קיגל איטריות
 | |
קיגל איטריות (ביידיש: לאָקשן קיגל או לאקשן קוגל), הוא קדרה יהודית אשכנזית המוגשת באופן מסורתי כתוספת ומהווה מגוון פופולרי של קיגל שנעשה עם אטריות (לוקשן או לאקשן) ומגוון מרכיבי חלב או פרווה, המוגש לרוב בשבתות ובחגים.
אטימולוגיה
שם המנה מגיע מהמילה ביידיש קיגל (יהודי פולין גליציה והונגריה) או קוגל (יהודי רוסיה ועוד), כלומר "כדור", "גלובוס", לפיכך, מקורו של השם היידיש ככל הנראה בהתייחסות לכדורי הבצק העגולים שהונחו במרכז הצ'ולנט, תבשיל השבת המסורתי, כדי לבשל אותם לצדו ולספוג את טעמיו לשימוש מאוחר יותר כתוספת. לאחר מכן הקיגל התפתח לצורתו הנוכחית מתישהו במאה ה-13.[1] בעוד ליטאים (יהודים שמשפחותיהם התגוררו בעבר בליטא, בצפון מזרח פולין ובצפון רוסיה) מכנים את המנה כאמור קוגל, יהדות גליציה (יהודים שמשפחותיהם התגוררו בעבר בדרום מזרח פולין ובמערב אוקראינה וכן במערב פולין ובמזרח הונגריה וזקרפטיה) קוראים למאכל קיגל. ההגייה האחרונה לא שרדה בקרב יהדות ארצות הברית בתחילת המאה ה-20 בשל הדמיון הלשוני שלה לטכניקת תרגילי הקיגל.[2]
היסטוריה
אף על פי שקיגל האטריות המתוק שולט, יש מגוון רחב של סוגי קיגל אטריות, החל מהמתוק, המעט מתוק ועד למלוח ולחריף. ניתן לאפות אותו בכלי בסיר ברזל כבד גדול או בסירים קטנים אישיים. קיגל אטריות מכיל לרוב צימוקים או פירות יבשים אחרים, אם כי יש הבוחרים להשמיט אותם כהעדפה אישית. באופן מסורתי הקיגל היה מכוסה בשטרויזל קינמון או לא היה מכוסים כלל, אולם החל מהמאה ה-20 קיגל איטריות החל להיות מכוסה בארצות הברית בעיקר במגוון תוספות כולל קורנפלקס כתוש.[3]
היהודים הליטאים ידועים בהעדפתם למאכלים מתובלים בכמות נכבדת של מלח בישול ופלפל שחור (כמו הקוגל הירושלמי החריף) בעוד שהיהודים הפולנים, ובמיוחד אלה מגליציה, ידועים בהעדפתם למאכלים מתוקים, והם אבות קיגל האטריות המתוק. כשהיהודים נמלטו מדיכוי ופוגרומים אנטישמיים במזרח אירופה ומצאו מקלט באמריקה הצפונית (קנדה וארצות הברית) לפחות מאז המאה ה-19, יותר יהודים היגרו מפולין מאשר מליטא, מה שהביא לכך שמכיני הקיגל המתוק השפיעו יותר על המטבח היהודי האמריקאי.[2][1]
סוגים
קיגל אטריות מתוק הוא הסוג הנפוץ ביותר של קיגל אטריות, והוא נעשה לעיתים קרובות בבית על ידי אנשים בקהילה היהודית במיוחד בחגי ישראל ומועדים שונים ובשבתות. זוהי גם מנה פופולרית במעדניות ומסעדות יהודיות שונות באמריקה.
על אף שחלקם מעדיפים את קיגל האיטריות ללא תוספות, כיוון שנהנים מהחלק העליון המסורתי של הקיגל, המורכב מאטריות החודרות דרך פני השטח של הקיגל והופכות פריכות בתהליך האפייה, אחרים מעדיפים את קיגל האטריות עם מגוון תוספות כולל דגנים מרוסקים שונים כמו כאמור קורנפלקס. תוספת שטרויזל או פירורי לחם זכתה לראשונה לפופולריות בקרב יהדות גרמניה. יהודים באמריקה הדרומית מפזרים על קיגל האיטריות אגוזי פקאן. ניתן להוסיף לקיגל אטריות מלוח פירורי לחם, בדומה למקרוני עם גבינה.[1]
תוספת קורנפלקס לקיגל אטריות מתוק, בדרך כלל לאלה המכילים מרכיבי חלב ולא פרווה, זכתה לפופולריות לראשונה בתחילת המאה ה-20 בארצות הברית כמפגש של המטבח היהודי האשכנזי עם המטבח האמריקאי. את התוספת הזו מכינים על ידי ריסוק קורנפלקס ביד או במעבד מזון, ואז מערבבים אותם עם סוכר, קינמון וחמאה מומסת. מכינים את קיגל האטריות המתוק ואז מניחים את הציפוי לפני האפייה או באמצע תהליך האפייה.[4]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- Nathan, Joan (28 בספטמבר 2005). "Kugel Unraveled". The New York Times.
{{cite news}}: (עזרה)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 Marks, Rabbi Gil. The Encyclopedia of Jewish Food.
- ^ 2.0 2.1 Eisenberg, Joyce; Ellen Scolnic (2016). The Whole Spiel: Funny essays about digital nudniks, seder selfies and chicken soup memories. Incompra Press. p. 132. ISBN 978-0-69272625-9.
- ^ Vered, Ronit (22 בפברואר 2012). "In Search of the Holy Kugel". Haaretz. נבדק ב-30 במרץ 2019.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Joan Nathan makes sweet and crunchy kugel". Tablet on Youtube. נבדק ב-10 בספטמבר 2021.
{{cite web}}: (עזרה)
