קרשי המשכן

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קרשי המשכן הם הקרשים ששימשו את אוהל מועד בתקופת הנדודים של בני ישראל במדבר. קרשים אלו נוצרו על ידי בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך ועליהם פרסו את יריעות האוהל. נושאי הקרשים היו בני מררי[1].

הציווי על עשיית הקרשים מופיע בתורה בשמות, כ"ו, ט"ו-ל' ועשייתם בפועל מתוארת בשמות, ל"ו, כ'-ל"ד.

הקרשים

דגם של אוהל מועד. ניתן לראות היטב את הקרשים והטבעות המחברות אותם.

במשכן היו 48 קרשים. גובהם היה 10 אמות, אורכם- אמה וחצי ועובי כל קרש היה אמה[2]. הם היו עשויים מעצי שיטים והיו מצופים בזהב. לקרשים היו אדני כסף ,שתפקידם היה לייצב את הקרשים שלא יפלו. הקרשים חוברו על ידי טבעות זהב ובריחים מעץ. בתלמוד[3] מובאת דעת רבי יהודה הסובר שהקרשים היו רחבים מלמטה וצרים מלמעלה, אך רבי נחמיה חולק עליו וסובר ש"כשם שמלמטן עוביין אמה- כך מלמעלן עוביין אמה".

הקרשים נועדו להרכבת מבנה אוהל מועד. באוהל מועד מוקמו 20 קרשים בצד דרום, 20 בצד צפון ועוד 8 בצד מערב. מתוך שמונת הקרשים שבצד מערב, שני הקרשים הקיצוניים שימשו לפינת האוהל, כך שרק חצי אמה מהם הייתה בחלל האוהל, כאשר האמה הנותרת הוצמדה לכותל הצפוני או הדרומי, שהיו בעובי אמה[4]. כך יוצא ששטחו של אוהל מועד (בלי עובי הקירות) הוא 30 אמה על 10 אמות. עובי הקירות היה אמה אחת. לכן, אורכו של אוהל מועד מבחוץ היה 31 אמה ורוחבו- 12 אמה.

האדנים

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אדני המשכן

האדנים היו עשויים כסף ושימשו למעין בסיס לקרשים. לכל קרש היו שני אדנים, כך יוצא שהיו בסך הכל 96 אדני כסף (חוץ מאדני העמודים). גובה האדנים היה אמה, אורכם- אמה ועוביים- 3/4 אמה. הם היו חלולים[5] והחלל היה בגודל של חצי אמה על רבע אמה. לכל קרש היו שתי "ידות"- מעין בליטות- שנוצרו על ידי חריצה באמה התחתונה של הקרש והיו במרחק של חצי אמה אחת מהשנייה. הן היו בדיוק בגודל החלל של האדנים ובגובה אמה. ידות אלו הוכנסו לתוך חלל האדנים[6].

הבריחים והטבעות

הקרשים חוברו על ידי טבעות ובריחים. הטבעות היו עשוית זהב והן נקבעו בחלק העליון של הקרשים על ידי חריצים. כל טבעת חיברה שני קרשים וכך נוצר מבנה בעל שלושה קירות שכל קרשיו מחוברים.

בנוסף לכך, הוכנסו בריחי עצי שיטים על מנת לחבר את הקרשים של כל קיר ביחד. לכל קיר היו חמישה בריחים[7]- שניים מלמעלה, שניים מלמטה ואחד באמצע. אורך הבריחים העליונים והתחתוניים היו באורך חצי מהקיר (15 אמה בצפון ובדרום ו6 אמות במערב)- כך שכל בריח חיבר חצי קיר- והבריח האמצעי- הנקרא "הבריח התיכון"- חיבר את כל הקיר ואורכו היה 30 אמה בצפון ובדרום ו12 אמה במערב. לפי זה, יוצא שהיו בסך הכל 15 בריחים במשכן, אך חז"ל במסכת שבת[8] דרשו מהפסוק "וְהַבְּרִיחַ הַתִּיכֹן בְּתוֹךְ הַקְּרָשִׁים מַבְרִחַ מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה" (שמות, כ"ו, כ"ח) שלא היו שלושה בריחים תיכונים (אחד לכל קיר), אלא בריח אחד שחיבר את שלושת הקירות ונכפף בצורה ניסית! לפי פירוש זה היו רק 13 (שהם 7[9], אם נחשיב כל שני בריחים שמחברים חצי קיר- לבריח אחד) בריחים למשכן.

הבריחים הוכנסו לתוך טבעות זהב הקבועות על צידם החיצוני של הקרשים[10]. לתוך טבעות אלו הוכנסו כמין שני חצאי קנים מזהב שיצרו מין קנה זהב ארוך ולתוכם הוכנסו הבריחים. הבריח התיכון הוכנס לתוך חלל בתוך הקרשים עצמם. גם לתוך חלל זה הוכנסו חצאי קנים מזהב.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. במדבר, ג', ל"ו.
  2. ראו רש"י על שמות, כ"ו, י"ז בדיבור המתחיל "אשה אל אחותה".
  3. מסכת שבת, דף צ"ח, עמוד ב'.
  4. ראה רש"י על שמות, כ"ו, כ"ג.
  5. רש"י על שמות, כ"ו, כ"ה.
  6. ניתן לראות כאן איור מתאים.
  7. ראה איור כאן.
  8. מסכת שבת, דף צ"ח, עמוד ב'.
  9. ראה בעל הטורים על שמות, כ"ו, ט"ו ורש"י על שמות, כ"ו, כ"ו בדיבור המתחיל "חמשה לקרשי צלע המשכן".
  10. רש"י על שמות, כ"ו, כ"ט בסוף דיבור המתחיל "וצפית את הבריחים זהב".