טבילת ידיים
 | |
| ברייתא | תוספתא מקוואות, פרק א, הלכה ו |
|---|---|
| תלמוד בבלי | תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ק"ו עמוד א' |
| משנה תורה | משנה תורה לרמב"ם, הלכות ברכות, פרק ו', הלכה ה' |
| שולחן ערוך | שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קנ"ט, סעיפים י"ד–כ' |
בהלכה, טבילת ידיים היא פעולה המטהרת את הידיים, בדומה לנטילת ידיים. במקרים אחדים נטילת ידיים אינה מועילה ויש צורך דווקא בטבילת ידיים.
הלכות הטבילה
ככלל, הלכות טבילת ידיים משלבות את הלכות נטילת ידיים עם הלכות טבילת גוף וטבילת כלים. הטבילה אינה צריכה לכלול את 2 הידיים, וניתן לטהר יד אחת באמצעות טבילה ואת היד השנייה באמצעות נטילה.[1]
דין טבילת ידיים קל יותר בכמה היבטים מנטילת ידיים: אין צורך לטבול ידיים פעמיים, אין צורך להגביה ידיים וגם לא לנגב ידיים לאחר הטבילה.[2] המים שבמקוואות ובמעיינות כשרים לנטילה אפילו אם השתנו מראיהן והם אינם צלולים.[3]
בדומה לכך, יש סוברים שניתן להקל בדיני המים של טבילת ידיים גם ביחס לטבילת הגוף וטבילת כלים, כגון בשיעור המים הנדרש או בדינם של מים שאובים, כמבואר להלן.
שיעור המים הנדרש
בהלכות טבילה קיימים מספר הבדלים בין טבילה במעיין לטבילה במי מקווה. אחד ההבדלים הוא שבמקווה יש צורך שיהיו מים בשיעור של 40 סאה, ואילו במעיין די בשיעור כלשהו מבחינה עקרונית כדי לטהר.[א] לפי הרמב"ם והראב"ד כלל זה נכון גם לגבי טבילת אדם, ולכן בטבילת ידיים במעיין אין צורך שיהיו במעיין 40 סאה. וכך נפסק בשולחן ערוך.[4]
נחלקו הראשונים מהו שיעור המים הנדרש בטבילת ידיים במקווה[ב]: רש"י, רמב"ם ומרדכי סוברים כי ניתן לטבול ידיים רק במקווה הכשר לטבילת אדם, כלומר שיש בו 40 סאה. לעומתם, רבנו יונה ורשב"א סבורים כי ניתן לטבול ידיים במקווה שיש בו רביעית, כיוון שמהתורה רביעית היא שיעור מספיק לטבילת כלים, והצורך לטבול כלים ב-40 סאה הוא מדרבנן, וכיוון שנטילת ידיים היא מדרבנן - יש להקל. להלכה, בשולחן ערוך נפסק שניתן להקל ולטבול ידיים ברביעית מים, והרמ"א כתב שיש להחמיר לכתחילה לטבול דווקא במקווה שיש בו 40 סאה.[5]
מים שאובים
הראב"ד סובר שניתן להקל ולטבול ידיים ב-40 סאה מים שאובים, כמו בטבילת בעל קרי, בתנאי שהמים אינם בכלי אלא מחוברים לקרקע.[ג] לעומתו, הרמב"ם פוסק שאין לטבול ידיים במים שאובים.[6] וכך פסקו אחרונים רבים.[7] לפי רבי יוסף קארו, גם לשיטת הרמב"ם ניתן להמשיך המים השאובים ולסמוך על הסוברים שבכך הם כשרים לטבילה.[6]
לקדשים
למרבית העניינים, למשל אכילת לחם של חולין (שאינו קדוש) ואכילת תרומה, ניתן להסתפק בנטילת ידיים רגילה, ואין צורך דווקא בטבילת ידיים, אף שהיא מועילה אם התבצעה. לעומת זאת, לפני אכילת דברים המוגדרים קדשים (בעיקר קרבנות), תקנו חכמים שיש להטביל את הידיים דווקא, ולא ליטול אותם.[8]
האמוראים נחלקו בהיקפו של דין זה. לדעת רבי חנינא בריה דר' הלל, דין זה נאמר גם בסתם ידיים של הבא לאכול קדשים, אך לדעת רבי אלעזר דווקא מי שיודע שידיו טמאות צריך להטביל אותן לפני האכילה, ולאדם רגיל די בנטילת ידיים.[9] הראשונים נחלקו אף הם במחלוקת זו.[10] האחרונים דנו בשאלת טבילת הידיים לפני אכילת קרבן פסח, לאור העובדה שאין טבילה נזכרת בסדרי ליל הסדר.[11]
הברכה
כאשר נדרשת נטילת ידים ואדם טובל את ידיו, נחלקו מהי הברכה שיש לברך על טבילת הידיים. תוספות, הסמ"ג, מרדכי ועוד ראשונים סבורים שיש לברך ”על טבילת ידים”, ויש שהוסיפו שניתן לברך ”על שטיפת ידים”, אך אין לברך "על נטילת ידים", משום שאינו נוטל. לעומתם, הרשב"א ותלמידי רבנו יונה סבורים שיש לברך ”על נטילת ידים”, כיוון שהמצווה היא נטילת ידיים ואין מצווה לטבול את הידיים, והטבילה אינה אלא אופן שמקיימים בו את הציווי ליטול את הידים. השולחן ערוך פסק כדעת הרשב"א.[12] הרמ"א פסק כדעת התוספות, אך אחרונים רבים חלקו עליו, ויש שהכריעו שאם המים כשרים גם לנטילת ידיים, יברך "על נטילת ידיים" גם כשטובלן, ואם המים פסולים לנטילה וכשרים רק לטבילה, יברך על טבילת ידים.[13]
ביאורים
הערות שוליים
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קנ"ט, סעיף י"ח
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קנ"ט, סעיף י"ט
- ^ משנה ברורה, סימן קנ"ט, סעיף קטן ד'
- ^ אמנם לפי ר"י ורא"ש מעיין מטהר בכלשהו דווקא כלים ולא אדם, ולשיטתם אין הבדל בין דין מעיין לדין מקווה בטבילת ידיים, אלא הדבר תלוי במחלוקת להלן.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קנ"ט, סעיף י"ד
- ^ 6.0 6.1 שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קנ"ט, סעיף ט"ז
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קנ"ט, סעיף ט"ז באור הלכה ד"ה 'ולהראב"ד מטבילין'
- ^ משנה, מסכת חגיגה, פרק ב', משנה ה'; משנה תורה לרמב"ם, הלכות שאר אבות הטומאות, פרק ח', הלכה ז'.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת חגיגה, פרק ב', הלכה ה'.
- ^ ראו רש"י, מסכת חגיגה, דף י"ח עמוד א', ד"ה נוטלין ובפירוש המשנה לרמב"ם, הקדמה למסכת ידים, הסוברים שגם סתם ידים טעונות טבילה לקודש. לעומת זאת, ראו פסקי תוספות, מסכת חגיגה, אות כב, ובית הבחירה למאירי שם, הסוברים שסתם ידיים אינן טעונות טבילה.
- ^ ראו בהרחבה אצל הרב הראל דביר, פסח לה', יד בנימין תשפ"א, סימן טו, עמ' שצז–תכא.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קנ"ט, סעיף כ'.
- ^ מגן אברהם שם ס"ק לא; משנה ברורה, סימן קנ"ט, סעיף קטן צ"ז.
