אזרחות

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף אזרח)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המונח "אזרח" מפנה לכאן. לערך העוסק במושג "אזרח" דיני מלחמה, ראו אזרח (דיני מלחמה).

אזרחות היא חברות בקהילה פוליטית, בדרך כלל במדינה. בניגוד לנתינות, שמשמעותה היא כפיפות לשלטון, האזרחות מניחה שותפות במערכת הפוליטית הכוללת מערכת מוגדרת של זכויות וחובות.

למונח אזרחות מגוון של משמעויות בתחום המשפט ובתחומים של מדעי החברה.

אזרחות במשפט הבינלאומי

מקובל במשפט הבינלאומי כי אזרחות היא מעמד הניתן לאדם פרטי, המגדיר את יחסיו כפרט עם מדינה כלשהי. על פי גישה זו, כל האזרחים של מדינה כלשהי שווים במעמדם כלפי אותה מדינה, ואין סוגים שונים של אזרחות. גישה זו מתבססת על המושג מדינת לאום, והיא התגבשה במהלך המאה ה-19 באירופה.

האזרחות כוללת חובות ואחריות של המדינה כלפי האדם האזרח, וזכויות וחובות של האזרח כלפי המדינה. לאור זאת, האזרחות נחשבת לאחת מזכויות האדם (כך בהצהרת האו"ם בנושא זכויות האדם ובנושא זכויות הילד). כיוון שמעבר בני אדם ממדינה למדינה מוסדר באמצעות הסכמים בין מדינות, חייב אדם להיות בעל אזרחות כדי לנוע בעולם. לפיכך, האזרחות חיונית גם למימוש חופש התנועה, שאף הוא נחשב לאחת מזכויות האדם.
על פי אותה גישה, מקובל כי אדם שנולד בתחומיה של מדינה, גר בה מגורי קבע, ואין לו אזרחות אחרת, זכאי לאזרחות במדינה שבה נולד ושבה גר. בפועל, מדינות שונות קובעות כללי התאזרחות שונים (וראו להלן). לעיתים ניתנת אזרחות לכל מי שנולד בתחומי המדינה, לעיתים ניתנת אזרחות למי שהוריו הם אזרחי המדינה, וקיימים קריטריונים נוספים. חלק מהמדינות מתירות לאזרחיהן להיות גם אזרחים של מדינה אחרת במקביל. מצב שבו אדם אינו מקבל אזרחות מאף מדינה נחשב בעייתי מאד, אולם הוא קיים, במיוחד באזורים ששרויים בסכסוך והריבונות בהם אינה ברורה. בני אדם כאלה מקבלים בדרך כלל חסות מארגון בינלאומי (האו"ם או ארגון אחר), עד שתוסדר אזרחותם. יש מדינות שמוכנות להעניק לבני אדם כאלה מעמד מיוחד של פליט עד שתוסדר אזרחותם.

הגדרה מתחום מדעי החברה

המחקר הסוציולוגי בנושא האזרחות בוחן את האזרחות לא רק בצורה בינארית, דרך קבלתה או אי קבלתה של אזרחות פורמלית, אלא בוחן גם את אופי האזרחות - את אופי הזכויות והחובות הניתנים לתושבי המדינה. מכיוון שהזכויות והחובות אינן מתחלקות באופן שווה בין כלל האזרחים, הגדרה זו של אזרחות מאפשרת להתייחס לא רק לקיומה או אי קיומה של אזרחות, אלא אף לסוגים שונים ורמות שונות של אזרחות.

בעקבות כך, מקובל להתייחס גם לאזרחות של קבוצות - חוקרים רבים מצביעים על העובדה כי העובדה שלקבוצות חברתיות שונות מאפיינים סוציו-דמוגרפיים וכלכליים שונים גורמים לכך כי האזרחות של קבוצות אלו היא שונה ומרובדת. לדוגמה, אופיין של קצבאות ילדים משפיע על הזכויות של קבוצות אוכלוסייה מסוימות, המאופיינות במשפחות מרובות ילדים.

היסטוריה של האזרחות

התקופה הקלאסית

יוון העתיקה
האזרחות הופיעה לראשונה בפולייס היווניות. באתונה זכו לסטטוס זה בני שבעת השבטים ששלטו בה, ובני שבטים אלה היו זכאים, מתוקף היותם אזרחים, להשתתף באסיפות העיר ולהשפיע על ההחלטות שהתקבלו בה. באתונה התפתחה התפיסה, השלטת במידה זו או אחרת עד ימינו, כי קבלת האזרחות מחייבת השלת זהויות פרטיקולריסטיות קודמות - מרגע שאדם הפך לאזרח, הוא מחויב להשיל מעליו את מחויבויותיו הקודמות, ובמקרה האתונאי - את מחויבותו לשבט שלו.
רומא
ברומא שינתה האזרחות את פניה והייתה סטטוס משפטי - רק מי שהיה אזרח היה פרסונה משפטית, והיה זכאי לתבוע לדין אחרים ולהיתבע בעצמו. כל מי שלא היה אזרח היה תחת אחריות חוקית של אזרח - עבד תחת אחריותו של בעליו, אישה תחת אחריותו של בעלה וכדומה.
ימי הביניים
לאחר התקופה הקלאסית חלה נסיגה הן בתפוצתו והן בתכולתו של מעמד האזרחות. במסגרת הפיאודלית סטטוס זה לא היה קיים, והוא התקיים רק בחלק מן הערים, שלתושביהם הייתה אוטונומיה מסוימת מהשלטון הפיאודלי. בערים אלו החזיקו המעמדות החזקים - בעיקר הסוחרים - באזרחות, שהקנתה להם הן זכויות פוליטיות והן זכויות משפטיות.

העת החדשה

עם עליית חשיבותם של הסוחרים, במאות ה-16 וה-17, הם דרשו וקיבלו את הרחבת הסטטוס לו זכו בערים גם מחוץ להן. בשלב זה האזרחות הייתה מוגבלת לבעלי רכוש בלבד, וכללה את מה שנקרא היום זכויות אזרחיות, כמו חופש הדיבור, זכות הקניין ועוד.

סטטוס זה התרחב לאיטו במאות השנים שלאחר מכן, בתהליך שכלל הן את הרחבת הקבוצות הנכללות באזרחות והן את אופי הזכויות שהוענקו. שתי התפתחויות משמעותיות חלו בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 - צירופו של מעמד הפועלים לאזרחות ולאחר מכן הענקת אזרחות לנשים. (לתיאור מפורט יותר של תהליך היסטורי זה, ראה\י ההיסטוריה של זכויות האדם).

במחצית המאה ה-20 טען הסוציולוג תומאס המפרי מרשל כי תהליך ההתפשטות של האזרחות עומד להגיע לסיומו. סיבה אחת לכך הייתה השתייכותו לגישת המודרניזציה ששלטה בסוציולוגיה באותם ימים, אך גם העובדה כי ברוב מדינות המערב, כמעט כל הקבוצות נהנו מאזרחות מסוג זה או אחר, ורמת הזכויות (בעיקר החברתיות) הגיעה לשיאים שטרם נודעו.

סוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21

התהליך העיקרי שהשפיע על אופי האזרחות מאז שנות השבעים של המאה ה-20 הוא הגלובליזציה. עיקרו של תהליך זה הוא הרחבת הקשרים הבינלאומיים, ובכך הוא מקטין את תלותו של היחיד במדינה ומקטין את חשיבותה ואת היקפה של האזרחות.

אחד מביטויי הגלובליזציה הוא התרחבותה חסרת התקדים של הגירת עבודה. חוסר בידיים עובדות באירופה המערבית הביא לתנועה של הגירת פועלים מארצות עניות יותר, בעיקר ארצות אסלאמיות. לאחר מספר שנים, היה ברור כי חלק מפועלים אלו אינם זמניים, אלא נשארים במדינות אלו יותר ממספר שנים, ואף מקימים בהן משפחות. שאלת אופי האזרחות של מהגרי העבודה ויותר מכך - של צאצאיהם, היא שאלה שאיתה עדיין מתמודדות מדינות אירופה, ומנסות למצוא לה פתרון.

סוגים שונים של אזרחות

הבדל בין מדינות

מדינות שונות מעניקות אזרחות באופן שונה ועל בסיס קריטריונים שונים.

הבדל ראשון נובע מאופן קבלת האזרחות. בעוד במדינות רבות (צרפת, לדוגמה) נהוג אופן הענקת אזרחות טריטוריאלי - תושבי המדינה מקבלים אזרחות מעצם העובדה שהם חיים בתחום הטריטוריה שלה, במדינות אחרות (כמו בגרמניה) אופן הענקת האזרחות הוא תרבותי - זכאי לאזרחות גרמנית כל מי שמשתייך לתרבות הגרמנית, לפי קריטריונים מסוימים - בדרך כלל קריטריונים אתניים. כך, גרמני אתני שמשפחתו חיה באוסטריה מזה מספר דורות זכאי לאזרחות גרמנית אך מהגר עבודה טורקי, שנולד בגרמניה וזו התרבות היחידה אותה הוא מכיר, אינו זכאי לאזרחות.

הבדל נוסף בין מדינות, אותו הציע הסוציולוג הישראלי יואב פלד, נוגע לרציונל שמאחורי תגמולים שונים המקבלות קבוצות חברתיות שונות.

אזרחות ליברלית
זהו הדגם התאורטי שבבסיס התאוריה הדמוקרטית וממנו צמח המושג זכות. לפי דגם זה, כל אזרח זכאי למכלול הזכויות המלא, ללא הבדל כלשהו.
אזרחות רפובליקנית
בדגם זה, האזרח מתוגמל על תרומתו לטוב החברתי המשותף. קבוצות חברתיות שונות מתוגמלות על תרומה ממין שונה. כך, נשים יכולות להיות מתוגמלות על אימהות (בדרך של הטבות למשפחות מרובות ילדים, לדוגמה) בעוד גברים יתוגמלו על שירות צבאי (באמצעות הטבות המוגבלות למסיימי שירות צבאי).
אזרחות אתנית
כאן האזרח מתוגמל על השתייכות אתנית. אלו המשתייכים לקבוצה האתנית השליטה יזכו להטבות רבות, בעוד המשתייכים לקבוצה אתנית חלשה יזכו להטבות מועטות, אם בכלל.

שלושת הסוגים לעיל הם בגדר טיפוסים אידאליים - במציאות נמצא בדרך כלל עירוב של אזרחות מסוגים שונים. בישראל, טוען פלד, קיים משטר אזרחות אתנו-רפובליקני עם מחויבות נמוכה לדגם הליברלי. גורמים שונים מתוגמלים על תרומתם לטוב החברתי המשותף, המוגדר ככינון ותחזוקת ישות יהודית (אלמנט רפובליקני). מכיוון שהפלסטינים מוגדרים כאויבי הטוב החברתי המשותף, הם בהכרח מודרים מהאזרחות (אלמנט אתני). המחויבות של מדינת ישראל לדמוקרטיה מחייבת אותה לתת זכויות, ולו מינימליות, לכלל אזרחיה, כולל אלו שאינם יהודים (אלמנט ליברלי).

הבדלים תוך-מדינתיים

גם לגבי מדינה ספציפית, האזרחות אינה סטטוס אחיד. קבוצות שונות מוכלות באזרחות באופן שונה ונהנות מזכויות שונות ומחובות שונות. יש להדגיש כי אופן החלה שונה אין משמעו בהכרח רמה שונה של אזרחות - שתי קבוצות יכולות ליהנות מסוג שונה לחלוטין של אזרחות, אך אף אחד מהשניים לא יהיה עדיף על משנהו.

אופני הכלה שונים באזרחות, ועצם עובדת ההכלה או ההדרה, יכולים ליצור זהויות חברתיות חדשות או לעצב את הזהויות הקיימות באופן שונה. כך, טקטיקה מסוימת של הענקת הטבות עשויה להפוך אוסף אנשים בעלי מכנה מסוים, שהיה חסר משמעות חברתית עד אז, לקבוצה חברתית בעלת זהות משותפת. בישראל, לדוגמה, הביאו הטיפול והיחס הדומים לעולי ארצות האסלאם ליצירת מעמד חברתי חדש ובעקבותיו ליצירת קבוצה בעלת זהות ייחודית, שלא הייתה קיימת לפני תהליך זה - המזרחים.

קישורים חיצוניים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0