צילום וידאו תת-מימי
צילום וידאו תת-מימי (Underwater videography) הוא תהליך צילום רצפים של תמונות וצלילים מתחת למים במסגרת צלילה ספורטיבית (Recreational diving) או במסגרת הפקת סרטים תיעודיים או הפקת סרטי קולנוע.
היסטוריה
בשנת 1940 הוקרן באוסטריה לראשונה הסרט התת-מימי הראשון "Pirsch unter Wasser" מאת הצלם האוסטרי האנס האס. הסרט אשר היה באורך 16 דקות הוקרן בבתי הקולנוע שונים לפני שהוקרנו בהם הסרטים העיקריים.
הקרנת הבכורה של הסרט "Sesto Continente” בבימויו של פולקו קוויליצ'י, אשר היה הסרט התת-מימי הראשון באורך מלא, התקיימה במהלך שנת 1954. זה היה הסרט הדוקומנטרי התת-מימי הראשון אשר היה באורך מלא ובצבע.
מגבלות
הקושי העיקרי בשימוש במצלמת וידאו מתחת לפני המים הוא כמובן, איטום המצלמה מהלחץ הגבוהה של המים תוך שמירה על היכולת לתפעל אותה. כמו כן, גם מסיכת הצלילה שאותה לובש הצלם מונעת ממנו להסתכל בבירור דרך העינית של המצלמה. בעבר הגודל של מצלמות הווידאו היה גורם מגביל אשר חייב שימוש במארז גדול למדי עבור המצלמות.
מצלמות הווידאו המוקדמות הצריכו גם שימוש בסוללות גדולות בשל הרמה הנמוכה יחסית של האור מתחת לפני המים. למצלמות הווידאו הראשונות היו בעיות עם רמות אור נמוכות, בעיה אשר גרמה לכך שהסרטים היו מטושטשים ולכך שלא היה בהם הרבה צבע ללא תאורת עזר. השימוש במערכות תאורה גדולות ומסורבלות היוו גם כן מגבלה בעת צילום סרטי וידאו מתחת למים.
כמו כן, כאשר מצלמים אובייקטים מתחת למים הם נראים גדולים בכ-25% יותר מאשר הם באמת. בשל כך הצלם חייב להתרחק מהאובייקט על מנת שהאובייקט יופיע כיאות בתחום התצוגה - אף על פי כן, כאשר הצלם מתרחק יש יותר מים בין העדשה לאובייקט וכתוצאה מכך ישנם רמות מופחתות של צבע, בהירות ואור.
השכלולים במצלמות הווידאו התת-מימיות המודרניות
כיום, מצלמות הווידאו התת-מימיות קטנות יחסית, אוטומטיות, בעלות מסכי תצוגה גדולים, בעלי סוללות נטענות וארוכת טווח. הדבר הוביל לכך שהמארזים של המצלמות התת-מימיות קטנים באופן ניכר ובשל כך יותר קל לצוללנים לצלם סרטי וידאו מתחת לפני המים. עדשות רחבות זווית נמכרים כיום בעלות נמוכה וזמינים למגוון רחב של מצלמות תת-מימיות. הדבר מאפשר לצלם להתקרב לאובייקט ולהתמודד עם פחות בעיות מיקוד ועומק שדה. כיום מצלמות הווידאו התת-מימיות רגישות יותר בתנאים בהם רמות אור נמוכות ומסוגלות לבצע איזון אוטומטי והתאמות לרמות הצבע. עם זאת, צילום סרטי וידאו בעומק הים עדיין מצריך מערכות תאורה נלוות.
מארזי מצלמות וידאו תת-מימיות
רוב המארזים של מצלמות הווידאו התת-מימיות המודרנית עמידים בלחץ של כשלושים מטרים מתחת לפני הים – הטווח הנחשב לבטוח לצלילה ספורטיבית. המארזים לרוב בנויים מפלסטיק פוליקרבונט (polycarbonate) או מאלומיניום במערכות המקצועיות יותר. הם מכילים בדרך כלל אפשרות לשליפה מהירה, אטם O-ring, ואפשרות גישה לחלק מאמצעי הבקרה של המצלמה. ישנם מארזים גנריים רבים המיוצרים על יצרנים שונים (בהם חברת Ikelite), אשר עשויים להתאים למספר רב של מצלמות תת-מימיות. אף על פי כן, רוב המארזים, מתאימים לדגמי מצלמות מסוימים בלבד ומשווקים על ידי היצרן של המצלמה.
לעיתים רבות המארזים עשויים להיות משווקים בתור "water housings" במקום “underwater housings”. מארזים המשווקים בתור "water housings" אינם מיועדים לשימוש במים עמוקים, אלא רק לשימוש בסביבת ברכות, בגשם, או כדי להגן על ציוד הצילום מפני נפילה לים. לכל היותר הם מיועדים לפעילות במים רדודים למדי.
מצלמות תת-מימיות מכילות אפשרות לצלם הן תמונות סטילס והן סרטי וידאו. כיום רוב מצלמות הסטילס הדיגיטליות מסוגל לצלם סרטי וידאו דיגיטליים באיכות נמוכה יחסית (המכונים לעיתים "Internet Video"). לרוב סרטים אלו נשמרים בפורמט MPEG במגוון משתנה של טכניקות דחיסה. קובצי הווידאו הם בדרך כלל ברזולוציית מסך מוגבלת ולא נועדו להיות מוקרנים על מסך גדול יותר מאשר מסך מחשב. אפשרויות ההקלטה מוגבלות והאיכות של הסרטים בדרך כלל נמוכה יחסית. הגודל של הסרטים בדרך כלל מוגבלת לקיבולת של כרטיס הזיכרון במצלמה (SD או CompactFlash).
מצלמת וידאו ייעודיות לעומת זאת מסוגלות לצלם לעיתים גם תמונות סטילס. אפשרות זו תאפשר לצלם להפיק תמונות באיכות גבוהה יותר. מצלמות אלו, המבוססות על קלטות וידאו כונן קשיח, מאפשרות לרוב להקליט לפחות 2 שעות. המצלמות שמפיקות את התוצאות הטובות ביותר, הן מצלמות ה-Hi-Definition החדישות (1080i), אשר מספקות הן את הרזולוציה המיטבית והן את איכות התמונה המיטבית.
ראו גם
