חגי ישראל ומועדיו

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

עיינו גם בפורטל

PShabat.png

פורטל שבת ומועדי ישראל הוא שער לכל הנושאים הקשורים לשבת ולמועדי ישראל. הפורטל כולל את זמני החגים, מצוות ומנהגים, פרשת השבוע, מידע על התעניות ועוד.

כרטיס ברכה לראש השנה. ביום זה מתחילים עשרת ימי תשובה, לכן מאחלים "לשנה טובה תכתבו". הפסוק בתחתית מתייחס לארבעת המינים, אותם אוחזים בחג הסוכות (ראו תמונה).

חגים ומועדים הוא כינוי לכלל החגים והמועדים הקיימים בעם ישראל. זמנם של החגים והמועדים נקבע על פי הלוח. תחת הגדרה זאת נכנסים ימים רבים: חלקם מצווים עוד מהתורה, חלקם נקבעו על ידי חז"ל וחלקם נוספו במשך השנים. ניתן לסווג את החגים והמועדים למספר סוגים: קיימים חגים שהם ימי שמחה [ונקראים גם בשם הכללי 'ימים טובים'], ומועדים שהם ימי צום ותענית, ימי אבל וזיכרון וימי תשובה. לימים אלו יש משמעות עמוקה בכך שהם משפיעים על היהודי לכל השנה. מקורו של המונח בתקופה המקראית; המילה "חג" מבטאת הקרבת קרבן חגיגה בימים שאותם קבעה התורה, ולעתים התורה מכנה את הקרבן בשם המקוצר "חג".[1] מקורה של המילה חג הוא מלחוג, בעלייה לרגל היו חגים בבית המקדש. במקרא מצוינים שלושה חגים והם המועדים לעלייה לרגל: פסח, שבועות וסוכות.

מרבית דיני המועדים, כולל התעניות, נידונים בסדר מועד.

מועדים מהתורה

סדר פסח, ברלין, שנות העשרים

בתורה מוזכרים שמונה מועדים. כל המועדים מוזכרים כזכר ליציאת מצרים, אך לכל אחד מהם משמעות שונה ולרובם מצוות המיוחדות להם:

שבעת המועדים מלבד ראש חודש ושבת נקראים "מקראי קודש", כלומר אסורים בעשיית מלאכה, ומדרבנן גם איסורי שבות ושאר איסורי חז"ל לשבתות. מצווה המשותפת לכל ימי מקרא קודש היא הדלקת נרות שבת ויום טוב. שבת ויום הכיפורים אסורים בעשיית כל מלאכה, אך המועדים האחרים (כולל היום האחרון של פסח) מוגדרים כ"יום טוב" ומותרים בעשיית מלאכת אוכל נפש. ראש חודש מותר בעשיית מלאכה, אך נוהגים בו יותר קודש ויש הנוהגים שלא לעשות בו מלאכות מסוימות [זה בפרט לנשים שהם לא היו בחטא העגל]. חול המועד אסור ג"כ במלאכה אבל במלאכות שאין בהם טורח והם לצורך המועד מותר.

שלוש הרגלים

סוכה

החגים פסח, שבועות וסוכות, מיוחדים במצוות עלייה לרגל שיש בהם, ועל כן הם מכונים "שלוש הרגלים" ומקריבים בהם עולת ראייה ושלמי חגיגה. התורה מדגישה כי שלוש הרגלים הן זכר ליציאת מצרים. התורה חוזרת ואומרת במצוות החגים: "וְזָכַרְתָּ כִּי־עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרָיִם"[3] ומכאן רואים שצריך לזכור את המסכן, את הגר, העני, היתום והאלמנה, כשם שה' זכר את בני ישראל שהיו גרים במצרים.

  • יציאת מצרים: ט"ו בניסן, היום הראשון של חג הפסח הוא היום בו יצא עם ישראל ממצרים, כמו שנאמר:
"אֶת־חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כִּי־בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם וְלֹא־יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם."[4] וכן: "כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה."[5]
שביעי של פסח הוא היום שבו אירעה קריעת ים סוף.
  • מתן תורה: חג השבועות הוא היום בו קיבל עם ישראל את התורה.
"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן.... וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה.... וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם, לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט, לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם, אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם." (ויקרא, כ"ג, ט'-כ"ב)
"וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַה' אֱלֹהֶיךָ מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ אֲשֶׁר תִּתֵּן כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ. וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם. וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרָיִם וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה." (דברים, ט"ז, י'-י"ב)
  • נדודים במדבר: חג הסוכות הוא זכר לענני כבוד שבהם הקיף ה' את עם ישראל בצאתם ממצרים, שנאמר:
"בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל־הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת. לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם." (ויקרא, כ"ג, מ"ג)
חז"ל מסבירים שהתורה ציוותה לחוג את חג הסוכות בתשרי ולא בניסן מפני שגם בלי ציווי התורה הרבה אנשים יוצאים בניסן מהבית לשדה בגלל החום ובונים סוכות, ואז לא היה היכר שהסוכה היא זכר ליציאת מצרים ולא מפני שחם בבית.

פרט לכך, התורה קושרת את שלוש הרגלים למנהגי החקלאות:

  • חג האביב: חג הפסח חל בתחילת עונת הבשלת החיטה והשעורה. במהלך ימי החג מתקיים טקס הנפת העומר מהתבואה הבשלה הראשונה ואחריו מתחילה ספירת העומר עד חג שבועות, "מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה".[6]
  • חג הקציר: חג השבועות נקרא 'חג הקציר'. "וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה" (שמות, כ"ג, ט"ז); על חג השבועות נאמר גם: "וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים" (שמות, ל"ד, כ"ב).
  • חג האסיף: חג סוכות נקרא 'חג האסיף'. "וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאָסְפְּךָ אֶת־מַעֲשֶׂיךָ מִן־הַשָּׂדֶה" (שם).

מקורות בתנ"ך

המועד הראשון שמוזכר הוא שבת, מיד לאחר סיפור מעשה בראשית: "וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ" (ספר בראשית, פרק ב', פסוק ג') שבת מוזכרת במקומות רבים נוספים בתורה.[7]. לאחריה מוזכרים גם שלוש הרגלים, פסח שבועות וסוכות: "שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה. אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ... וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה" (ספר שמות, פרק כ"ג, פסוקים י"ד-ט"ז). הרגלים נזכרים גם בספר דברים, פרק ט"ז.

המקום הראשון בו מוזכרים כל מועדי השנה באופן מסודר הוא בספר ויקרא, פרק כ"ג. בפרק זה מפורטים המועדים השונים, עם הכינוי "מקרא קודש" ואיסור עשיית מלאכה: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי..." (ספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוקים א'-ב') בפרק מפורטות מצוות השבת, פסח, שבועות, סוכות, ראש השנה ויום הכיפורים, ובנוסף גם ספירת העומר, שתי הלחם ולקט ופאה. על כל מועד מוזכר התאריך שלו והמצוות המיוחדות לו.

מקור בולט נוסף לחגים בתורה הוא ספר במדבר, פרקים כ"ח-כ"ט, שם מצוינים כל הקורבנות שיש להקריב בימים אלה. כאן מוזכר גם ראש חודש. אזכור נוסף מובא קודם לכן: "וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת" (ספר במדבר, פרק י', פסוק י')

בנוסף, סדר יום הכיפורים בבית המקדש מתואר בהרחבה בספר ויקרא, פרק ט"ז.

המועדים הללו מוזכרים גם בנביאים ובכתובים. כך למשל נאמר "אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד..." (ספר ישעיהו, פרק נ"ח, פסוק י"ג)

מקורות בספרות חז"ל

לשבת מוקדשת מסכת שבת, מהארוכות שבמסכתות הש"ס. לפסח מוקדשת מסכת פסחים, לסוכות מסכת סוכה, לראש השנה מסכת ראש השנה, וליום הכיפורים מסכת יומא. לשבועות אין מסכת בפני עצמו, אך דיני יום טוב בכללותם מוצגים במסכת ביצה. לחול המועד מוקדשת מסכת מועד קטן.

שמות ימי החג והמועד

שם מוכר שם בתורה שם בחז"ל שמות נוספים
פסח (חג) חג המצות[8] פסח חג החירות, זמן חירותנו
שבועות (חג) חג (ה)שבועות,[9] יום הביכורים,[10] חג הקציר[11] עצרת חג מתן תורה, יום הקהל, יום החמישים
ראש השנה (חג) זיכרון תרועה,[12] יום תרועה[13] ראש השנה יום הזיכרון
יום כיפור (מועד) יום (ה)כיפורים,[14] שבת שבתון[15] אין אין
סוכות (חג) חג הסוכות,[16] חג האסיף[17] חג אין
שמחת תורה (חג) שמיני עצרת,[18] חג[19] חג אין

מועדים מדרבנן

חז"ל קבעו ימי שמחה בימים שנעשו בהם ניסים לעם ישראל כדי לפרסם את הנס ועל ידי כך לחזק את האמונה בה'. את ימי הצום קבעו חז"ל כזכר לחורבן כדי להתאבל על בית המקדש וכדי שיהיו תזכורת לעוונות שהחריבו את בתי המקדש, דבר שיגרום לחזור בתשובה.

ימי השמחה

בימי בית שני הוסיפו חז"ל למועדים מדאורייתא ימי שמחה מדרבנן בימים בהם נעשו ניסים. העיקריים בהם אלו "ימי הפורים", שנקבע בתקופה הפרסית, וחנוכה שנקבע בימי מרד החשמונאים. בעבר צוינו ימים רבים נוספים המפורטים במגילת תענית, כדוגמת "יום ניקנור" על תבוסת המצביא היווני בפני המכבים, אולם בעקבות חורבן בית המקדש השני בטלו מועדים אלה שמלכתחילה נקבעו בעקבות אירועים מקומיים ובעלי חשיבות פחותה. למעשה מלבד פורים וחנוכה, אין ימים אחרים בעלי מחויבות דתית.

בחנוכה תיקנו חכמים להדליק נרות ולגמור את ההלל בכל יום, ובפורים תיקנו אנשי כנסת הגדולה 4 מצוות: קריאת מגילה, מתנות לאביונים, משלוח מנות ומשתה ושמחה. בחנוכה ובפורים מותר לעבוד, אם כי נהגו שלא לעבוד ביום הפורים. בשני ה"חגים" החדשים תיקנו חכמים להוסיף בתפילה ובברכת המזון את נוסח "על הניסים" המיוחד לכל אחד משני החגים. בימי החנוכה אין מצוות שמחה, אבל בפורים, כאמור לעיל, אחת המצוות היא משתה ושמחה ובכלל זה נהגו להרבות בבשר (שמחה) ויין (משתה).

חז"ל הגדירו גם את יום ט"ו באב כיום טוב, אולם לא קבעו לגביו הלכות מיוחדות. גם ל"ג בעומר נחשב החל מימי הביניים כיום שמחה, אך בלי מצוות והלכות מיוחדות. ימים אלו מתבטאים כיום מבחינה הלכתית רק בכך שאין אומרים בהם תחנון ושאסור להתענות בהם ולהספיד בהם. עם זאת, ישנם מנהגים שונים הקשורים לל"ג בעומר: הדלקת מדורות, עלייה לקבר רשב"י וביצוע חלאקה.

הצומות וימי האבל

הנביאים שהיו בזמן חורבן בית המקדש הראשון תיקנו ארבע תעניות כאבל על חורבן בית המקדש:

  • ביום עשרה בטבת היום בו החל המצור על ירושלים,
  • ביום שבעה עשר בתמוז בו נפרצה חומת ירושלים,
  • ביום תשעה באב בו נחרב בית המקדש,
  • וביום שלושה בתשרי בו נרצח גדליה בן אחיקם על ידי ישמעאל בן נתינה, דבר שעורר את חמתו של נבוכדנצר על שארית הפליטה.

לאחר בניין בית המקדש השני התבטלו מרבית התעניות והפכו לימי חג, אולם לאחר חורבן בית המקדש השני חזרו התעניות להיות ימי צום ואבל. צום תשעה בתמוז הפך לצום ביום שבעה עשר בתמוז, היום בו נבקעה חומת ירושלים בזמן בית המקדש השני. פרט לארבע התעניות, נוהגים לצום ביום י"ג באדר, תענית הנקראת תענית אסתר והיא לזכר התענית שצמה אסתר לפני שנכנסה למלך אחשוורוש.

כל ימי הצום הינם ימים שבהם הצום הוא רק מעלות השחר ועד צאת הכוכבים מלבד תשעה באב שצמים בו בין בלילה ובין ביום. כל הצומות אסורים רק באכילה ושתייה, פרט לתשעה באב שאסור גם בנעילת נעלי עור, ברחיצה וסיכה ובתשמיש המיטה.

ראשי שנים

קובץ:Bsisa1.JPG
טקס הבסיסה, מנהג של יהדות צפון אפריקה לא' בניסן.
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ראשי שנים ביהדות

חז"ל קבעו ארבעה תאריכים בשנה שבהם מתחיל מניין השנה עבור תחומים שונים:

  • א' בניסן – ראש השנה למלכים ולרגלים: מיום זה מתחילים לספור את שנות שלטונם של מלכים או מנהיגים אחרים, וכן את חגי השנה.
  • א' באלול – ראש השנה למעשר בהמה: מיום זה התחילו לספור את שנות חייהן של הבהמות בתקופת המקדש.
  • א' בתשרי – ראש השנה לשמיטה ויובל, לנטיעות ולירקות: מיום זה מתחילים לספור את שנותיהם של העצים לשם קיום מצוות ערלה, וכן את שנות השמיטה והיובל. על פי המסורת, מקובל לספור מיום זה את שנות העולם. ביום זה מתקיים גם חג מהתורה הנקרא בימינו "ראש השנה", שפותח את עשרת ימי תשובה.
  • ט"ו בשבט – ראש השנה לאילנות: מיום זה מתחילים לספור את שנותיהם של פירות האילן, לשם קביעת מעשרות. בגלות איבד יום זה את משמעותו המקורית, וברבות השנים קיבל אופי של געגוע לארץ ישראל ולפירותיה. כיום יש הנוהגים לערוך בו סדר ט"ו בשבט.

מקורות בתנ"ך

פורים מתואר כולו במגילת אסתר, כולל הציווי לחגוג.

ארבע התעניות מוזכרות באופן עקיף: "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים" (ספר זכריה, פרק ח', פסוק ט')

מקורות בספרות חז"ל

לפורים מוקדשת מסכת מגילה. לחנוכה אין מקור, ולמעשה רוב דיני חז"ל מובאים בגמרא.[20] סיפור חנוכה מתואר בספרים החיצוניים מקבים. דיני התעניות מצויים במסכת תענית.


שמירת החגים בשואה

בזמן השואה, יהודים רבים, (כולל כאלה שלא שמרו מסורת לפני המלחמה) הקפידו על קיום מצוות החגים.[21] יהודים דבקו במסורת כדי לא לאבד צלם אנוש, ולזכור מי הם ומאיפה באו. כך מספר הרב סיני אדלר:

בהגיע ימי חנוכה, הצלחנו, להשיג נר אחד, אשר היה בשבילנו נכס רב משמעות. בלילה הראשון של חנוכה התאספנו בקומה העליונה של אחד הדרגשים והדלקנו בצוותא את הנר היקר לנו עד מאד. בוודאי שהדלקה זאת של הנר הדליקה גם בלבנו תקוות חדשות לעתיד טוב שבוא יבוא, וחיזקה את ביטחוננו הגדול ב"מעוז צור ישועתי". ברגע כזה התעוררו בנו הגעגועים הגדולים אל העבר, אל הימים שבהם חגגנו את ימי החנוכה כל אחד בבית הוריו ברוב שמחה. אבל העבר הזה נעלם ואיננו ולכן התעוררה ביתר שאת הבקשה הבוקעת מעומק לבנו לעתיד שאמנם רחוק עדיין, אבל בו תתקיים תפילתנו ששרנוה גם אז: "תכון בית תפלתי ושם תודה נזבח, לעת תכין מטבח מצר המנבח, אז אגמור בשיר מזמור חנוכת המזבח"[22]

בתנאי מחנות העבודה היה בלתי-אפשרי שלא לעבוד בשבת וחגים. על כן, היו יהודים שהיו מסתפקים במצוות זכירת שבת, או שהיו שומרים אותה בד' אמות (בפרטיות). היו יהודים שהיו מתאמצים מאוד כדי להשיג בחירוף-נפש תשמישים למצוות.[23]

בחוקי מדינת ישראל

בפקודת סדרי השלטון והמשפט אימץ החוק הישראלי את ההגדרה ההלכתית והגדיר רק את חגי התורה כימי מנוחה, שבהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה אסור להעביד יהודי בהם. בימים טובים שאינם "חגים דאורייתא", כמו פורים וחנוכה, אין החוק אוסר עבודה, וכן בימי חול המועד.

יום העצמאות מוגדר כיום שבתון,[24] אך אין איסור לפתוח בו חנויות.

רשימה כרונולוגית של כל החגים והמועדים

קטגוריה תאריך שם החג/המועד סיבה לקיומו מצוות ומנהגים יום עסקים
מדאורייתא ט"ו - כ"א בניסן פסח מכת בכורות בליל הסדר, יציאת מצרים בראשון של פסח, קריעת ים סוף בשביעי של פסח איסור אכילת חמץ, אכילת מצות, סיפור יציאת מצרים, קערת הפסח, תפילת טל. בעבר גם קורבן פסח ומנחת העומר לא
מנהג י"ח באייר ל"ג בעומר פטירת רשב"י והפסקת המגפה של תלמידי רבי עקיבא נוהגים להדליק מדורות ולעלות לקבר רשב"י כן
מדאורייתא ו' בסיוון שבועות קבלת התורה במעמד הר סיני נוהגים ללמוד תורה כל הלילה, לקרוא את מגילת רות ואת עשרת הדיברות ולאכול מאכלי חלב. בעבר הקריבו את שתי הלחם לא
ארבע תעניות י"ז בתמוז שבעה עשר בתמוז לזכר בקיעת חומות ירושלים צום כן
ארבע תעניות ט' באב תשעה באב לזכר חורבן בתי המקדש, הראשון והשני צום כן
מנהג ט"ו באב ט"ו באב חמישה דברים שאירעו בו ריקודים בכרמים, שידוכים כן
מדאורייתא א' בתשרי ראש השנה ראש השנה החקלאי, יום בריאת האדם לפי חז"ל, יום דין לכל ברואי העולם ופתיחת עשרת ימי תשובה, א' מדאורייתא וב' מדרבנן תקיעת שופר. נוהגים לקיים התרת נדרים, סדר ליל ראש השנה ותשליך לא
ארבע תעניות ג' בתשרי צום גדליה לזכר רציחת גדליה בן אחיקם, מנהיג שארית הפליטה בישראל, בידי ישמעאל בן נתניה צום כן
מדאורייתא י' בתשרי יום הכיפורים כפרת עוונות צום, תפילה, תשובה. בעבר היה זה היום היחיד בשנה בו נכנס הכהן הגדול לקודש הקודשים לא
מדאורייתא ט"ו - כ"א בתשרי סוכות הסוכות שבהם ישבו בני ישראל במשך 40 שנות נדודיהם במדבר ישיבה בסוכה, ארבעת המינים. בעבר גם ניסוך המים, הושענות (כיום פיוטי הושענות) ומצוות ערבה (כיום חיבוט ערבה) לא
מדאורייתא כ"ב בתשרי שמיני עצרת לאחר סיום סוכות, שמיועד לכל העולם, יום המיוחד לעם ישראל בלבד תפילת הגשם לא
מנהג כ"ב בתשרי / כ"ג בתשרי (חו"ל) שמחת תורה סיום מחזור של קריאת התורה והתחלת קריאה חדשה נוהגים להעלות לתורה את כל המתפללים ולעשות הקפות עם ספרי תורה לא
מדרבנן כ"ה בכסלו - ב' / ג' בטבת חנוכה ניצחון החשמונאים על היוונים, טיהור בית המקדש ונס פך השמן הדלקת נרות חנוכה. נוהגים לאכול מאכלים רוויים בשמן זית כן
ארבע תעניות י' בטבת עשרה בטבת ויום הקדיש הכללי תחילת המצור על ירושלים, יום זיכרון לנספים בשואה צום והדלקת נרות נשמה כן
מנהג ט"ו בשבט ט"ו בשבט ראש השנה לאילנות סדר ט"ו בשבט, כיום נוהגים גם לנטוע עצים כן
תענית (מנהג) י"ג באדר תענית אסתר לזכר צום אסתר המלכה וכל עם ישראל שישב בשושן עקב הגזירה שגזר המן צום כן
מדרבנן י"ד באדר / ט"ו באדר (שושן פורים) פורים הצלת היהודים מגזרות ההשמדה של המן במלכות אחשוורוש מקרא מגילה, משלוח מנות, מתנות לאביונים, סעודת פורים, נוהגים להתחפש לא

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

לא נמצא templatedata תקין

  1. ספר שמות, פרק כ"ג, פסוק י"ח
  2. רש"י בראשית, פרק א' פסוק א'
  3. ספר דברים, פרק ט"ז, פסוק י"ב
  4. ספר שמות, פרק כ"ג, פסוק ט"ו
  5. ספר שמות, פרק ט"ז, פסוק א'
  6. ספר דברים, פרק ט"ז, פסוק ט'
  7. בעיקר ספר שמות, פרק ל"א, פסוקים י"ב-י"ז, וכן עשרת הדברות
  8. ספר שמות, פרק כ"ג, פסוק ט"ו; ספר שמות, פרק ל"ד, פסוק י"ח; ספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוק ו'; ספר דברי הימים ב', פרק ל', פסוק י"ג ופסוק כ"א; ספר דברי הימים ב', פרק ל"ה, פסוק י"ז
  9. ספר דברים, פרק ט"ז, פסוק י' ופסוק ט"ז; ספר דברי הימים ב', פרק ח', פסוק י"ג
  10. ספר במדבר, פרק כ"ח, פסוק כ"ו
  11. ספר שמות, פרק כ"ג, פסוק ט"ז
  12. ספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוק כ"ד
  13. ספר במדבר, פרק כ"ט, פסוק א'
  14. ספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוקים כ"ז-כ"ח; ספר ויקרא, פרק כ"ה, פסוק ט'
  15. ספר ויקרא, פרק ט"ז, פסוק ל"א; ספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוק ל"ב
  16. ספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוק ל"ד; ספר דברים, פרק ט"ז, פסוק ט"ז; ספר דברים, פרק ל"א, פסוק י'; ספר זכריה, פרק י"ד, פסוקים ט"ז-י"ט; ספר דברי הימים ב', פרק ח', פסוק י"ג; ספר עזרא, פרק ג', פסוק ד'
  17. ספר שמות, פרק ל"ד, פסוק כ"ב
  18. ספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוק ל"ד; ספר דברים, פרק ט"ז, פסוק ט"ז; ספר דברים, פרק ל"א, פסוק י'; ספר זכריה, פרק י"ד, פסוקים ט"ז-י"ט; ספר דברי הימים ב', פרק ח', פסוק י"ג; ספר עזרא, פרק ג', פסוק ד'
  19. ספר שמות, פרק ל"ד, פסוק כ"ב
  20. מסכת שבת, דף כ"א - כג, בעיקר מפורסמת סוגיית "מאי חנוכה" המובאת במסכת שבת, דף כ"א, עמוד ב'
  21. יפה אליאך, שמירת המסורת היהודית בקרב האסירים היהודים במחנות-הריכוז באתר מטח
  22. מזכרונותיו של הרב סיני אדלר על חנוכה באושוויץ - בירקנאו, באתר מטח
  23. מעדותה של שרה שטרן קטן על החיים הדתיים בגטו לודז', באתר מטח
  24. יום העצמאות - חוקים באתר הכנסת


מודעה רבה: המכלול נועד לעיון בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית כלל.

סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0