חופה
ערך זה עוסק בחפץ המשמש בטקס נישואין יהודי. אם התכוונתם לכיסוי שקוף וקשיח לתא טייס, ראו 
_Venise,_vers_1780.jpg){kind=link}
חופה, במובנה המודרני, היא יריעה פרוסה על גבי ארבעה עמודים שתחתיה מקיימים את טקס חופה וקידושין. החופה משמשת לעיתים גם לתהלוכות של הכנסת ספר תורה.
משמעות הביטוי
כבר במקרא החופה מופיעה בהקשר של חתן וכלה: ”יֵצֵא חָתָן מֵחֶדְרוֹ וְכַלָּה מֵחֻפָּתָהּ”[1], ”וְהוּא כְּחָתָן יֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ יָשִׂישׂ כְּגִבּוֹר לָרוּץ אֹרַח”[2].
חז"ל מתארים את הכנסת הכלה ל'חופה' כשלב השני והמסכם של הנישואים, הידוע כחופה וקידושין. לגבי מהות אותה "חופה" ישנן דעות שונות. ככל הנראה החופה הייתה הבית אותו ייעד החתן למגוריהם המשותפים של הזוג הנשוי לאחר שקושט לקראת החופה. מתוך משלים במדרשים אנו לומדים מעט על מראה החופה בזמנם. היו מסיידים ומציירים אותה, והיו שמים בה מחצלות ווילונות[3]. כיום נהוג אצל האשכנזים שהחתן והכלה מתייחדים בחדר ייחוד כדי לקיים "חופה" לפי חלק מהדעות. כן נהוג להקפיד שהחתן יכסה את הכלה בהינומה, שכן ישנם דעות שזוהי הכניסה לחופה.
בעקבות זאת, נוהגים לכנות גם את מעמד הקידושין עצמו - חופה.
החופה
עם השנים דבק המושג "חופה" ליריעה פרוסה על גבי ארבעה עמודים שתחתיה מקיימים את החופה והקידושין. במהלך הדורות נהגו יהודים לקנות חופות יקרות. כך למשל נתרמה לבית הכנסת תפארת ישראל חופה יקרה בשווי של כ-2000 פרנק אשר שימש לתהלוכות של ספרי תורה[4].
בימי הביניים נהגו לערוך את החופה בבית הכנסת. יש שהתנגדו לעריכת החופה בבית הכנסת. אחרים המליצו על קיום החופה בחצר בית הכנסת כדי להיות מתחת לכוכבים, לסימן שירבה זרעם של החתן והכלה ככוכבי השמים, וכך נוהגים היום האשכנזים.
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: חפה |
- הלכות חופה בקיצור שולחן ערוך
- חופה, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
הערות שוליים
- ^ יואל, ב', ט"ז.
- ^ ספר תהילים, פרק י"ט, פסוק ו'.
- ^ ראה לדוגמה, בראשית רבה, פרשה כ"ח, פסקה ו'.
- ^ ירושלים יום יום - חופה יקרה, הצבי, 22 במרץ 1912