כתב ליניארי א'

שברי לוחיות ועליהן כתב ליניארי א' שנמצאו באקרוטירי שבסנטוריני

שרטוט בדיו של הכתב כפי שתגלה על שטחו הפנימי של ספל

כתב ליניארי א', שפה קווית א' (או קווי א', מיוונית: Γραμμικη Α - ליניאר A) הוא כתב שטרם פוענח והיה בשימוש ביוון העתיקה.

הכתב בנוי מכתב הברות ואידאוגרמות. הכתבים התגלו על ידי ארתור אוונס, שנתן להם את שמם.

כתב ליניארי ב', ששימש את השפה המיקנית, פוענח בשנת 1952 על ידי מייקל ונטריס. לינאר A אינו מפוענח כולו, אך הוא מובן חלקית וניתן לקרוא בו דרך ערכי הכתב הקווי השני.

למרות ששני הכתבים חולקים סמלים רבים, אם משתמשים בהברות השייכות ללינאר B בכתבי לינאר A נוצרות מילים שאינן שייכות לשום שפה ידועה. שפה זו מכונת מינואית או אטאוכרתית, ומקורה בתקופה שקדמה לפלישות של יוונים מיקנים במאה ה-14 לפנה"ס.

מקורותיה ושורשיה של השפה שהשתמשה בכתב הקווי א', אינם ברורים, וקיימות מספר תאוריות בנושא. מכיוון שהשפה המינואית מעורפלת בימינו, קשה להחליט אם פענוח נתון הוא פענוח נכון של השפה. עם זאת, הגישה הפשוטה ביותר לפענוח היא ההנחה שערכי לינאר A תואמים פחות או יותר את ערכי לינאר B, כתב שפוענח במלואו.

בשנת 2001, פרסם המגזין Ugarit-Forschungen מאמר שדן בהבדלי תנועות בין לינאר A ו-B. המאמר טען שלינאר A הוא כתב ששירת שפה שהיא צורה קדומה של פיניקית. זהו ניסיון נוסף לחזק את התאוריה המקשרת בין מינואית לשפות שמיות. המתודולוגיה הזו ספגה ביקורת חריפה. למרות שמונח אחד או שניים לכאורה באים ממקור שמי (כמו המונח KURO, ראו בהמשך), אין די הוכחות כדי לוודא את הקשר בין השפה של לינאר A לבין שפות שמיות.

אחת ממעט המילים הידועות, KURO, פירושה כנראה "כול" או "הכול", מקורה יכול להיות מהשפות האינדו-אירופיות (kwol או kwel) או מהשפות השמיות (כּ.ל. - כמו "כול" בעברית). זהו מקרה שמייצג היטב את מצב של ליניארי א': מספר האלמנטים הידועים של השפה כל-כך מועט עד שקשה לבנות הנחה מדעית על הצירוף ה"תורשתי" של השפה המינואית.