שיר השירים זוטא
שיר השירים זוטא הוא מדרש על שיר השירים. מכונה בפי מפרשי המקרא הקדמונים "מדרש שיר השירים", או "אגדת שיר השירים". המדרש שרד בכתב היד דה רוסי מס' 541, בפארמה, שהתגלה על ידי שלמה בובר. כתב היד כולל (בין השאר) מדרשים על ארבע מתוך חמש המגילות: שיר השירים, רות, איכה, וקהלת. בובר פרסם את המדרשים תחת הכותרת "מדרש זוטא", כדי להבדיל בינם לבין "מדרש רבה".
מאפיינים
מדרש זה מבאר ביאורים על המגילה כולה. חלק מהפסוקים נדרשים בהרחבה ואילו אחרים בקצרה, לפעמים רק מילה אחת נדונה. מדרש זוטא כולל מקבילות מועטות למדרש שיר השירים רבה ועומד בפני עצמו, כלומר אין מדובר בקיצור למדרש רבה. האגדות על המשיח בפסוקים ה', ב' ו-ו' אפשר שמקורם בפרקי דרבי אליעזר; שמו של רבי אליעזר (או אלעזר) המובא בחלק על שיר השירים ה' ו-ב', וכן הציפיות למשיח המיוחסת שם לשמעון בן שטח, תומכים בהנחה זו. מדרש זוטא מסתמך על פרטים מהחיבורים הבאים: תלמוד בבלי, פסיקתא רבתי, מדרש רבה, מכילתא דרבי ישמעאל ואבות דרבי נתן.
בובר מניח שמדרש זה קוצר על ידי המעתיקים, שכן ר' הלל בן אליקים, בפירושו לספרי,[1] א "מדרש שיר השירים" קטע שאינו מצוי לא ברבה ולא בזוטא. גם הקטע המובא ממדרש שיר השירים מאת מנחם ציוני[2] נמצא במדרש זה. שכטר טוען שלמשורר בן המאה ה-10 שלמה הבבלי היה המדרש הזה לפניו, ושזר ממנו כמה קטעים לתוך פיוטיו. משמקבל את התיאוריה הזו, שכטר חושב שהיא חוברה לא יאוחר מאמצע המאה ה-10; הוא גם מצביע על דמיון למדרשים המשיחיים והאסכטולוגיים השונים בהוצאת אהרן ילניק,[3] ובפרט לפרק ר' יאשיהו,[4]וקובע כי מדרש זה עשוי להיות מתחילת המאה ה-9. אך בהתחשב בכך שהפרקי דרבי אליעזר (שחובר בערך באמצע המאה ה-9) הוא אחד המקורות לאגדת שיר השירים, יש לדחות תאריך זה.
שימוש מאוחר
שיר השירים זוטא מצוטט לרוב בילקוט שמעוני וילקוט המכירי. ילקוט שמעוני השתמש בו כבסיס לפירושו לשיר השירים, אך גם מצטט אותו בפירוש לספרי מקרא אחרים.[5] בילקוט שמעוני, השם "פסיקתא רבתי" משמש לשיר השירים רבה, ואילו זוטא מכונה תמיד "מדרש שיר השירים". יכול להיות שמחבר ילקוט שמעוני החיל שם זה על רבה משום ששתי היצירות כרוכות יחדיו; מצד שני, התרחשות השם עשויה להיות עקב טעות של המעתיק. בילקוט המכירי מצוטט שיר השירים זוטא 19 פעמים בשם "הגדת שיר השירים" על ישעיהו בלבד.[6]
הוא מצוטט גם על ידי מחברים אחרים: יהודה בן ברזילי הברצלוני מצטט אותו (תחת השם "אגדת שיר השירים") ביחס לשבעים השמות המספידים שנתן אלוקים לעם ישראל.[7] רבי משה בן נחמן מצטט אותו כ"מדרש שיר השירים";[8] כך גם תלמידו (המורה?) עזריאל, בפירוש שיר השירים המיוחס בדרך כלל לרמב"ן עצמו. אברהם בן הרמב"ם קורא לזה "אגדת שיר השירים";[9] רבי מנחם רקנאטי מצטט את אותו קטע שצוטט על ידי יהודה בן ברזילי.[10]
בנוסף, קטעים ממדרש זה מצויים בטוביה בן אליעזר ו"משל הקדמוני" של יצחק אבן סהולה אף על פי שאין אלו מזכירים את שמו של המדרש הזה, שניאור זלמן שכטר מניח שהם כנראה השתמשו בפירושים קדומים, בין היתר בשיר השירים זוטא.
הערות שוליים
- ^ ראה פרידמן, הערות לספר מספרים 139
- ^ צייוני עמ' 57ג, קרמונה, תקמ"א
- ^ B. ח כרכים. i.-vi.
- ^ "ב"ה. vi. 112 ואילך
- ^ למשל, ויקרא רמז תעה; יהושע רמז כג; ישעיהו רמז רפח; ועוד
- ^ הוצאת I. Spira, Berlin, 1893
- ^ בפירושו לספר יצירה (עמ' 128, ברלין, 1885)
- ^ ב"תורת האדם" עמ' 102
- ^ ראה א. נויבאואר, קובץ 'על יד ד'. 63, Berlin, 1888
- ^ בפירושו של מנחם רקנאטי לחומש (על בהעלותך)
