לפנים משורת הדין
לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין היא הנהגה של אדם יחיד או של בית הדין לעשות מֵעֵבר לחובתו של האדם כלפי חברו, ולנהוג עמו במידת החסד. היפוכה של מידה זו היא ההתנהגות לפי שורת הדין ולפי ההלכה בלבד, ללא התחשבות בטובתו של הזולת.
בתלמוד יש כמה אזכורים למידה זו של לפנים משורת הדין, והיא שייכת ברבים מתחומי ההלכות שבין אדם לחברו. אחת מהדוגמאות היא בדיני מצוות השבת אבידה[1]:
- רב יהודה היה הולך אחרי מר שמואל בשוק של בי דיסא (שם מקום). אמר לו (לשמואל): מצא כאן ארנק מה הדין?
- אמר לו: הרי אלו שלו.
- בא ישראל ונתן בה סימן מהו?
- אמר לו: חייב להחזיר.
- תרתי?! (רב יהודה תמה על הסתירה שבין שתי ההוראות של רבו)
- אמר לו: לפנים משורת הדין. כלומר, לפי "שורת הדין" אין חיוב להחזיר אבדה שנמצאה במקום כזה, אבל מוטב להחזירה לפנים משורת הדין.
החיוב לפעול לפנים משורת הדין מודגש במיוחד בדברי רבי יוחנן:
דאמר ר' יוחנן לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה. אלא דיני דמגיזתא לדיינו? אלא אמא שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עבדו לפנים משורת הדין
ראו גם
קישורים חיצוניים
- לפנים משורת הדין, באנציקלופדיה יהודית "דעת"
- לפנים משורת הדין באתר "נקודת חיבור"
- לפנים משורת הדין - מאמרים ב"אתר התנ"ך"
- לפנים משורת הדין - עקרון אתי, מוסרי ומשפטי, דב רפל, "דעת"
- Shmuel Shilo, On One Aspect of Law and Morals in Jewish Law: Lifnim Mishurat Hadin, Israel Law Review 13, 1978
הערות שוליים
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף כ"ד עמוד ב', בתרגום לעברית.
.png){kind=small}
