הבניה חברתית
הבניה חברתית היא מונח בתחום התאוריה הסוציולוגית. את המונח טבעו הסוציולוגים פיטר ברגר ותומאס לקמן. על פי התאוריה הסוציולוגית העולם האנושי אינו טבעי במובן כלשהו. הסדר החברתי הוא תוצאה של תהליכים חברתיים. ומה שנחשב למציאות מעוצב על ידי אינטראקציה של חברים בתרבות או בחברה מסוימת. גישה זו מבקשת לערער תפיסות מהותניות של תהליכים חברתיים, ולערער על ההנחה שתופעות חברתיות הן טבעיות או נורמליות. תחת זאת, הגישה הזו טוענת שתהליך חברתי יצר את התפיסה של אותן תופעות כטבעיות. כך למשל מפורשות דתות העמים כהבניה חברתית, ותפיסות של מקומם של גברים ונשים בחברה כמו גם של צורת התאווה.
בספרו the sacred canopy אומר ברגר כי סדר מוסדי צריך להיות מוטמע כך שלא יובן שהוא מובנה חברתית. עליו להיחשב כמשהו שהיה מאז ומתמיד. את ההצדקה הזו, אומר ברגר, מייצרת הדת, כשהיא מציגה את עצמה כהכרחית ולא כמקרית. כל הדתות צריכות קהילה בה הן יחשבו מתקבלות על הדעת. הדתות צריכות קרקע חברתית לצמוח עליה כדי שיוכלו לשגשג ולפרוח. לדבריו - הפעילות האנושית שמייצרת את החברה, מייצרת את הדת. הטענה שתפיסת העולם הדתית מייצרת הבניה חברתית, מקפלת בתוכה, גם אם לא במפורש, את האמירה שהדת אינה הכרחית.
דוגמאות נוספות לניסיונות כאלה ניתן לראות בתאוריות של הגזעה, הטוענות שגזע הוא תוצאה של הבניה חברתית, ובתאוריה קווירית, הטוענת שההבחנות המגדריות אינן טבעיות, אלא מובנות חברתית.
