לישרים תהילה
לישרים תהילה הוא מחזה מוסר מאת רמח"ל. שמו מבוסס על הפסוק "לַיְשָׁרִים נָאוָה תְהִלָּה"[1]. עלילתו האליגורית עוסקת בפער שבין העולם ההמוני שבו שולטים התרמית והרהב, לבין העולם המוסרי של היושר. בסיומה של העלילה מסתיים הפער הזה בכך שהיושר זוכה לתהילה.
לפי הכתוב בפתיח, המחזה נכתב לכבוד חתונת "כה"ר יעקב די גאויש עם הכלה רחל דא וויגא אינריקש".
המחזה נדפס לראשונה באמסטרדם בשנת ה'תק"ג (1743) ומאז נדפס פעמים רבות.
הגיבורים העיקריים ותקציר העלילה
גיבורים מרכזיים
- אמת - אביו של יושר, מייעד אותו לתהילה, ורושם את סימניו אצל משפט.
- יושר - בנו של אמת, לו נועדה תהילה.
- תהילה - בתו של המון, נועדה ליושר, אבל כמעט ניתנת לרהב.
- שכל - ידידו של יושר. מעודד את יושר בשעותיו הקשות, ומסייע לסיום הטוב של העלילה.
- סבלנות - מינקת יושר, מדריכה אותו בזמנים הקשים.
- רהב - גדל בבית דמיון, תרמית, חברו, מקדם את עניינו.
- סכלות - שפחת המון, מזלזלת בדרכי החכמה של שכל ויושר.
- המון - אביה של תהילה.
- תאווה - שפחת אמת, אמו של רהב.
- צבא המבוכה - החליפו בין יושר לבין רהב.
- משפט - מלך המקום. לבסוף שולל את זיהויו של רהב כבנו של אמת, ומאשר את זיהוי יושר.
תקציר העלילה (פתשגן המשל)
”לאמת יולד בן, ויאמר להמון לאמר: אם יש את נפשך תהי נא תהלה בתך יעודה לבני לאשה, וישמע המון לאמת ויכרתו שניהם ברית. בעת ההיא ילדה תאוה שפחת אמת גם היא בן ותהי היא ובנה אתו בבית. ויבא צבא המבוכה ויבוזו העיר ואת הילדים לקחו וינהגו וילכו, וירא אמת כי נשבה בנו ויעל למשפט השערה ויכתוב בספר ויחתום לפני משפט כדברים האלה: בני ועבדי שדדו השודדים, ועתה למען לא יתחלף בני בעבדי בהאריך הימים, הנני מפרש סימניו, ויפרש אותו לפני משפט. וימת אמת, ויעברו הימים ובן התאוה לוקח ביתה דמיון ויגדלהו ויקרא את שמו רהב, ויאמר תרמית לרהב אלכה נא ואגידה אל המון לאמר: הנה בן אמת עומד בבית דמיון, הלא כי נפתה הוא ונתן לך תהלה יעודת אדוניך לאשה. וילך תרמית ויאמר להמון: יתבשר נא אדוני אשר נמצא בן אמת, הנה הוא עומד בבית דמיון. וילך המון ויקח את רהב מבית דמיון ויאמר לו: הנה לך תהלה בתי אשר דברתי אל אמת אביך לתתה לך לאשה, קחנה ותהי לך לאשה כאשר דברתי לך. בימים ההם ויושר בן אמת יוצא ובא בתוך העם ולא יכירוהו, ויהי הנער הולך וגדל וטוב, ותראהו תהלה ותאהבהו בלבה, אך דבר המון היה חזק על בתו לתתה אל רהב כאשר דבר. וימלאו הימים ויאמר רהב להמון: הבה את אשתי כי מלאו ימי. ויקם המון ויאסוף את כל אנשי העיר ויעש משתה, ויהי הם אוכלים ושותים והנה רעש גדול ורוח גדולה וחזק ויגע בארבע פנות הבית, והקירות נטו לנפול והעמודים חשבו להשבר וינתץ עמוד התוך. ויראו האנשים וייראו מאד ויבהלו איש אל רעהו, ויקם אחד מן הזקנים ויאמר: שמעוני אחי! חרדת אלקים עלינו; ועתה כי זוכר אני, אשר קצף ה' על העיר הזאת ויביא עליה את הגוי המר והנמהר חיל המבוכה וישללוה, ולאמת אחינו היה בן ובן אמתו בביתו ויגדלו הנערים ויתערבו, ויכתוב אמת את סימני בנו לפני משפט אדוננו להיות לו לעד עד עולם. עתה נדרשה נא ויבוקש בספר זכרונות משפט, וימצא, אולי אין רהב בן אמת ולא לו תנתן תהלה, כי לבן אמת תהיה. ויבקשו את הדבר ויחקרו היטב, ולא נמצאו ברהב הסימנים ההמה, וידעו כי לא בן אמת הוא וישלחוהו. וישמע שכל ריע יושר ויבא וישתחו ארצה לפניהם ויאמר: ברוך ה' אלקי אמת, הנני אבא ואציג בן אמת לפניכם ולו תהיה תהלה לאשה. ויביא לפניהם את יושר ויעמידהו לפני משפט, וימצאו בו את סימני אביו ויכירוהו. ויאמר משפט להמון: זה בן אמת אשר יעדת לו בתך, אליו תתננה. ויקח יושר את תהלה ורוחה היתה. וישמחו כל העם מאד ויברכו את ה'”
קישורים חיצוניים
- מהדורה ראשונה, אמסטרדם תק"ג באתר הספרייה הלאומית
- לישרים תהילה, באתר פרויקט בן-יהודה
- תקציר המחזה
- שיעורים בספר לישרים תהילה, באתר קול הלשון
הערות שוליים
שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] לישרים תהילה25631748