החוק השלישי של התרמודינמיקה

החוק השלישי של התרמודינמיקה הוא חוק פיזיקלי שנוסח בשנת 1906 על ידי ולטר נרנסט, הקובע שלכל התגובות הכוללות חומרים טהורים במצב מעובה (חומרים גבישים), האנטרופיה (מדד לחוסר הסדר במערכת) היא 0, בטמפרטורה 0 קלווין (האפס המוחלט) ובלחץ של 1 אטמוספירה. החוק השלישי של התרמודינמיקה מתקיים במערכות פיזיקליות בהן אין ניוון ברמת היסוד. אם יש ניוון ברמת היסוד האנטרופיה תשאף לערך קבוע השונה מאפס.

ניסוח שקול של החוק השלישי הוא: לא ניתן לקרר מערכת לטמפרטורה של 0 קלווין במספר סופי של צעדים. ובמונחי מכניקה סטטיסטית יתקבל הביטוי הבא:

$\underset{T\to 0}{\lim }S(T,p,V,\dots )=S(T=0)=S_0=k_{\mathrm{B}}\cdot \ln (g)$,

כאשר $S$ מציין את האנטרופיה, $g$ מציין את הניוון במערכת, $k_{\mathrm{B}}$ הוא קבוע בולצמן ו-$T,p,V$ הם משתני מצב המציינים נפח, לחץ וטמפרטורה בהתאמה.

ראו גם

• חוק האפס של התרמודינמיקה
• החוק הראשון של התרמודינמיקה
• החוק השני של התרמודינמיקה

ערך זה הוא קצרמר בנושא פיזיקה. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0