אהה ירד עלי ספרד
אהה ירד עלי ספרד
|
|---|
|
אֲהָהּ יָרַד / עֲלֵי סְפָרַד / רַע מִן הַשָּׁמַיִם וְסֶפֶד רַב / עֲלֵי מַעֲרָב / לְזֹאת רָפוּ יָדַיִם עֵינִי עֵינִי / יֹרְדָה מַּיִם
בְּאֵין אָשָׁם / לְבָדָד שָׂם / הַגּוֹלָה שָׁכְנָה בְּאֵין סַלֵּף / עֲדֵי אֶלֶף / שְׁנַיִם וְשִׁבְעִים שָׁנָה וּבָא יוֹמָהּ / וְנָד עִמָּהּ / וְגַם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה בְּאֵין תּוֹרָה / וְאֵין מִקְרָא / וְהַמִּשְׁנָה נִטְמְנָה וְהַתַּלְמוּד / כְּמוֹ גַּלְמוּד / כִּי כָּל הוֹדוֹ פָּנָה וְיֵשׁ הוֹרְגִים / וְיֵשׁ עוֹרְגִים / מְקַוֵּם אָנָּה וָאָנָה מְקוֹם תְּפִלָּה / וְגַם תְּהִלָּה / לְבֵית תִּפְלָה נִתָּנָהּ וְקָרַע זָר / וְגוֹי אַכְזָר / דָּת אֶל הַנֶּאֱמָנָה לְזֹאת אֶבְכֶּה / וְכַף אַכֶּה / וּבְפִי תָּמִיד קִינָה וְאֵין לִי דָּמַי / וְאָמַר מִי / יִתֵּן רֹאשִׁי מַיִם
עֲלֵי נְשִׂיאִים / וְהַקְּרֻאִים / בְּשֵׁמוֹת וַחֲכָמֶיהָ וְעַל אַצִּילִים / וְהֵם חֲלָלִים / וּבְנֵיהֶם בְּשִׁבְיָהּ וְאֵיךְ עֲזוּבָה / מְאוֹד קָרְטֳבָה / וּתְהִי כַּיָּם שְׁאִיהָ וְשָׁם חֲכָמִים / וְגַם עֲצוּמִים / מֵתוּ בְּרָעָב וְצִיָּה וְאֵין יְהוּדִי / וְגַם יְחִידִי / בְּגַאֲיָן גַּם אָלָמֶרְיָהָ וּמָיוֹרְקָה / וְעִיר מַלַקָה / לֹא נִשְׁאֲרָה שָׁם מִחְיָה וְהַיִּהוּדִים / וְהַשְּׁדוּדִים / הֻכּוּ מַכָּה טְרִיָּה לְזֹאת אֶסְפְּדָהּ / וּמַר אֶלְמְדָה / וְאֶנְהֶה עוֹד נְהִי נְהִיהָ לְשַׁאֲגוֹתַי / בְּתוּגוֹתַי / וְיִמְאֲסוּ כְּמוֹ מַיִם
וְעִיר גְּאוֹנִים / וּנְבוֹנִים / מְאוֹרָם חֹשֶׁךְ כִּסָּה וְשָׁח עַמּוּד / וְהַתַּלְמוּד / וְהַבִּנְיָּה נֶהֱרָסָהּ וְהַמִּשְׁנָה / לִשְׁנִינָה / בְּרַגְלַיִם נִרְמָסָהּ וְעִיר מְלוּכָה / וְהַנְּבוֹכָה / מַרְאַכַּס הַמְּיֻחָסָהּ עֲלֵי יְקָרִים / מְדֻקָּרִים / עֵין אוֹיֵב לֹא חָסָה אֲהָהּ אָפֵס / קְהַל פֵּאס / יוֹם נִתְּנוּ לִמְשִׁסָּה וְאֵי חֹסֶן / קְהַל תַּלְמְסֵן / וְהַדְרָתָהּ נָמַסָּה וְקוֹל אָרִים / בְּתַמְרוּרִים / עֲלֵי סַבְתָּה ומִכְּנֶּאסָה וְסּוּת אֶקְרְעָה / עֲלֵי דְּרָעָה / אֲשֶׁר לְפָנִים נִתְפָּשָׂהּ וּבְיּוֹם שַׁבָּת / וּבֶן עִם בַּת / שָׁפְכוּ דָּמָם כְּמַּיִם.
וּמֵאֵלִי / וְצוּר חֵילִי / רָעָה אֵלַי כָּלְתָה לְמִי אֶשֹׁבֵּר / וְגַם אֲדַבֵּר / וְהַכֹּל יָדוֹ עָשְׂתָה וְחַם לִבִּי / בְּתוֹךְ קִרְבִּי / עַל נַפְשִׁי אֲשֶׁר עִוְּתָה וּמֵאַרְצָה / מְחוֹז חֶפְצָהּ / לְאֶרֶץ טְמֵאָה גָּלְתָה וְנִכְלָמָהּ / וְנֶאֱלָמָהּ / לְסַפֵּר תְּלָאוֹת רָאֲתָה וְעִם כְּאֵבָהּ / וּבִלְבָבָהּ / לְחֶסֶד צוּרָה קִוְּתָה לְצַוֹּת פְּדוּת / וּמֵעַבְדוּת / כִּי בְּצֵל כְּנָפָיו חַסְתָּה בְּבֵית כְּלָאִים / בְּכָל עֵת אִם / זָכְרָה שְׁמוֹ אָז חָיְתָה וְרַק בִּכְיָהּ / עֲלֵי לֶחֱיָהּ / בְּיַד אַמָּה אֲשֶׁר קַשְׁתָּהּ מְאֹד תִּירָא / עֲדֵי יֵרָא / אֱלֹקִים מִשָּׁמַיִם. |
אהה ירד עלי ספרד הן מילים הפותחות את הקינה שחיבר רבי אברהם אבן עזרא ובעקבות כך הן מהוות את שמה. בקינה מבכה האבן עזרא על חורבן קהילות יהודי ספרד וצפון אפריקה, במאה ה-12, על ידי שושלת אל-מוואחידון.
הרקע ההיסטורי
אל-מוואחידון
ערך מורחב – אל-מוואחידון
אל-מֻוַואחִידוּן, הייתה שושלת מורית ברברית אסלאמית שנוסדה במאה ה-12 בעיירה הקטנה טינמל שבהרי האטלס (במרוקו של היום) וכבשה את כל צפון אפריקה, מסהרה המערבית במערב עד מצרים במזרח וספרד המוסלמית בצפון. השושלת הוקמה על ידי עבדאללה אבן תומארת, שאיחד את שבטי המסמודה הברברים, הביס את שליטי המגרב הקודמים המוראביטון והרחיבו את שלטונם אל אל-אנדלוס בחצי האי האיברי.
הטבח בקהילות היהודיות
שושלת אל מוואחידון ששלטה במגרב ועל חלקים מספרד, החל משנת 1146 ועד 1269, התאפיינה בקנאות מוסלמית. היא שאפה להכניס מתחת לכנפי האסלאם את כל בני המיעוטים בספרד ובמגרב, ובעיקר את היהודים. דינו של מי שלא התאסלם היה מוות ומי שהתאסלם נידון לאפליה כלכלית וחברתית, משום שהכנות של ההתאסלמות הוטלה בספק. רבי אברהם אבן דאוד, מלומד יהודי מספרד שהיה בן התקופה, כתב על התקופה ומאורעותיה את הדברים הבאים:
ואחר פטירת רבי יוסף הלוי ז"ל היו שני חירום וגזרות ושמדות על ישראל ויצאו בגלות ממקומותם, אשר למות למות ואשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב ואשר לשבי לשבי. ועוד מוסף על נבואת ירמיה,[1] ואשר לצאת מן הכלל יצא, מפני חרב בן תומרת שיצא לעולם בשנת תתק"ב, שגזר להוציא את ישראל מן הכלל, ואמרו: "לכו ונכחידם מגוי אל גוי ולא יזכר שם ישראל עוד" (תהילים, פ"ג, ה'). וכן לא השאיר להם במדינות מלכותו שם ושאר במדינת צלא בקצה העולם (...) עד אלמהדיה (אנ'). ומפני כן לא יכלו בניו של רב יוסף להושיב ישיבות...
בכתבי הגניזה הקהירית נמצא מכתב של סוחר יהודי בשם רבי שלמה הכהן מסיג'ילמסה שבמרוקו, הכותב לאביו רבי יהודה הכהן מפוסטאט שבמצרים על מאורעות התקופה. הוא מתאר בין השאר טבח של עשרות אלפי יהודים בערים תלמסאן, פאס ומרקש והתאסלמות השאר. הוא מתאר את כיבוש סיג'ילמסה בעזרת המקומיים וכתוצאה מכך מאתיים יהודים נמלטו ממנה ל"קסבה" לפני הכיבוש, מהם היה חכם מפורסם במקום בשם רבי יהודה בן פרחון. כמאה וחמישים מיהודי העיר בחרו למות על קידוש השם, אחרים התאסלמו כאשר בראשם היה רבי יוסף בן עמראן, הדיין של העיר.
באותה התקופה (משנת 1159 ועד ל-1165) שהתה משפחת הרמב"ם בפאס שבמרוקו. אביו, רבי מימון הדיין, כתב ליהודי פאס את "אגרת הנחמה" ובנו, הרמב"ם, כתב את "אגרת השמד". אגרות אלו עוסקות בהתמודדות הדתית עם גזרות אל-מוואחידון. בעדיפות הראשונה הציע הרמב"ם ליהודי העיר לעזוב את המקומות שבשליטתם, וכעדיפות שניה הוא הורה להתאסלם למראית עין ולא לההרג (לפי החוק ששלט אז). באגרת לתלמידו רבי יוסף בן יהודה אבן שמעון, לו הוא ייחד את ספרו מורה הנבוכים, הוא כותב: ”ובעת אשר במערב כל שמחה ערבה וכל מבקש יי' נחבא ואור ישראל שם כבה...”[2] לפי כמה מסורות רבו של הרמב"ם היה רבי יהודה הכהן אבן סוסאן, החכם הבכיר של פאס, שבניגוד להוראת הרמב"ם הוא בחר למות על קידוש השם.
קינת האבן עזרא
רבי אברהם אבן עזרא שבעצמו נמלט לאירופה מרדיפות אל-מוואחידון, חיבר קינה על חורבן הקהילות היהודיות בערי ספרד וצפון אפריקה, שזכתה לתפוצה רבה בזמנה. היא קיבלה את שמה במילים הפותחות אותה: "אהה ירד על ספרד". היא מכילה אקרוסטיכון של שמו: "אברהם". משקל הקינה לא עקבי ומדוייק, אך בולטת בה צורת יתד ושתי תנועות, יתד ושתי תנועות, יתד וחמש תנועות (◡ — — — | ◡ — — — | ◡ — — — — — —).
את הבית הראשון של הקינה ייחד האבן עזרא להגשת הנושא שלה - חורבן הקהילות בספרד וצפון אפריקה. בבית השני מאריך אבן עזרא בקינה על קהילת אליוסינה, שהייתה המרכז התורני החשוב ביותר בספרד, ובה שכנה ישיבתו של הרי"ף ור"י מיגאש. בבית השלישי הוא מבכה על הקהילות היהודיות בספרד: סביליה, קורדובה, גָ'יַאן (חאאן של היום בספרד), אלמריה, ובבית הרביעי על קהילות מרוקו ואלג'יריה: סיג'ילמסה, מרקש, פאס, תלמסאן, סאוטה, מקנס ודרעא. בבית החמישי מצדיק אבן עזרא את הדין ומתאר את תקוות ישראל לחסדי האל.
בגניזת קהיר נמצא נוסח מורחב של הקינה הכולל כמה שורות נוספות שנכתבו על ידי משורר אחר או על ידי אבן עזרא עצמו, המספרות על קהילות יהודיות נוספות שנחרבו תחת אל-מוואחידון, בהן נזכרו הערים סוס ואגמאת שבמרוקו, ולפאס נוספו מספר שורות, כיאה למרכז התורני הנכבד שהיא הייתה.
בגרסה אחרת ומאוחרת של הקינה נוספו כמה שורות על ידי משורר אלמוני, בהן הוא פותח בתלונה על אבן עזרא על ששכח כמה קהילות שחרבו או נרדפו באזור תוניסיה ולוב, כולל טריפולי, תוניס, סוסה, ג'רבה, גאפסה, מיסראתה: ”ולמה אברהם קצת מקומות שכחת, עיר לחמה וגם קפצה וג'ירבה לא זכרת, אשר גלו ברוב גלות ועונם דלגת...”
ראו גם
לקריאה נוספת
- חיים זאב הירשברג, תולדות היהודים באפריקה הצפונית א, עמ' 89 - 91, 348, תשכ"ד
- נחום סלושץ, "פרשת השמדות בדורו של הרמב"ם", בתוך: אזכרה ד, עמודים ק - קכג, תרצ"ז
קישורים חיצוניים
- יעקב משה טולידאנו, הקינה "אהה ירד עלי ספרד" בתוך: נר המערב עמוד 35 ואילך, ירושלים, תרע"א, באתר היברובוקס.
- דוד כהנא, הקינה "אהה ירד עלי ספרד" בתוך: רבי אברהם אבן עזרא, כרך א, עמ' 140 ואילך, ורשה, תרפ"ב, באתר היברובוקס
- חיים זאב הירשברג, הגרסה המורחבת של הקינה בתוך: "מקומה של אפריקה הצפונית בתקופת הגאונים", חורב, עמ' 109 ואילך, תשי"ט, באתר היברובוקס.
- מכתבו של רבי שלמה הכהן אודות הפרעות במגרב באתר bidspirit.com (בערבית)
הערות שוליים
- ^ ראו: ספר ירמיהו, פרק ט"ו, פסוק ב'.
- ^ "אגרות הרמב"ם" באתר: sefaria.
