדמירל ז'אן דקו (Decoux) לאדמירל טרו (Terraux) מפקד הצי הצרפתי בהודו סין לצאת למבצע נגד חיל הים התאילנדי. ניתנה פקודה לאוניות המלחמה הזמינות לתקוף במפרץ תאילנד. ב-16 בינואר נעשו סיורים אוויריים בסטאהיפ (בקצה הזמרחי של מפרץ בנגקוק) ובקו צ'אנג. בוקר ליום 17 בינואר 1941 "הקבוצה המזדמנת", צי מזדמנן מורכב מהאונייה הסיירת "לאמוט פיקה", מספר ספינות טורפדו (אוויזו) "דימון ד'אירוויל" (Dumont d'Urville), "אדמירל שארנה" (Amiral Charner) וכן הספינות "מארן" ו"טאיר" (Tahure), תחת פיקודו של קפטן רז'י בראנז'ה, מפקד הסיירת, תקף את הספינות התאילנדיות בקו צ'אנג.

אף על פי שהצי התאילנדי היה יותר מודרני ועלה כמותית על הצי הצרפתי, הצרפתים התקיפו אותו בעוז והקרב הסתיים בניצחונם המלא. בתום קרב שנמשך כמעט שעתיים, מאזן האבדות היה כבד בצד התאילנדי. ספינות הטורפדו "צ'ונבורי", "טראט" "סונגחלה" נטבעו. ספינת המשמר המשוריינת "תונבורי" התהפכה אחוזת להבות.אחותה, "סרי איותאיה" נטבעה גם היא. חלק ניכר מהצי התאילנדי נחרב. מספר האבדות בנפש שונה לפי המקורות. לפי נתוני חיל הים הצרפתי, בצד התאילנדי נהרגו כ-300 אנשים ושרדו רק 80. קרב ק'ו צ'אנג היה הניצחון הימי האחרון של צרפת. אמנם ב-24 בינואר התחולל גם קרב אווירי שבו שדה התעופה סיאם ריפ על ידי אנגקור נפגע על ידי מטוסים מפציצים תאילנדים.

שביתת הנשק והסכם השלום

השטחים שאיבדה צרפת בקמבודיה ובלאוס לטובת תאילנד עקב המלחמה בשנים 1941-1940

מתוך רצון להבטיח לעצמה את שיתוף הפעולה של תאילנד, יפן הזדרזה לתווך בסכסוך. באמצעות אולטימטום היא כפתה תחילה שביתת נשק לשני הצדדים היריבים החל מ-28 בינואר . ב-9 במאי בלחץ יפני, חתמה צרפת על הסכם שלום שדרכו ויתרה על מחוזות באטאמבנג וסיאם ריפ על חשבון קמבודיה ועל שמפסאק ומחוז באיאבורי על חשבון לאוס שאיבדה על ידי כך את שטחיה שעל הגדה הימנית של הנהר מקונג. בסך הכל ויתרה צרפת על שטח של 96,000 קמ"ר. המאוכלסים על ידי 420,000 תושבים. ב-21 באוגוסט נחתם הסכם בין צרפת ללאוס.

לקריאה נוספת

• Pierre Montagnon - La grande histoire de la Seconde Guerre mondiale, Pygmalion, 1999, T. I, p. 507.

הערות שוליים

ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה צבאית. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31405989מלחמת תאילנד–צרפת