דינה ורט
| לידה |
חצי האי קרים, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
ירושלים, ישראל  |
| תאריך עלייה | 1919 |
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל |
| תקופת הפעילות | עד ל-1964 |
| דרגה |
 אלוף משנה |
| פעולות ומבצעים | |
| |
| תפקידים אזרחיים | |
| שליחת משרד החוץ ומשרד הביטחון לחוף השנהב | |
דינה ורט (22 בינואר 1912 – 23 באוקטובר 1999) הייתה קצינת צה"ל בדרגת אלוף-משנה שכיהנה כקצינת ח"ן ראשית וכשליחה רשמית של מדינת ישראל לחוף השנהב.
ביוגרפיה
דינה ורט נולדה בחצי האי קרים[1] בשם דינה סורדין, בת למרדכי ומתילדה סורדין. עלתה לארץ יחד עם משפחתה ב-1919, וגדלה בעתלית. אביה, שניהל מפעל מלח ברוסיה, היה ממייסדי תעשיות מלח לישראל.
לאחר סיום לימודיה התיכוניים בגימנסיה העברית "הרצליה", התחילה ללמוד רפואה בצרפת, אך לא השלימה את לימודיה. עוד מנעוריה הייתה פעילה בארגון ההגנה, ובשנת 1941 התגייסה לצבא הבריטי, בו שירתה במסגרת חיל העזר לנשים, עד לשנת 1946. את שירותה זה בילתה בארץ ישראל ובמצרים, בין היתר בתפקיד מיוחד בחיל הקשר המלכותי.[2] אחרי שחרורה, פעלה בצפון אפריקה במסגרת המוסד לעלייה ב'.[3]
בשנת 1947 נשלחה לארצות סקנדינביה לאיסוף כספים עבור ההגנה. שנה לאחר מכן, עם קום המדינה, הצטרפה כקצינת סעד לחיל נשים (ח"ן) שזה מכבר הוקם, ושירתה לתקופה קצרה עד אשר הושאלה לסוכנות היהודית. שם, שימשה כאחראית לקליטת עלייה מצפון אפריקה, וכן שהתה בשליחות באמריקה הדרומית מטעם ויצו. לאחר מכן עבדה תקופה מסוימת במחלקה לפריון וייעול של משרד העבודה.[3][4]
בשנת 1951 שבה לשירותה בחיל הנשים בתור קצינת ח"ן של בית החולים תל השומר, ולאחר מכן כיהנה כמפקדת בסיס ההדרכה לטירוניות, הוא בה"ד 12, משך כשבע שנים. במאי 1959 מונתה ורט לקצינת ח"ן ראשית (קחנ"ר) בדרגת אלוף-משנה. היא שימשה בתפקידה זה עד אפריל 1964,[2] אז הוחלפה על ידי סטלה לוי.
לאחר שחרורה מצה"ל יצאה ורט לשליחות ארוכה בחוף השנהב, זאת לפי בקשתה של שרת החוץ גולדה מאיר.[5] בעיר אביג'אן הקימה ורט מסגרת דמוית-ח"ן, שהייתה כעין "שרות אזרחי" לנשים. בסך הכל שהתה ורט בחוף השנהב כשמונה שנים, לאחריהן לא שבה עוד למדינה עקב ניתוק הקשרים הדיפלומטיים בינה לבין ישראל (בעטיה של מלחמת יום הכיפורים). שירותה של ורט באפריקה זכה לשבחים ולהוקרה במשך שנים רבות לאחר עזיבתה.[6] בשנים שלאחר חזרתה לישראל, השתתפה מעת לעת בפאנלים ובהרצאות, ובשנת 1991 זכתה לאות יקירת העיר ירושלים.[7]
ורט נפטרה באוקטובר 1999 ונקברה בבית העלמין גבעת שאול.
חיים אישיים
ורט הייתה נשואה לד"ר רודולף (רודי) ורט שהיה רופא אף אוזן גרון והשניים התגוררו בסביון. במהלך שירותה כקחנ"ר, השניים התגרשו,[8] אך ככל הנראה נישואיהם חודשו בעת שליחותה של ורט באפריקה. באותה העת שימש רודולף כמורה בקונגו. לאחר חזרתה מאפריקה, התגוררה ורט בירושלים. לזכרם של הזוג ורט הוקמה קרן המעניקה מלגות לסטודנטים בתחום הפילוסופיה היהודית, קבלה ופילוסופיה כללית.[9]
אחיה של ורט, משה (מורס) סורדין היה פיזיקאי שלקח חלק בתוכנית הגרעין של ישראל, ושימש כיד ימינו של חתן פרס נובל לפיזיקה, פרדריק ז'וליו-קירי.[10]
הערות שוליים
- ^ תקוה ויינשטוק, חילוף משמרות בחיל הנשים, באתר מעריב, 15 במאי 1959
- ^ 2.0 2.1 ס/א סטלה לוי - קצינת ח"ן ראשית, באתר הצופה, 6 באפריל 1964
- ^ 3.0 3.1 ס/א דינה ורט - קצינת ח"ן ראשית, באתר דבר, 10 במאי 1959
- ^ יפה, ויצמן, שוקן - אלופים; דינה ורט נתמנתה קצינת ח"ן ראשית, באתר מעריב, 10 במאי 1959
- ^ אלי לנדאו, אל"מ דינה ורט תצא לאפריקה, באתר מעריב, 19 במרץ 1964
- ^ אינגה דויטשקרון, זכרונות מאפריקה, באתר מעריב, 4 במרץ 1987
- ^ רשימת יקירי העיר ירושלים בשנים תשכ"ז-תשס"ג, באתר עיריית ירושלים
- ^ צה"ל או הבעל, באתר העולם הזה
- ^ ורט רודולף ודינה ז"ל קרן לזכרם | הקדש, באתר גיידסטאר
- ^ אלכס דורון, ההיסטוריה של ישראל והכור הגרעיני, באתר חדשות האנרגיה, 5 בספטמבר 2010
