ורנר סנטור
ד"ר דוד (ורנר) סנטור (Werner Senator, ברלין, 6 בספטמבר 1896 - אטלנטה, 2 בנובמבר 1953) היה המנהל האדמיניסטרטיבי של האוניברסיטה העברית ופעיל בברית שלום.
ביוגרפיה
שנותיו המוקדמות
סנטור למד באוניברסיטאות מינכן, ברלין ופרייבורג, שם הוסמך ב-1919 כד"ר לכלכלה מדינית. בעת היותו סטודנט התמסר לפעולות תרבות בקרב הנוער היהודי מבני המהגרים ממזרח אירופה. בהמשך לכך, סנטור הצטרף לחוג של יוצרי ה"פולקסהיים" (Volksheim, בית העם), שהשתדלו לטפח בנוער זה את ההויה היהודית כמקור להתעלות רוחנית. במהלך פעילותו, למד את שפת יידיש, ואף דיבר באותה שפה ללא מבטא זר. כשוחר "הציונות התרבותית" למד גם עברית. אחרי מלחמת העולם הראשונה סנטור הצטרף למפלגת פועלי ציון, אך פרש ממנה לאחר כמה שנים בגלל עמדתה בשאלה הערבית, שהייתה שלא לפי רוחו, באשר דרש להכיר בערבים כשותפים לבנין הארץ לטובת שני העמים.
בשנים 1921-1920 היה מזכיר ואחר כך מזכיר כללי, של משרד הסעד לפועלים היהודים בגרמניה.
בג'וינט וראשית פעילותו בארץ ישראל
ב-1922, נתמנה סנטור למנהל מחלקת הפליטים של הג'וינט באירופה. בתפקידו זה ביקר ברוסיה ופעל במספר ארצות באירופה המזרחית והמרכזית.
ב-1924, ורנר סנטור עלה לארץ ועבד שנה כחבר המינהלה של המשביר המרכזי בתל-אביב. בשנת 1925 חזר לברלין, ועבד עד שנת 1930 כמזכיר כללי של הג'וינט באירופה. כאשר נוסדה הסוכנות היהודית, בה שותפו גם לא-ציונים, עלה הצורך באנשי מינהל מן האגף הלא-ציוני לעבודה בארץ. אך, בהגדרה, קשה היה למצוא לא-ציונים אמתיים שייאותו לקבוע את מושבם בארץ לשם כך. למרות עמדתו החיובית כלפי הציונות, ד"ר סנאטור קיבל את הצעת הלא-ציונים לפעול כנציגם בארץ. אלה האחרונים בטחו בו כי יפעל באופן ענייני, ללא השפעה של חישובים "ציוניים" או מפלגתיים. כך, ב-1930 חזר לארץ כחבר הנהלת הסוכנות. תחילה עבד בתפקיד גזבר ואחר כך כמנהל מחלקת העליה. בתפקידו זה, לא הייתה דעתו נוחה מהמדיניות של חלוקת סרטיפיקטים לפי שיקולים שלא נראו ל"לא ציונים", וב-1935 פרש מעבודתו בהנהלת הסוכנות.
באוניברסיטה העברית
ב-1937 נתמנה למנהל אדמיניסטרטיבי של האוניברסיטה העברית. סנטור שהה באוניברסיטה שעל הר הצופים בעת מלחמת העצמאות, ואף נטל חלק בשמירה.[1] ב-1949, עם שוך קרבות מלחמת העצמאות, סנטור נתמנה לסגן-נשיא אכסקוסיבי ולחבר בחבר-הנאמנים של האוניברסיטה. עקירת האוניברסיטה מבניניה בהר הצופים, והצורך להפעילה ולקיימה בבנינים שכורים ופזורים בחלק הישראלי של העיר, ואף הצורך להוסיף לה מחלקות בהתאם לצרכים, דרשו ממנו מידה רבה של התמסרות ואימוץ היכולת.
פטירתו
במאי 1953, למרות בריאותו הלקויה, יצא סנטור לסיור לימודי באירופה, בבריטניה ובאמריקה, לעמוד על דרכי הפיתוח והארגון של אוניברסיטאות. במהלך אותה נסיעה, נפטר באטלנטה שבארצות הברית, וביום י' כסלו תשי"ד, 17 בנובמבר 1953, הובא ארונו לקבורה בירושלים.
פרטים אחרים
ורנר סנטור עוטר באות הכבוד מסדר האימפריה הבריטית.
סנטור היה פעיל ב'ברית שלום' ובהמשך בקבוצת 'איחוד', שמטרתן המוצהרת הייתה: "לטפח את ההבנה והשלום בין היהודים ובין הערבים תושבי הארץ, מתוך הכרה בזכות הערבים לריבונות לאומית, שוה לזכות זו של היהודים". דעות אלה הציבו את סנטור, בד בבד עם האירגונים האמורים, בשולי הציבוריות היהודית בארץ. עם זאת, השפעת הקבוצות האמורות בקרב סגל אוניברסיטה הייתה גדולה יחסית. כך, כאשר חיל המדע של ארגון ההגנה רצה לנצל את מעבדות וכוח האדם שבאוניברסיטה לצורך פיתוח אמצעי לחימה, נאלצו לעשות זאת במחתרת כפולה, הן מפני הבריטים, הן מפני רשויות האוניברסיטה.[2]
לקריאה נוספת
- משה ארנוולד, מצור בתוך מצור, הר הצופים במלחמת העצמאות, ירושלים ורמת אפעל : הוצאת יד יצחק בן-צבי והמרכז לחקר כוח המגן, תש"ע 2010.
- מיכאל הד ושאול כ"ץ (עורכים), תולדות האוניברסיטה העברית בירושלים, שורשים והתחלות, הוצאת מאגנס, 1997.
קישורים חיצוניים
- דוד תדהר (עורך), "ד"ר דוד (ורנר) סנטור", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ז (1956), עמ' 2909
הערות שוליים
שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] ורנר סנטור28437220