אליזבת שורט
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. אליזבת שורט (באנגלית: Elizabeth Short; 29 ביולי 1924 – בערך 15 בינואר 1947), שנודעה לאחר מותה בכינוי הדליה השחורה, הייתה אישה אמריקאית שבגיל 22 הייתה קורבן לאחד ממקרי הרצח הידועים לשמצה והמפורסמים ביותר בארצות הברית.
ביוגרפיה
שורט נולדה בבוסטון והייתה אמצעית בין חמש אחיות. היא גדלה בפרברי מדפורד במסצ'וסטס וסבלה מאסתמה וברונכיטיס. אביה היה איש עסקים אמיד שבנה מגרשי מיני גולף, ירד מנכסיו בהתרסקות שוק המניות ב-1929 ונעלם למספר שנים מסיבה אישית או לא ידועה. בגיל 19 נסעה שורט לגור עם אביה בוולאחו, צפונית לסן פרנסיסקו. לאחר מכן עברה לסנטה ברברה ועבדה בבסיס צבאי בלומפוק. באותה תקופה נעצרה שורט בעוון שתייה לשוכרה מתחת לגיל החוקי, ונשלחה על ידי הרשויות למדפורד. לאחר מכן התגוררה לסירוגין במסצ'וסטס ובפלורידה ועבדה כמלצרית. במיאמי, פגשה שורט את מתיו גורדון ג'וניור, רב-סרן בחיל האוויר האמריקאי, והשניים התיידדו ותכננו להינשא. אולם החתונה לא יצאה לפועל בשל מותו של גורדון בהתרסקות מטוסו באוגוסט 1945. ביולי 1946, עברה שורט ללוס אנג'לס כדי לבקר את בן זוגה לשעבר, סגן גורדון פיקלינג, שגם אותו הכירה במיאמי. בחודשים האחרונים לחייה שהתה שורט בדרום קליפורניה, והתגוררה בעיקר באזור לוס אנג'לס.
הרצח והחקירה
גופתה של שורט נמצאה ב-15 בינואר 1947 במגרש נטוש בדרום לוס אנג'לס ותאריך זה נקבע באופן רשמי כיום מותה. הגופה, שצולמה ופורסמה ללא צנזורה (אף על פי שהמראה היה קשה מאוד לצפייה), הייתה חצויה והיא הושחתה. פרט מחריד נוסף היה שדמה של הגופה נוקז והיא נשטפה במקצועיות לפני שהועברה למקום בו נמצאה. הרצח הבלתי מפוענח של שורט הפך לסנסציה תקשורתית והיה לאחת החקירות הגדולות בתולדות משטרת לוס אנג'לס. העיתונות הציגה את שורט באור שלילי, כבחורה מופקרת ופתיינית, וטענו שהיא הביאה על עצמה את הרצח, אף על פי שדמותה האמיתית הייתה רחוקה מכך ואף על פי שהיא לא הייתה אשמה בכך שנרצחה בלי תלות במי הייתה. בשל כך יש המאשימים את התקשורת, שבימים הראשונים לפרשה פרסמה כל פרט מידע שהגיע אליה, גם מיותר ושולי, בכך שהמשטרה לא הצליחה לפענח את הפרשה, ולמעשה השתעשעה על חשבון הנושאים הרגישים - שורט כקורבן תמים וחומרת המעשה. לאחר שגופתה זוהתה, התקשרו כתבים מה"לוס אנג'לס אקסמינר" לאמה של שורט וסיפרו לה שבתה זכתה בתחרות, במטרה לדלות ממנה פרטים.
העד האחרון שראה אותה בחיים היה שוער בית מלון שראה אותה עוזבת את המלון ב-9 בינואר 1947, 6 ימים לפני התאריך שבו כנראה נרצחה. במהלך שהותה במלון היא בילתה עם גבר נשוי בשם רוברט מאנלי, שהפך לאחד החשודים הראשונים ברציחתה. מאנלי עבר בדיקה בפוליגרף ויצא חף מפשע, ובנוסף סיפק אליבי. מאוחר יותר עבר התמוטטות עצבים ואושפז בבית חולים פסיכיאטרי בשנת 1954.
ב-23 בינואר 1947, התקשר לעיתון "לוס אנג'לס אקסמינר" אדם שטען לכאורה שהוא זה שרצח את שורט, והציע לשלוח להם בדואר פריטים של הקורבן. יום למחרת הגיעה לעיתון חבילה שכללה את תעודת הלידה של שורט, תצלומים שלה, נייר עם שמות ופנקס כתובות בו הודגש השם מארק הנסן, שהיה בעל מועדון הלילה ההוליוודי "פלורנטין גרדנס". שורט התגוררה בביתו של הנסן כמה שבועות בסוף שנת 1946, והוא היה כנראה אחד האנשים האחרונים ששוחחו עמה לפני מותה. בחקירתו סיפק החשוד גרסאות סותרות, אולם אשמתו לא הוכחה.
בשל אופיו הברוטאלי של הרצח והטיפול בגופה החצויה, חשדה המשטרה ברופאים. בין הרופאים שנחשדו היו ד"ר וולטר ביילי, מנתח שהתגורר בקרבת המקום בו נמצאה הגופה ושבתו הייתה חברה של אחת מאחיותיה של שורט, וד"ר פטריק או'ריילי, סאדיסט בעל עבר עשיר של אלימות שהורשע בתקיפה קשה של מזכירתו וככל הנראה הכיר את הנסן. רופא אחר שנחשד היה ד"ר ג'ורג' הודל, שבתו תמר התלוננה שהתעלל בה כשהייתה בת 14 ואילץ אותה לשמש מודל לציירים שונים וביניהם האמן הנערץ על אביה, מאן ריי. אחיה, סטיב הודל, שוטר במשטרת לוס אנג'לס, חשף שחיתויות חמורות בחקירת הרצח של הדליה השחורה (דבר שנרמז כבר ב-49' בדו"ח בית המשפט) וב-2003 פרסם ספר בשם "Black Dahlia Avenger", שבו האשים את אביו ברצח הדליה השחורה. לטענתו, אביו הפעיל את קשריו על מנת להתחמק מהרשעה. כן טען כי ההשחתה שבוצעה בשורט נעשתה מתוך ניסיון להפוך אותה לדומה לאחת התמונות של מאן ריי. מאות אנשים נחשבו לחשודים ואלפים נחקרו, אך הפרשה עד היום נשארה בלתי מפוענחת. כ-60 איש הודו ברצח רק על מנת לזכות במעין 15 דקות של תהילה ולהשתעשע על חשבון חומרת המעשה, בעוד ש-25 חשודים אחרים נחשבו על ידי המשטרה כאלה שקיים סיכוי רב שאחד מהם רצח את שורט.
כינויה "הדליה השחורה" מבוסס על הסרט "הדליה הכחולה" וניתן לה על ידי חבריה כבדיחה על בגדיה ושיערה השחור.
קישורים חיצוניים
- תעלומת רצח "הדליה השחורה" חוזרת לכותרת עם עדויות חדשות, באתר onlife, 17 בפברואר 2019
- אליזבת שורט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
