איסור פדיון בכור בהמה טהורה
| מקרא | במדבר יח, יז |
|---|---|
| תלמוד בבלי | מסכת תמורה כא,ב |
| משנה תורה | בכורות, פרק א |
| שולחן ערוך | יורה דעה סימן שו |
| ספרי מניין המצוות | ספר המצוות לרמב"ם: לאו קח, ספר החינוך: מצווה שצג, ספר מצוות גדול: לאו שמג |
| מקורות נוספים | פניני הלכה כשרות א, פרק יט |
איסור פדיון בכור בהמה טהורה הוא מצוות לא תעשה מתרי"ג מצוות, לפיה אין לפדות בכור בהמה טהורה מכיוון שהוא קודש להקרבה כקרבן על המזבח.
מקור וטעם המצוה
מקור האיסור בספר במדבר:
אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר אוֹ בְכוֹר כֶּשֶׂב אוֹ בְכוֹר עֵז לֹא תִפְדֶּה קֹדֶשׁ הֵם. אֶת דָּמָם תִּזְרֹק עַל הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת חֶלְבָּם תַּקְטִיר אִשֶּׁה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַה'.
— במדבר יח, יז
בספר החינוך באר שהקדשת הבכור מחנכת את האדם לענווה, מכיוון שאחר שבהמת האדם ממליטה עלולה למלא את ליבו גאווה, והוא עלול לשכוח שה' מחיה את הכל. טעם נוסף: כדי לזכור את הנס של מכת בכורות.
כמו כן המצווה מלמדת שבכל הבריות יש קדושה, ובכך שאדם מקדיש את בכור בהמתו מתגלה הקדושה. ולכן אסור לפדותו כיוון שאז ייעוד המצווה לא יתקיים[1].
טעם נוסף, משום שהבכור מסמל את הדור הבא, ומתוך שהאדם מקדיש את בכור בהמתו לה', הוא לומד להמשיך את הקדושה גם לשאר חייו בשגרת החולין.
דיני המצוה
הרמב"ם פוסק שכשם שאין פודים את הבכור, כך אין הכהן יכול למכרו בעודו תם (שאינו בעל מום) כיון שהוא ראוי ומיועד להיות קרבן. אמנם, אם נפל בו מום ואינו ראוי להקרבה - מותר למכרו, והוא נחשב כחולין. אמנם, חכמים גזרו שלא למכור אותו בשוק אלא בבית.
המצווה נוהגת בארץ ישראל בין בזמן שבית המקדש קיים ובין בזמן שלא. שנאמר: ”"ואכלת לפני ה' א-לוהיך מעשר דגנך וגו' ובכרות בקרך וצאנך" (דברים יד, כג).”. נחלקו התנאים האם בכור שנולד בחוץ לארץ חייב במצוות בכור - לדעת רבי ישמעאל אינו חייב ולדעת רבי עקיבא דורשים את הפסוק[2] - ממקום שאתה מביא מעשר, אתה מביא צאן ובקר - כלומר, רק בכורות שנולדו בארץ ישראל קרבים למזבח אבל בכורות שנולדו בחוץ לארץ הרי הם כחולין. הרמב"ם פסק כרבי עקיבא.
כולם חייבים במצווה כולל כהנים ולויים, וגם להם אסור לפדות את בכורות צאנם ובקרם[3].
העובר על המצווה ופדה בהמה טהורה - הבהמה עומדת בקדושתה והוא עבר על לאו, אבל לא לוקה, מכיוון שזה לאו שאפשר לעבור עליו בלי מעשה.
בימינו
בזמן שאין בית מקדש, יש צורך לחכות שיפול מום בבכור כדי שקדושתו תפקע, ואסור למוכרו לפני כן. על מנת למנוע חשש שבעליו של הבכור ייכשל בשימוש בו לפני שנפל בו מום, נפסק להלכה שיש למכור לנוכרי את קנה הנשימה והוושט של אם הבכור לפני המלטתו, וכך לא חלה קדושת בכור על הבכור שנולד לה[4].
קישורים חיצוניים
- מצוות לא לפדות בכור בהמה טהורה באתר ויקיטקסט.
- מתנות כהונה מן החי, פניני הלכה.
ראו גם
הערות שוליים
- ^ ד - מצוות בכור בהמה וטעמה, באתר פניני הלכה, 2018-04-18
- ^ תמורה כא,ב
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות בכורות, פרק א'
- ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ש"כ, סעיף ו', ז - הערמה - פניני הלכה, באתר פניני הלכה, 3 בundefined 2015
