גז חממה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

גז חממה הוא גז הבולע או מחזיר קרינה תת-אדומה הנפלטת מכדור הארץ (או כוכב לכת אחר), ובכך תורם לאפקט החממה. בעיקרון כל גז הוא במידה מסוימת גז חממה, אבל הגזים שונים זה מזה בקיבול החום ובספקטרום בליעה שלהם. לרוב קיבול החום של גז תלוי במבנה המולקולה ובמסה מולקולרית שלה. אדי המים הם גז החממה היעיל ביותר באטמוספירת כדור הארץ.

במדינות מפותחות קיים מאמץ להקטין את פליטת גזי החממה ובכך להקטין את ההתחממות העולמית. גזי החממה, שהמדינות המתועשות אשר חתומות על אמנת קיוטו התחייבו להפחית את פליטתם לאטמוספירה הם:

אפקט החממה

ערך מורחב – אפקט החממה

כאשר קרינת השמש מגיעה לפני כדור הארץ, חלק מהאנרגיה המצויה בהן הופכת לחום. כיוון שכדור הארץ קר יותר מהשמש, הוא מקרין אנרגיה בגלים ארוכים יותר מאורך הגל של קרני השמש. האטמוספירה בולעת את גלי האנרגיה והופכת אותם לחום בצורה יעילה יותר מאשר את קרינת השמש. ספיגת החום מחממת את האטמוספירה אשר מתחממת גם מחום כמוס הנפלט משטח כדור הארץ.

גזי חממה גורמים לפליטה נוספת של קרינה ארוכת גל לכיוון כדור הארץ ולכיוון החלל. הפליטה לכיוון כדור הארץ מוכרת כאפקט החממה.

גזי החממה הנפוצים ביותר בכדור הארץ, לפי סדר שכיחות יחסית, הם:

גז חממה אחוזי השפעה על אפקט החממה
אדי מים 36-70%
פחמן דו-חמצני 9-26%
מתאן 4-9%
אוזון 3-7%
יש לשים לב כי טבלה זו מתייחסת לצירוף של שכיחות הגז ושל עוצמת השפעתו על אפקט החממה. לדוגמה - ליטר גז מתאן משפיע הרבה יותר על אפקט החממה מליטר גז פחמן דו-חמצני. אף על פי כן הוא נמצא בריכוזים קטנים יותר.

מקורות טבעיים ומקורות מתוצרת אנושית

400,000 שנים של CO2

לרוב גזי החממה מקורות טבעיים ואנתרופגניים. במהלך ההולוקן הטרום-תעשייתי, ריכוזי גזי החממה היו קבועים יחסית. מאז המהפכה התעשייתית, ריכוזי גזי החממה עלו כתוצאה מפעילות אנושית.[1]

גז רמה טרום תעשייתית רמה נוכחית עלייה מאז 1750
פחמן דו-חמצני 280ppm 384 ppm 104 ppm
מתאן 700ppb 1,745 ppb 1,045 ppb
חמצן דו חנקני 270ppb 314 ppb 44 ppb
CFC12 0 533 ppt 533 ppt

במדידת ריכוזי הגזים בקרחונים עולה כי יש קשר חזק בין עלייה בריכוזי הגזים לעלייה בטמפרטורה. לא ניתן לבדוק בצורה ישירה את ריכוזי גזי החממה מעבר לתקופה זו אך קיימת הערכה לפיה לפני שנים רבות ריכוז הפחמן הדו-חמצני באטמוספירה היה גבוה פי עשרה.[2] מניחים כי שיעורי הפחמן הדו-חמצני נותרו גבוהים לאורך עידן העל של הפנרוזואיקון בסדר גודל של פי 4 עד פי 6 מהריכוזים הנוכחיים.[3][4][5] התפחותם של צמחי האדמה ככל הנראה הורידה את ריכוזי הפחמן הדו-חמצני במהלך תור הדבון ומאז היוו מוקד מייצב של ריכוזים אלו.[6]

תפקיד אדי המים

התגברות אדי המים בבולדר, קולורדו.

אדי מים הם גז חממה טבעי אשר אחראי על 36%-66% מאפקט החממה.[7] ריכוזי אדי מים עולים ויורדים באזורים שונים אך פעילות אנושית אינה משפיעה ישירות על ריכוזיהם מלבד ברמה הלוקאלית, כגון שדות מושקים.

אוויר חם יותר מסוגל להכיל יותר אדי מים. מודלים עדכניים של מזג האוויר צופים שהתגברות ריכוזי אדי המים באוויר חם יעצימו משמעותית את אפקט החממה הנובע מפליטות גזים אנתרופוגניות. למעשה מייצרים אדי המים פידבק חיובי לפעולתם של גזים אחרים דוגמת הפחמן הדו-חמצני.[8]

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גז חממה בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ "Chapter 1 Historical Overview of Climate Change Science" (PDF). Climate Change 2007: The Physical Science Basis. Contribution of Working Group I to the Fourth Assessment Report of the Intergovernmental Panel on Climate Change. Intergovernmental Panel on Climate Change. 2007-02-05. נבדק ב-2008-04-25.
  2. ^ Image:Phanerozoic Carbon Dioxide.png
  3. ^ Berner, Robert A. (1994). "GEOCARB II: a revised model of atmospheric CO2 over Phanerozoic time" (PDF). American Journal of Science. 294: 56–91. ISSN 0002-9599.
  4. ^ Royer, DL; RA Berner; DJ Beerling (2001). "Phanerozoic atmospheric CO2 change: evaluating geochemical and paleobiological approaches". Earth-Science Reviews. 54: 349–392.
  5. ^ Berner, Robert A.; Kothavala, Zavareth (2001). "GEOCARB III: a revised model of atmospheric CO2 over Phanerozoic time" (PDF). American Journal of Science. 301 (2): 182–204. ISSN 0002-9599.
  6. ^ Beerling, DJ; Berner, RA (2005). "Feedbacks and the co-evolution of plants and atmospheric CO2". Proceedings of the National Academy of Science. 102: 1302–1305.
  7. ^ realclimate.org. Water vapour: feedback or forcing?.
  8. ^ Held, Isaac M. & Soden, Brian J. (2006), "Robust Responses of the Hydrological Cycle to Global Warming", Journal of Climate 19(21): 5686–5699