קליגולה

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קליגולה
Caligula bust.jpg
פסל ראש וחזה של הקיסר קליגולה
שם בשפת המקור Gaius Julius Caesar Augustus Germanicus
מדינה האימפריה הרומית
תאריך לידה 31 באוגוסט 12
אנטיום, האימפריה הרומית
תאריך פטירה 24 בינואר 41
רומא, האימפריה הרומית
מקום קבורה מאוזוליאום אוגוסטוס, רומא
בת-זוג יוניה קלאודיה
ליוויה ארסטילה
לוליה פאולינה
מילוניה קאיסוניה
קיסר האימפריה הרומית ה-3
תקופת כהונה 18 במרץ 37 - 24 בינואר 41 (3 שנים ו-44 שבועות)
הקודם בתפקיד טיבריוס, דודו הגדול וסבו החורג
הבא בתפקיד קלאודיוס, דודו

גַאיוּס יוּלְיוּס קֵיסָר אוֹגוּסטוּס גֶרְמָנִיקוּסלטינית: Gaius Julius Caesar Augustus Germanicus) הידוע בכינוי קַלִיגוּלָה (Caligula) ‏(31 באוגוסט 12 - 24 בינואר 41), קיסר רומא בין השנים 37 עד 41 לספירה. קליגולה היה הקיסר השלישי מן השושלת היוליו-קלאודית. קליגולה נחשב לעריץ ונודע בראוותנותו, במוזרותו ובאכזריותו. נרצח בשנת 41 על ידי אחדים משומריו.

ביוגרפיה

רקע משפחתי ונעוריו

קליגולה נולד באנטיום (כיום אנציו באיטליה) בשנת 12 לספירה. הוא היה בנם השלישי של גרמניקוס (בנו של דרוסוס, בנה של ליוויה אשתו של אוגוסטוס מבעלה הראשון), ואגריפינה (בתם של מרקוס ויפסניוס אגריפה מגדולי המצביאים ששירתו את אוגוסטוס, ויוליה, בתו של אוגוסטוס). בנוסף לקליגולה היו לזוג עוד ארבעה בנים ושלוש בנות.

קליגולה גדל במשפחה חמה ואוהבת. אביו היה בין בניה האהובים של רומי וחביבו האישי של הקיסר אוגוסטוס, ואמו נחשבה למודל האידיאלי לאישה רומאית. מוצאם של שני הוריו שייך אותו למשפחה היוליו-קלאודית, שהייתה, לאחר נפילת הרפובליקה הרומית ועליית הקיסרות הרומית בימי אוגוסטוס, למשפחה השלטת ברומא.

כאשר היה פעוט, בן שנתיים או שלוש, הפך קליגולה לקמע של צבאו של אביו. החיילים היו משועשעים כאשר הציגו אותו בפניהם לבוש במדי צבא, ולפיכך ניתן לו הכינוי "קליגולה" שפירושו בלטינית "מגפי צבא קטנים" (קליגה).

ב-10 באוקטובר 19 לספירה, מת גרמניקוס ממחלה, אשר, לטענת סווטוניוס, נבעה מהרעלה במצוותו של הקיסר טיבריוס. לאחר שאגריפינה האשימה את טיבריוס בכך שלא עשה די על מנת להביא למשפט את רוצחי בעלה, הגלה אותה טיבריוס לאי נידח, ושם מתה ברעב. טיבריוס אימץ את אחיו הגדולים של קליגולה, נירון ודרוסוס, ואף הכריז עליהם כיורשיו, אך לאחר שבראש השנה בירך העם הרומאי את נירון ודרוסוס ביחד עם טיבריוס, חשש טיבריוס כי הם צוברים פופולריות ומסכנים אותו, ובתחבולות שונות הביא להאשמתם בבגידה ולמותם.

לאחר צאת אמם לגלות נשלחו קליגולה ואחיותיו לגור עם אם סבתם, ליוויה, אשתו של אוגוסטוס ואמו של טיבריוס. לאחר מותה של ליוויה בשנת 27, עברו לגור עם סבתם אנטוניה הצעירה. הן ליביה והן אנטוניה היו נשים חזקות בעלות מעמד ועמדה בחברה הרומית, ושתיהן לא יכלו להקדיש זמן רב לגידול נכדים אלו. קליגולה ואחיותיו גדלו פרא.

חייו של קליגולה היו בסכנה מתמדת. חצרו של טיבריוס המתה מתככים ומזימות. טיבריוס עצמו פרש לאי קאפרי וחי שם חיי הוללות, בעוד שרומא נותרה בידי מפקד המשמר הפרטוריאני, סיאנוס, אשר עשה באימפריה כרצונו. טיבריוס היה מורה ממקום מושבו בקאפרי על קיומם של משפטים ל"בוגדים" אמיתיים או מדומים, שהיו מסתיימים בדרך כלל בהוצאה להורג חפוזה. סיאנוס חשק במשרת הקיסר, והדרך הבטוחה לכך הייתה לגרום להוצאתם להורג של חשובי השושלת היוליו-קלאודית, על מנת שלא יישאר מהם איש עם מותו של הקיסר, וכך תהיה לו הלגיטימציה להפוך ליורשו של טיבריוס.

טקיטוס וסווטוניוס טענו כי מגיל צעיר נהג קליגולה בעורמה, כי בשכלו ובאינטליגנציה הטבעית שלו היה מוכשר מאחיו, וכלכל את מעשיו בעורמה כך שהצליח לשרוד בנסיבות קשות אלו. הוא היה שחקן מלידה, והבין בחוש טבעי כיצד לנהוג בסכנות, בעת שבני משפחתו הקרובים נרצחו. קליגולה שרד אף את נפילתו של סיאנוס, כאשר מידע שהעבירה אנטוניה, סבתו של קליגולה, לטיבריוס, הביא להריגתם של סיאנוס ואנשיו.


תחילת שלטונו

מטבע של הקיסר קליגולה, מתוארך לשנת 37-38 לספירה

ב-16 במרץ 37 לספירה, מת טיבריוס. על פי סווטוניוס נרצח טיבריוס על ידי המקורבים לו, אם בהרעלה, אם בהרעבה איטית ואם בחניקה באמצעות כר. קרוב לוודאי שטיבריוס מת מוות טבעי. ב-18 במרץ הכריז הסנאט הרומאי על ביטולה של צוואת טיבריוס, ועל מסירת מלוא השלטון לקליגולה. אחד ממעשיו הראשונים של קליגולה כקיסר, היה הוצאתו להורג של גמלוס הנער, בו לא חפץ כשותף לשלטון. בערך בזמן זה, כפי הנראה מתוך שהבינה מהו המתרחש במשפחתה, התאבדה סבתו של קליגולה, אנטוניה.

עם כל זאת, היו החודשים הראשונים של קליגולה כשליט טובים, ובישרו תקופת שלטון רגועה ותקינה. הוא חילק מענק כספי למשמר הפרטוריאני, השמיד את המסמכים שאסף טיבריוס על מנת להרשיע אנשים שונים בבגידה, הכריז כי לא יתקיימו יותר משפטי בגידה, החזיר גולים מגלותם, וסייע לאלו שנפגעו על ידי מערכת המסים שהקים טיבריוס. רבים אהבו אותו בשל היותו בנו של גרמניקוס, שזכרו היה עדיין נערץ על העם הרומאי, וצאצא לאוגוסטוס ולמרקוס אנטוניוס. אחרים ראו בו שינוי לטובה מטיבריוס, אשר זכה להיות שנוא על ידי הכול בתקופת שלטונו הארוכה. קליגולה הפגין מסירות משפחתית, כשאסף במו ידיו את אפרם של אמו ואחיו, והעבירם לקבורה ברומא, ומינה את דודו קלאודיוס לקונסול.

עם עלייתו לשלטון ביצע קליגולה מעשה מרהיב: הוא הורה על הקמת גשר גלילים באורך של כחמישה קילומטר וחצי על גבי מפרץ נאפולי, בין הערים באיי ופוטיאולי, תוך שימוש בספינות כגלילים, ויציקת מסילת עפר על הספינות. על גבי הגשר רכב קליגולה על סוס, כשהוא לבוש בשריונו של אלכסנדר הגדול, וכל זאת על מנת ללעוג לאצטגנין שטען כי הוא עתיד להיות לקיסר כשם שהוא עתיד להתרוצץ על גבי סוס על מפרץ נאפולי.

מפנה לרעה חל עם נפילתו של קליגולה למשכב במחלה בלתי ידועה באוקטובר שנת 37. יש האומרים כי המחלה החמירה את תכונותיו הטבעיות האיומות, אך העובדה היא כי לאחר שקם ממחלתו נתן דרור לשיגעון כמוהו טרם נודע בקרב שליטי רומא עד אז.

שלטון הטירוף

מקורות מודרניים סבורים כי המחלה בה לקה קליגולה הייתה דלקת קרום המוח, מקורות כסווטוניוס ודיו קסיוס מתארים את המחלה כ"קדחת המוח". פילון האלכסנדרוני טוען כי זו הייתה התמוטטות עצבים, שנגרמה מן המתח והלחצים שבחשיפה הפתאומית לציבור, לאחר שהיה מוסתר מעין הציבור זמן רב בימי הגלות בקאפרי. הרומאים, אשר התפללו להחלמת הקיסר הצעיר, התחרטו עד מהרה על תפילותיהם.

אם בשל המחלה בה לקה, או בשל האכזריות הטבועה באופיו שלא היה יוכל לשלוט בה לזמן רב, החל במעשי טירוף ואכזריות, שבהם הפגין בזבזנות ואכזריות ללא גבולות. ידועה אמרתו לפיה "הלואי שלעם הרומי כולו היה צוואר אחד..." (כדי שיוכל לשספו באבחת סכין בודדת). חי חיי ראווה ופריצות עם אחיותיו, אולם ככל הנראה לא היה בסיס בשמועות והן נבעו מן השקפת העולם שלעריצים אין שום התחשבות בטאבואים חברתיים ומן העובדה שמכיוון שקליגולה היה רווק רוב שנות שלטונו אחיותיו מילאו את התפקיד שבאופן מסורתי היה שמור לאשת הקיסר[1]. דרוסילה, אחת מהן, מתה מוות טבעי שגרם לקליגולה צער רב, אך את האחרות הורה לשלוח לגלות, כביכול כעונש על השתתפותן בקשר כנגדו.

באותו זמן קליגולה התחתן בשלישית ומיד אחר כך ברביעית. גילה בוז מופגן למוסדות הרומים העתיקים, כגון הסנאט והמליץ, לאות זלזול, למנות את סוסו אינקיטאטוס קונסול:

נוהג היה לצוות בידי חייליו על השכנים שישמרו על השקט ביום שלפני המשחקים, פן יפריעו את מנוחתו של הסוס אינקיטאטוס. מלבד אורוות שיש ואבוס עשוי שן, שמיכות ארגמן ורבידים משובצים אבני חן, נתן לסוס הזה גם ארמון מיוחד, חדר משרתים ומערכת רהיטים, כדי שהאורחים שהזמין בשמו יתקבלו בפאר. ויש אומרים שייעדו אף למשרת הקונסול.

באכזריותו הורה פעמים רבות על הוצאה להורג ללא משפט, ולא היה איש שהיה בטוח מפניו. על מנת לממן את אורח חייו הראוותני והמוזר, הטיל מיני מסים חדשים, ואף פתח בית בושת בארמון, שם הציב כפרוצות את המכובדות בנשות רומא, על מנת ליהנות מרווחי הסרסרות.

הוא לא הקדיש זמן או מאמץ לענייני המדינה. פעם אחת יצא למסע מלחמה כנגד גרמניה, שבסופו הכריז על עצמו כ"מנצח" אף שלא עשה דבר. כל שהשיג הוא את כניעתו של אדמיניוס בן קינובלוס מלך בריטניה, שגורש על ידי אביו ונתפס על ידי קליגולה. אז התפאר כאילו כבש את גרמניה ובריטניה גם יחד. הורה על מספר מפעלי בניה גדולים, שאת רובם לא הספיק להשלים, אך בזבז עליהם כסף רב מאוצר המדינה.

אחד ממעשיו המגוחכים ביותר היה מסע מלחמה שפתח בו במטרה לכבוש את בריטניה שהסתיים בחוף הים, שם הורה לחייליו לאסוף את הצדפות ולשוב על עקבותיהם.

הוא הכריז על עצמו כאל, והיה מופיע בציבור לבוש בזקן מוזהב, ובידו סמלי האלילים -קלשון של נפטון, המטה של מרקוריוס, והברק של יופיטר. כן הורה לחבר את ארמונו למקדש יופיטר.

בין פשעיו ניתן למנות את הזמנת תלמי בן המלך יובה השני, מלך מאוריטניה, שהיה קרוב משפחתו, למשתה ברומא, ושם הוציא אותו להורג. כן נהג כפיות טובה כלפי האנשים שהעלו אותו לשלטון, ובהם מאקרו, שאף אותו הוציא להורג.

במסעו של קליגולה בגאליה וגרמניה בחורף 40/39, היה מלך יהודה אגריפס הראשון אחד מהמלכים ההלניסטים שליוו אותו. לדברי ההיסטוריון דיו קסיוס, העם, שחשש שאכזריותו של קליגולה עוד עלולה להרחיק לכת, "היה מוטרד מאד מהעובדה שאגריפס ואנטיוכוס מלך קומגנה היו יחד עמו, כמו שני מורי הטיראן".[2]

רציחתו של קליגולה

לאחר שלוש שנים ועשרה חודשים של שלטון אימים, בשנת 41 לספירה, קשרו כנגדו אנשי המשמר הפרטוריאני ובהם מפקדם קאסיוס כיריאה, לו נהג קליגולה ללעוג, בשל היותו כביכול מפונק ורכרוכי. הוא נרצח ביום 24 בינואר 41, בעת שחזר מן התיאטרון, והובל על ידי שומריו דרך מסדרון ארוך ומבודד. קליגולה היה בן 28 שנים במותו. לאחר רציחתו רצחו הקושרים אף את אשתו קיסוניה ואת בתו התינוקת.

לאחר רציחתו היו שקראו להשבת הרפובליקה, אך לבסוף מונה דודו של קליגולה, קלאודיוס לקיסר.

עמדותיו ודעותיו

קליגולה והיהודים

קליגולה היה חברו הטוב של אגריפס הראשון, נכדם של הורדוס ושל מרים החשמונאית. בעת ששהה ברומא, בטרם הוכתר קליגולה לקיסר, הביע אגריפס תקווה כי טיבריוס ימות וקליגולה יהיה ליורשו. על כך הושם אגריפס בכלא למשך שישה חודשים. לאחר מינויו של קליגולה לקיסר, זכר קליגולה לאגריפס את התקרית, והמליך אותו על ארץ הבשן (שנת 37). כמו כן העניק לו שרשרת של זהב (במקום שרשרת הברזל שהייתה לו בכלאו). לאחר מכן הגלה קליגולה את דודו של אגריפס, הוא הורדוס אנטיפס, שהיה "טטרארך הגליל והגולן", וסיפח חבלי ארץ אלו לממלכתו של אגריפס (שנת 39).

במהומות שהתרחשו באלכסנדריה בשנת 38, פרע ההמון ביהודי המקום. הנציב הרומי שם, פלקוס, אף החמיר את המצב, כשהורה לרכז את כל היהודים ברובע אחד והתעלל במנהיגיהם. אף השתדלותו של ידיד הקיסר, אגריפס הראשון לטובת היהודים לא הועילה. הנציב הודח, אמנם, בידי קליגולה, מטעמים אלה או אחרים, אך העימות נותר בעינו ושתי משלחות הגיעו לרומא, האחת מטעם היהודים והאחת מטעם אויביהם. קליגולה נמנע מלתת הכרעה ברורה בעניין, וגם בפגישה עם הבאים מאלכסנדריה הפגין את התנהגותו המשונה שתועדה על ידי ההיסטוריון פילון האלכסנדרוני, חבר המשלחת היהודית, בחיבורו המשלחת לגאיוס.

משהקימו ההלניסטים ביבנה מזבח לפולחן הקיסר, הרסו אותו התושבים היהודים במקום[3]. הדבר דווח לקליגולה, והוא הורה בכעסו על הקמת פסל לכבודו בבית המקדש בירושלים. יוסף בן מתתיהו מספר כי הנציב הרומי של סוריה פובליוס פטרוניוס נשלח אל ירושלים ועמו צבא רב, על מנת להציב בבית המקדש את פסלו של קליגולה, ולהרוג את כל מי שיתנגד לכך. פטרוניוס יצא דרך הים מאנטיוכיה, והגיע לעכו. בעכו התקבל פטרוניוס על ידי משלחת של היהודים, אשר התחננה בפניו כי לא יציב את פסלי קליגולה בארצם. פטרוניוס הותיר את הפסלים ואת הצבא בעכו, ונסע לטבריה. שם אסף את היהודים והזהיר אותם כי אל להם להתנגד לקליגולה, וכי יסבלו סבל רב אם יעשו כן. לאחר שהתרשם כי היהודים מוכנים למות ובלבד שבית המקדש לא יחולל בצלמו של קליגולה, שב לאנטיוכיה וניסח מכתב זהיר לקליגולה במטרה לעורר אותו לביטול הגזרה, או - בינתיים - לזכות לפחות בדחייה[4], שכן הדבר עלול להביא למרד ולשפיכות דמים רבה. מכתבו של פטרוניוס לא שינה את דעתו של קליגולה, אך התערבותו של אגריפס הראשון הביאה לביטול הגזירה. קליגולה שלח מכתב[5] לפטרוניוס בו הוא מורה לו על ביטול הפקודה. למרות זאת, חש קליגולה שפטרוניוס גם בגד בו והורה על התאבדותו, אך עד שהגיעה הפקודה, היה כבר קליגולה בין המתים.

קליגולה בספרות ובתרבות הפופולרית


ביצירות רבות אחרות, וכן באזכורים רבים, משמש קליגולה כסמל לשליט עריץ ומטורף. שליטים רבים הושוו לקליגולה. כאשר מדובר במינויים פוליטיים מושחתים ובלתי ראויים, נמצאים המזכירים את מינויו של הסוס אינקיטאטוס לקונסול.

אילן יוחסין

טיבריוס קלאודיוס נירון
 
ליוויה
 
מרקוס אנטוניוס
 
אוקטביה
 
לוקיוס ויפסניוס אגריפה
 
לא ידוע
 
אוגוסטוס
 
סקריבוניה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
נירון קלאודיוס דרוסוס
 
 
 
 
 
אנטוניה הצעירה
 
 
 
 
 
מרקוס ויפסניוס אגריפה
 
 
 
 
 
יוליה אוגוסטי פיליאה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
גרמאניקוס יוליוס קלאודיאנוס קיסר
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אגריפינה הזקנה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
קליגולה


לקריאה נוספת

  • P. V. D. Balsdon, The Emperor Caligula, Oxford 1934
  • D. W. Hurley, An Historical and Historiographical Commentary on Suetonius Life of C. Caligula, Atlanta 1993

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

לא נמצא templatedata תקין

  1. Susan Wood, Diva Drusilla Panthea and the Sisters of Caligula, American Journal of Archaeology, Vol. 99, No. 3 (Jul., 1995), pp. 457-482
  2. דיו קסיוס, היסטוריה רומאית, ספר נט, פרק כד, סעיף 1 (תרגום מתוך: דניאל שוורץ, אגריפס הראשון, פרק שלישי, עמ' 79, הערה 2).
  3. פילון, המשלחת אל גאיוס, 200-202.
  4. האוניברסיטה הפתוחה, החוברת לקורס: יהוד ורומא (1998), יחידה 4, עמ' 72.
  5. ראו בקדמוניות היהודים, יוסף בן-מתיתיהו (יוספוס פלאביוס), יח 301.


שגיאת לואה ביחידה יחידה:בקרת_זהויות בשורה 352: attempt to index field 'wikibase' (a nil value).

סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0