מגילת רות

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מְגִלַּת רוּת היא ספר מספרי המקרא, הספר כלול בחלק הכתובים, כאחד מחמש המגילות[1], הספר מתאר מעשה שאירע בתקופת השופטים, אולם יש הטוענים כי נכתב מאוחר יותר.

המגילה מגוללת את סיפורה של רות הגיורת, המגיעה בעקבות חותנתה היהודיה אל שדות בית לחם, תהליך התאקלמותה והשתרשותה בחברה היהודית והפיכתה לאם המלכות היהודית. נהוג לקרוא את המגילה בחג השבועות.

סיפור המגילה

במשפט הפותח את המגילה נאמר, כי הסיפור מתרחש "בימי שפוט השופטים", כלומר: לפני תקופת המלוכה. דעה אחת בחז"ל[2] מתארכת את המגילה לתקופתו של השופט אבצן, ואף מזהה את בעז כאבצן. דעה שניה בחז"ל מתארכת את המעשה לימי אהוד בן גרא או דבורה הנביאה - בתחילת זמן השופטים[3]. את המגילה חותמת רשימת יוחסין המייחסת את דוד המלך לרות המואבייה ולבעז.

משפחת אלימלך במואב

המגילה מביאה את סיפורהּ של משפחת אלימלך משבט יהודה, שעקב הרעב עוזבת את מולדתה ועוברת לגור במואב. כעבור זמן לא רב מת אבי המשפחה, אלימלך, ובני המשפחה, מחלון וכליון, מתחתנים עם שתי מואביות, רות וערפה. לאחר כעשר שנים מתים גם שני הבנים מבלי שהביאו לעולם ילדים, ונותרות רק אם המשפחה נעמי ושתי כלותיה.

הואיל ולא נותר לנעמי דבר, ולאחר שהיא שומעת כי הרעב ביהודה נפסק, היא מחליטה לחזור למולדתה, אבלה, חפויה וענייה, ומפצירה בכלותיה להניח לה ולשוב למשפחותיהן. נימוקהּ העיקרי של נעמי הוא שאין לה בנים זכרים שיוכלו לייבם את כלותיה האלמנות, וכי אין סיכוי כי יוולד לה בן זכר ("כִּי זָקַנְתִּי מִהְיוֹת לְאִישׁ") וכי גם אם במקרה יוולד לה בן זכר ("גַּם הָיִיתִי הַלַּיְלָה לְאִישׁ, וְגַם יָלַדְתִּי בָנִים"), הרי יחלוף זמן רב מדי עד שיגיע לגיל בו יוכל לייבם. ערפה שומעת בקולה וחוזרת למשפחתה, אך רות מתעקשת לדבוק בה, באומרה "עמך עמי ואלוהיך אלוהי" ואף מצהירה באוזניה כי רק המוות יפריד ביניהן.

רות ובועז

לאחר חזרתן לבית לחם בנחלת יהודה, הולכת רות לשדותיו של בעז, קרוב משפחת אלימלך, ללקט שיבולים אחר הקוצרים כפי שנהגו עניי ישראל באותם ימים. בעז, בעל השדה, מבחין בה ומבקש ממנה שלא תלך לשדה אחר. לאחר שמתברר לנעמי שרות מוצאת חן בעיני בעז, וכמו כן בעז הנו אחד מקרובי משפחתה, היא יועצת לרות ללכת בלילה אל הגורן ולהתגלות אליו. רות שומעת בקולהּ, ונפגשת בלילה עם בעז. בעז שהיה אחד מהמנהיגים באזור נבהל, אך לאחר שמגלה שזו רות ולאחר שהיא מספרת לו שהוא אחד מקרובי משפחתה של נעמי ולכן יש לו אפשרות להקים שוב את שם המשפחה, בעז נרגע ואומר לה שיעשה ככל יכולתו לשאת אותה לאשה.

למחרת נפגש בעז עם קרוב משפחה אחר שגם לו יש יכולת להקים בשנית את שם המשפחה, אך לאחר שהוא מתאר בפני הגואל את ההתחייבויות הכרוכות בכך, הגואל מוותר לבעז ומקיים הליך המזכיר את את מעשה החליצה - חליצת נעל, אך למעשה אין לפעולה זו קשר לדין חליצה[4].

שושלת בית דוד

לבסוף בעז לוקח את רות לאישה ונולד להם בן בשם עובד ואחריו כל שושלת בית דוד, ככתוב: "וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת עוֹבֵד. וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת יִשָׁי וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת דָּוִד" (רות, ד', כ"א-כ"ב).

חיבור המגילה

התלמוד (בבא בתרא, יד, ע"ב) מייחס את כתיבת המגילה לשמואל הנביא, שלו מיוחס גם ספר שמואל. דעת יחיד בעניין זה, מובאת בספר מאור ושמש, על פיה המגילה חוברה על ידי אנשי כנסת הגדולה[5].

לשון המגילה

היו שהוכיחו על פי לשון המגילה הארכאית כי היא נכתבה בזמנים קדומים מאוד. דוגמאות לכך הן הנטייה הקדומה "תדבקין", והשימוש ב"והלכתי" במקום "והלכְתְ" לגוף שני. אך דוגמאות דומות מצויות בעיקר בספרים מסוף תקופת בית-ראשון, ראה "תִּתְחַמָּקִין" (ירמיה, ל"א, כ"א), "הלכתי" במקום "הָלָכְתְּ" (שם, כ), "מדוע אתי הלכתי" במקום "מדוע אַתְּ הֹלֶכֶת" (מלכים ב', ד', כ"ג), ועוד. חוקרים אחרים הצביעו על עדויות לשוניות לאיחור המגילה. כך, למשל, המגילה עושה שימוש בצירוף "נשא אישה" (א', ד': "וַיִּשְׂאוּ לָהֶם נָשִׁים מֹאֲבִיּוֹת"), האופייני ללשון המקרא המאוחרת, ורגיל גם בלשון המשנה. צירוף זה מחליף את "לקח אישה" של לשון המקרא הקלאסית (למשל: שמות, ב', א').

קריאת המגילה

צילום מגילת רות

את מגילת רות קוראים בחג השבועות, משתי סיבות עיקריות:

  • מגילת רות מתרחשת בתקופת "הקציר", שזו גם התקופה של חג שבועות.
  • רות המואביה, שעל שמה נקראת המגילה, היא אם סבו של דוד המלך, שנפטר בשבועות (שחל באותהּ שנה בשבת). כפי המופיע בתלמוד ירושלמי ובמדרש רות רבה. יש האומרים, כי דוד המלך אף נולד בשבועות.

טעמים נוספים יש בקריאתהּ:

  • נושא מרכזי במגילת רות הוא גמילות חסדים, מה שמתאים למגמתה של התורה שניתנה בשבועות, שחז"ל אמרו עליה שתחילתה וסופה בגמילות חסדים.
  • שבועות הוא חג מתן תורה ובמגילת רות מסופר על מואביה שבחרה מרצונה לקבל על עצמה עול תורה ומצוות.

נושאים מרכזיים בסיפור

מגילת רות מיוחדת בעיקר במוטיבים הספרותיים שלה. במגילה יש תמיד מתח, שאינו נפתר עד לסוף המגילה. כך בתחילה מצבהּ של המשפחה הוא בכי רע; כאשר שבה נעמי לבית לחם נראה כי המצב ישתפר, אך בני העיר מקבלים אותה בשמחה לאיד וקוראים לעברהּ "הזאת נעמי?!". ובהמשך, כאשר פוגשת רות את בעז, שוב נדמה כי הכל מסתדר, אך בעז אינו נותן להּ תשובה חד משמעית לגבי עתידהּ, כיוון שקיימת בעיית הגואל הקרוב. לבסוף העלילה מגיעה אל הסוף הטוב, כאשר נישאת רות לבעז ונולד להם בן.

שמות סמליים

משפחת אלימלך נעה מבית לחם, מקום המסמל בשמו גם מחסה (בית) וגם ביטחון כלכלי (לחם) אל שדה מואב, שם היוצר קונוטציה שלילית (מואב נזכרים במקרא כאויב לעם ישראל) ותחושת היעדר ביטחון (שדה). חוסר הלחם בבית לחם וחזרתו ("כִּי פָקַד ה' אֶת עַמּוֹ לָתֵת לָהֶם לָחֶם"), יישוב שכנראה היה אסם תבואה, אף הוא מוטיב ספרותי.

הדמויות במגילה נושאות בעליל שמות ספרותיים. כך בניו של אלימלך (ששמו מעיד גם על מעמדו[6]) נקראים מחלון וכליון – שמות המעידים על סופם[6]. ילקוט שמעוני (רות א' רמ"ז) מצביע על הכתוב בדברי הימים: "וְיוֹאָשׁ וְשָׂרָף אֲשֶׁר בָּעֲלוּ לְמוֹאָב וְיָשֻׁבִי לָחֶם וְהַדְּבָרִים עַתִּיקִים" (דברי הימים א', ד', כ"ב), ומביא את דברי רב ושמואל הדורשים כי יואש ושרף הם שמותם המקוריים או כינוים של בני אלימלך. נעמי, אם המשפחה, דורשת את שמה: "אַל תִּקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי, קְרֶאןָ לִי מָרָא, כִּי הֵמַר שַׁדַּי לִי מְאֹד" (רות, א', כ'). אף שמה של הכלה ערפה הוא רמז שפנתה עורף לחמותה נעמי, וכן שמה של רות נדרש על פי המדרש כי "ראתה בדברי חמותה" או כי "ריתתה מפני העבירות". הגואל הקרוב נקרא בֹּעַז ("בו עז" - סמל לכוח ולתמיכה, כשמו של אחד מעמודי המקדש - יכין ובועז), ושמו מעיד על מעשיו שהיה "אִישׁ גִּבּוֹר חַיִל" (רות, ב', א'). לעומתו, הגואל הקרוב יותר שסירב לגאול את רות – נמחק שמו מהמגילה ונקרא "פְּלֹנִי אַלְמֹנִי" (רות, ד', א').

רות ותמר

סיפור רות ובעז דומה לסיפור תמר ויהודה, מייסדי השושלת של שבט יהודה. בשני המקרים שני הבנים הצעירים של המשפחה מתים לאחר נישואיהם ללא בנים. האדם שאמור לייבם אותן אינו עושה זאת (אצל תמר - שלה, ואצל רות - הגואל האלמוני); בשני המקרים נוקטות הנשים בצעדים נועזים כדי לזכות לנישואיהן עם הבעלים בהם חפצות; שתיהן נישאות למנהיג חשוב, וכן נישואיהן מביאים להמשכת קיום משפחתן. במגילת רות אף נרמז הקשר במילים "וִיהִי בֵיתְךָ כְּבֵית פֶּרֶץ, אֲשֶׁר יָלְדָה תָמָר לִיהוּדָה, מִן הַזֶּרַע אֲשֶׁר יִתֵּן ה' לְךָ, מִן הַנַּעֲרָה הַזֹּאת." (רות, ד', י"ב).

שאלת כשרותה של רות

במגילה נאמר כי דוד הוא צאצא של גיורת מואבית. במדרשי חז"ל מסופר שהייתה מחלוקת בימי דוד האם האיסור על ביאת מואבים בקהל ה' חל גם על נשות מואב או רק על הגברים. להלכה נפסק שהאיסור הוא רק על גברים, ודוד המלך כשר לבוא בקהל ישראל ולהיות מלך. ישנם הטוענים שהמגילה דווקא מדגישה את הסיבוך וההפתעה במוצאו של המלך המגיע ממוצא בעייתי.

גמילות חסדים

במשך הדורות עלו תהיות סביב הסיבה להכללת המגילה בתנ"ך; במדרש רות רבה מעלה רבי זעירא את השאלה, ועונה עליה: "מגילה זו אין בה טומאה ולא טהרה, ולא איסור ולא היתר, ולמה נכתבה? ללמדך כמה שכר טוב לגומלי חסדים" (רות רבה ב', יד).

מוטיב נוסף הוא עניין החסד שהמגילה נסובה סביבו. נעמי אומרת לכלותיה כי ה' יעשה איתן חסד כפי שעשו הן עימהּ כאשר לא נטשוה לאחר מות בניה (רות, א', ח'). בעז עושה חסד בשדה עם רות ודואג לה באופן מיוחד, והיא משתאה ואומרת "מַדּוּעַ מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לְהַכִּירֵנִי וְאָנֹכִי נָכְרִיָּה?" וגם נעמי כאשר רואה את מהלך העניינים אומרת "בָּרוּךְ הוּא לה', אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַמֵּתִים." ולבסוף כאשר רות מבקשת מבעז, שישא אותה לאישה הוא אומר לה: "הֵיטַבְתְּ חַסְדֵּךְ הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן".

חסדים במגילת רות

במבט ראשוני במגילת רות, לא ניכר איזה מסר חזק או מוסר השכל ישיר שאותו היא באה לציין – ואכן נאמרו בזה מספר פירושים ורעיונות למטרתה ומגמתה של המגילה[7]. כבר במדרש מזכירים חז"ל את נקודה זו שלכאורה אין דבר מיוחד הנלמד מן המגילה, והמדרש מביא את דעת רבי זעירא כי מטרתה היא "ללמדך כמה שכר טוב לגומלי חסדים"[8]. דבר זה נעוץ בכך שמגילת רות מתאפיינת בחסדים. לכל אורך המגילה, מהחלטתה של רות שלא לעזוב את נעמי ועד מערכת היחסים של רות ובעז, קוראי המגילה נתקלים במעשי חסד ובאמרות ופסוקים המתארים ומזכירים אותם. לדוגמה - נעמי מציינת את כלותיה על חסדן ומצפה כי ה' יזכן בגמול הולם: "יעש ה' עמכם חסד כאשר עשיתם עם המתים ועמדי" (רות, א', ח'); גם בעז זוכה לשבח דומה מפי נעמי: "ברוך הוא לה' אשר לא עזב חסדו את החיים ואת המתים" (רות, ב', כ') והוא שב ומברך את רות בזכות חסדה: "ברוכה את לה' בתי היטבת חסדך האחרון מן הראשון לבלתי לכת אחרי הבחורים אם דל ואם עשיר" (רות, ג', י'). דמויות המגילה אכן מרבות בגילויי חסד, מעשים שלפנים משורת הדין: רות דבקה בנעמי אף שאינה חייבת לעשות כן, ולמרות הפצרותיה של חמותה; היא דואגת לכלכלת חמותה, ואף בגאולתה היא עושה חסד עם בית נעמי, שהרי בזכותה לא יכרת שמו. אף בעז מתגלה כאיש חסד: הוא יוצא מגדרו לסייע לרות, נוטל על עצמו את עול כלכלת שתי הנשים, ולבסוף גואל את רות. הדמויות זוכות לשכר טוב: זכו רות ובעז ומזיווגם נשתלשל ובא לעולם המלך דוד (רות, ד', י"ז-כ"ב).

ראו גם

לקריאה נוספת

  • יעקב מדן, תקוה ממעמקים - עיון במגילת רות, הוצאת תבונות, 2007.
  • יוגב כהן, תחת כנפי השכינה - ביאור למגילת רות, הוצאת מכון הר ברכה, 2016.
  • יאיר זקוביץ, רות, סדרת "מקרא לישראל", הוצאת מאגנס ועם עובד, 2007.
  • עתליה ברנר, אהבת רות : "אשר היא טובה לך משבעה בנים", ספרית פועלים, 1988.
  • ליאורה רביד, התנ"ך היה באמת. תל אביב: ידיעות ספרים, 2009. עמ' 208-185
  • אילנה פרדס, הבריאה לפי חוה. ישראל: הקיבוץ המאוחד, 2006. עמ' 92-79.
  • אורית אבנרי, עומדות על הסף: שייכות וזרות במגילות 
רות ואסתר, הוצאת כתר, 2014.
  • יונתן גרוסמן, "הפתעה ויציבות באקספוזיציה של מגילת רות", בית מקרא ס, תשע"ה, עמ' 202–237.

קישורים חיצוניים


שגיאות פרמטריות בתבנית:מיזמים

פרמטרים [ רוחב ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

הערות שוליים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

לא נמצא templatedata תקין
  1. בביבליה הנוצרית הוא כלול בספרות ההיסטוריה שבברית הישנה
  2. תלמוד בבלי, בבא בתרא, צ"א ע"א.
  3. רות רבה, פרשה א', פסקה א'.
  4. אברבנאל פרשת כי תצא, דברים, כה, ה, ד"ה ואמנם ענין.
  5. מאור ושמש - אפשטין, קלונימוס קלמן בן אהרן, 1751-1823
  6. 6.0 6.1 חז"ל (מדרש רבה רות פ"ב ס"ה) דורשים את שמו אלימלך שהיה אומר "אלי תבוא מלכות".
  7. ראה פייבל מלצר, ‏למה נכתבה המגילה?, מבוא לתנ"ך עם פירוש דעת מקרא - חמש מגילות, רות, ירושלים תשס"ז, עמ' 3 ואילך, באתר אוצר החכמה; יאיר זקוביץ, ‏מגמת המגילה, באתר "מקראנט"; מתוך "מקרא לישראל: פירוש מדעי למקרא", עם עובד; הוצאת מאגנס; האוניברסיטה העברית בירושלים, תש"ן-תשס"ד
  8. רות רבה, פרשה ב', פסקה י"ד.


סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0