אלכסנדרוס פאפאגוס
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מנהיג ריקה. אלכסנדרוס פאפאגוס (ביוונית: Ἀλέξανδρος Παπάγος; 9 בדצמבר 1883 - 4 באוקטובר 1955) היה פילדמרשל ופוליטיקאי יווני.
ביוגרפיה
פאפאגוס נולד ב-9 בדצמבר 1883 באתונה, והתחנך באקדמיה הצבאית בבריסל ובבית הספר הפרשים באיפר. הוא שירת בצבא היווני, ולחם במהלך מלחמות הבלקן ומלחמת העולם הראשונה, אך בשל תמיכתו במלך קונסטנטינוס הראשון, הוא פוטר מן הצבא בשנת 1917 וחזר לשרת בו רק לאחר חזרתו של קוסטנטינוס בשנת 1920, אך שוחרר שוב מתפקידו על ידי ממשלת הרפובליקה היוונית השנייה בשנת 1923. הוא מונה למייג'ור גנרל ומפקד קורפוס בשנת 1927. כראש המטה הכללי של הצבא הוא מילא תפקיד מרכזי בהפלת הרפובליקה היוונית השנייה באוקטובר 1935, ועם שובו של המלך גאורגיוס השני והקמת הדיקטטורה של מטאקסס, הוא הפך לשר המלחמה. כבר בשנת 1934 הוא מילא תפקיד חשוב במשא ומתן בין יוון לבין מדינות אירופאיות אחרות על בריתות צבאיות.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה מונה פאפאגוס ב-28 באוקטובר 1940 למפקד הכוחות היווניים, ובאותו היום התקיפו האיטלקים את יוון מכיוון אלבניה. הצבא היווני לחם בעקשנות, הדף את האיטלקים וכבש כמעט שליש מאלבניה. כאשר יוון נלחמה בפעם הראשונה נגד כוחות גרמנים ממרץ 1941 פאפאגוס תמך בהחלטה אסטרטגית זו, אם כי הוא גם העריך את הסיכויים הצבאיים נגד גרמניה כנמוכים מאוד.
כשהגרמנים הגיעו לשטח היווני, תפסו את קו מטאקסס וכבשו את סלוניקי, איפשר פאפאגוס את כניעת כוחות המבצר ב-10 באפריל 1941, אך רצה להמשיך במאבק עם שאר היחידות. אך מפקדיהם באופן עצמאי סיכמו על הפסקת אש עם כוחות הציר. פאפאגוס קיבל את התנאים החדשים וחתר לנסיגה בטוחה של שאר הכוחות הבריטים. הוא עצמו דחה את ההצעה הבריטית לנסוע איתם לכרתים. ביולי 1943 נעצר פאפאגוס וגורש למחנה הריכוז דכאו. באפריל 1945 הוא היה יחד עם אסירים בולטים אחרים במחנה הריכוז דכאו שהובלו לנידרדורף (דרום טירול), שם שוחררו האסירים על ידי חיילי הוורמאכט, לאחר ששומרי האס אס עזבו. לאחר מכן הוא נלחם שוב כמפקד העליון במלחמת האזרחים היוונית עם תמיכה אמריקנית משמעותית, נגד הפרטיזנים הקומוניסטים. המלחמה הסתיימה בשנת 1949 עם התבוסה הסופית של הקומוניסטים, ופאפאגוס מונה לפילדמרשל הראשון של יוון.
בשנת 1951, לאחר התכתשות עם המלך, הוא התפטר כדי להקים מפלגה שמרנית חדשה, "האיחוד היווני" (Ελληνικός), אשר זכתה בבחירות 1952 ברוב גדול. הוא היה ראש ממשלת יוון מ-19 בנובמבר 1952 עד מותו ב-4 באוקטובר 1955. בשנת שלטונו נפלה תוכנית שיקום מקיפה, ובשנת 1953 בוצעה הרפורמה במטבע. במדיניות החוץ, למרות ברית משולשת שנחתמה בשנת 1954 עם יוגוסלביה וטורקיה, הסכסוך בקפריסין הביא להרעת היחסים עם טורקיה.
קישורים חיצוניים
