אמילי האן
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. אמילי האן (באנגלית: Emily Hahn, בסינית: 項 美麗, 14 בינואר 1905 - 18 בפברואר 1997) הייתה עיתונאית וסופרת אמריקאית ממוצא יהודי-גרמני. האן נחשבת כאחת הפמיניסטיות הראשונות, ותוארה על ידי המגזין "ניו יורקר" כ"אוצר ספרותי אמריקאי נשכח"[1].
האן כתבה 54 ספרים ופרסמה למעלה מ-200 מאמרים וסיפורים קצרים[2]. לספריה היה תפקיד חשוב בפתיחת צוהר לאסיה ואפריקה במהלך המאה ה-20. מסעותיה הרבים במשך כל חייה ואהבתה לבעלי חיים השפיעו על חלק גדול מכתיבתה.
בשנת 1987 האן נבחרה להיות חברה באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולספרות.
קורות חיים
אמילי האן נולדה בסנט לואיס, מיזורי בארצות הברית למשפחה ממוצא יהודי-גרמני. היא הייתה הששית מתוך שבעת ילדיהם של אייזק ניוטון האן, סוכן מכירות, והאנה (לבית שיין) האן. האב היה אתאיסט שנהג לקרוא לילדיו קטעים מתוך כתבי הקודש תוך הצבעה על חוסר ההגיון והחוסר העקביות בהם, והאם הייתה סופרג'יסטית שמרדה בנורמות ההתנהגות שהיו מקובלות לנשים בתקופתה. האן גדלה במשפחה בה קריאה, כתיבה, מוזיקה ואמנות תפסו מקום מרכזי בחיים, והוריה עודדו אותה מצעירותה לעצמאות, הן בחשיבה והן בעשייה. כתיבה הפכה לתחום בו האן בטאה את עצמה לאורך כל חייה. בשנה השנייה ללימודיה בבית ספר תיכון היא עברה, יחד עם משפחתה לשיקגו, אילינוי, וכבר החלה בכתיבת יומן[3].
בעקבות אהבתה לקריאה וכתיבה היא נרשמה ללימודי ספרות אנגלית באוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון, אך החליטה לשנות את תחום לימודיה להנדסת מכרות, וזאת עקב סירוב בו נתקלה בהרשמה לקורס בכימיה שהיה פתוח רק לתלמידי הנדסה. בספרה "No Hurry to Get Home" היא מציינת שעד אז לא היו נשים בין תלמידי התחום, וכי אחד המורים טען בפניה כי "המוח הנשי אינו מסוגל להבין את המכניקה, המתמטיקה הגבוהה, או כל אחד מהיסודות של הנדסת המכרות". דבריו אלה חזקו את החלטתה ללמוד את התחום ולהיות מהנדסת מכרות ועל אף היחס הצונן שזכתה לו מצד רשויות האוניברסיטה וכן מחבריה לכיתה, הייתה בשנת 1926 לאישה הראשונה שקבלה תואר של מהנדסת מכרות באוניברסיטת ויסקונסין–מדיסון[2]. בהמשך למדה מינרלוגיה באוניברסיטת קולומביה ואנתרופולוגיה באוקספורד. במהלך לימודיה עבדה כמהנדסת בחברת הנפט "Deco of St. Louis", וכן כמורה ומורת דרך בניו-מקסיקו[1].
מסעותיה של האן
ארצות הברית
ב-1924, עוד לפני גמר לימודיה, האן יצאה למסע של 3,900 ק"מ ברחבי ארצות הברית במכונית T מודל של פורד, יחד עם אחותה דורותי, כשהיא לבושה כגבר. את נסיעותיה תיעדה האן במכתבים לגיסה, שהעביר אותם ללא ידיעתה למגזין "ניו יורקר".[4] מאמרה הראשון התפרסם בשנת 1929 ואז האן כתבה עבור הניו יורקר" לאורך כל חייה. מאמרה האחרון התפרסם ב-1996.[3]
אפריקה
ב-1930 נסעה האן לקונגו הבלגית, שם עבדה עבור "הצלב האדום" וחייתה במשך שנתיים בקרב שבט הפיגמי, לפני שחצתה את מרכז אפריקה לבדה ברגל. בעקבות מסע זה האן כתבה את ספרה "Congo Solo" בו תיארה מנקודת מבט נשית את יחסם הגרוע של נציגי הקולוניאליזם ושל האנתרופולוגים, שהיו ברובם גברים, כלפי הילידים.
סין והונג קונג
האן שהתה בסין והונג קונג לאורך תקופה סוערת של מלחמת סין-יפן השנייה. בשנת 1935 האן הגיעה לשאנגחאי ככתבת של הניו יורקר. היא שהתה שם עד לפלישה היפנית להונג קונג ב-1937. שנים אלה היו סוערות ולדבריה של האן בעלות ההשפעה הרבה ביותר על חייה[2]. היא בחרה להתגורר באזור ה'אורות האדומים' של העיר וניהלה חיים בהם לא צייתה לחוקים חברתיים שונים שהיו נהוגים באותה עת. היא הפכה למעורבת בחיי החברה ויצרה קשרים עם דמויות בולטות בה. קשריה עם המשורר הסיני והמו"ל זאו סינמאי (אנ') פתחו בפניה את המקורות לכתיבת ביוגרפיה של שלוש האחיות סונג Soong Sisters(אנ'), שהן ובני זוגן היו דמויות חברתיות ופוליטיות מרכזיות בסין של שנות ה-20.
לאחר שעברה להונג קונג, היתה בקשר עם צ'ארלס בוקסר שעמד בראש המודיעין הצבאי הבריטי שם. ב-17 באוקטובר 1941 נולדה להם בת, קארולה מיליטריה בוקסר. שבועות אחדים לאחר מכן הונג קונג נכבשה על ידי יפן ובוקסר בנכלא מחנה שבויים. האן עצמה לא נכלאה, הן עקב ההערכה שהכובשים היפנים רחשו לכישוריו הדיפלומטיים של בוקסר והן בזכות תעודה פיקטיבית לפיה הייתה נשואה לזאו סינמאי[5]. בספרה (China to Me" (1944" האן מספרת כי נאלצה בתקופה זו לתת לפקידים יפניים שיעורי אנגלית תמורת מזון. עם זאת, לאורך כל תקופת שהייתה של האן במזרח היא המשיכה בכתיבת מאמרים ל"ניו יורקר". הספר China to Me זכה להצלחה מיידית. רוג'ר אנגל מה"ניו יורקר" תיאר את האן כ"אישה היכולה להימצא בכל מקום בעולם באופן שהוא באופן עמוק כמעט בייתי. מונעת על ידי סקרנות ואנרגיה, היא עוברת ממקום למקום ומעשייה לעשייה, וכותבת על כל זה מבלי לעורר מהומות".
ב-1943 האן חזרה לארצות הברית יחד עם בתה, באחת משתי ספינות שפינו אזרחי ארצות הברית מסין הכבושה[5].
אנגליה, והחזרה לארצות הברית
לאחר שחרורו של צ'ארלס בוקסר מהשבי הוא חזר לאנגליה וב-1945 האן נישאה לו. הזוג התיישב בדורסט שבאנגליה בחווה רחבת ידיים שבוקסר ירש. ב -1948 נולדה בתם שנייה, אמנדה בוקסר(אנ'). מטעמי מיסוי האן עברה להתגורר בניו יורק בשנת 1950, ומאז ביקרה את בעלה וילדיה באנגליה רק מדי פעם[1].
היא המשיכה לכתוב מאמרים לניו יורקר, וכן כתבה ביוגרפיות של דמויות שונות, בין השאר של לאונרדו דה וינצ'י, ג'יימס ברוק, צ'יאנג קאי-שק, ד.ה. לורנס ואחרים. לדברי הביוגרף שלה, קן קאת'ברטון, בעוד שספריה זכו לביקורות טובות, "הרבגוניות שלה, שאפשרה לה לכתוב באופן מהימן על כל נושא כמעט, הקשתה על המו"לים שלה, שנראו אובדי עצות לגבי שאלת הקידום של ספריה מאחר שהם לא התאימו לקטגוריות הרגילות, היא עברה ללא מאמץ...בין הסוגות השונות".[6]
ב -1978 פורסם ספרה "Look Who's Talking" - "תראו מי מדבר", שעסק בנושא השנוי במחלוקת של תקשורת בין-בעלי חיים לבני אדם. ספר זה היה האהוב ביותר עליה אישית מבין ספרי העיון שכתבה. האן היא כתבה את ספרה האחרון "איב והקופים" בשנת 1988 כשהייתה בשנות השמונים שלה.
האן נפטרה ב - 18 בפברואר 1997 במרכז הרפואי הקתולי סנט וינסנט במנהטן. היא הייתה בת 92 במותה ונפטרה כתוצאה מסיבוך בניתוח ירך מרוסקת.
פרסומים
- Seductio ad Absurdum: The Principles and Practices of Seduction—A Beginner's Handbook (1930)
- Beginner's Luck (1931)
- Congo Solo: Misadventures Two Degree North[7] (1933)
- With Naked Foot (1934)
- Affair (1935)
- Steps of the Sun[8] (1940)
- The Soong Sisters[9] (1941, 1970)
- Mr. Pan[10] (1942)[11] (1942)[12]
- China to Me: A Partial Autobiography[13] (1944,[14] 1975, 1988)
- Hong Kong Holiday[15] (1946)
- China: A to Z (1946)
- The Picture Story of China (1946)
- Raffles of Singapore (1946)
- Miss Jill[16] (1947) also as House in Shanghai (1958)
- England to Me (1949)
- A Degree of Prudery: A Biography of Fanny Burney (1950)
- Purple Passage: A Novel About a Lady Both Famous and Fantastic (1950) (published in the UK as Aphra Behn (1951))
- Francie (1951)
- Love Conquers Nothing: A Glandular History of Civilization (1952)
- Francie Again (1953)
- Mary, Queen of Scots (1953)
- James Brooke of Sarawak: A Biography of Sir James Brooke (1953)
- Meet the British (with Charles Roetter and Harford Thomas) (1953)
- The First Book of India (1955)
- Chiang Kai-shek: An Unauthorized Biography[17] (1955)
- Francie Comes Home (1956)
- Spousery (1956)
- Diamond: The Spectacular Story of the Earth's Greatest Treasure and Man's Greatest Greed (1956)
- Leonardo da Vinci (1956)
- Kissing Cousins (1958)
- The Tiger House Party: The Last Days of the Maharajas (1959)
- Aboab: First Rabbi of the Americas (1959)
- Around the World With Nellie Bly (1959)
- June Finds a Way (1960)
- China Only Yesterday, 1850-1950: A Century of Change[18] (1963)[19]
- Indo (1963)
- Africa to Me (1964)
- Romantic Rebels: An Informal History of Bohemianism in America (1967)
- Animal Gardens (1967)
- The Cooking of China (1968)
- Recipes: Chinese Cooking (1968)
- Times and Places (1970, reissued as No Hurry to Get Home[20] 2000)
- Breath of God: A Book About Angels, Demons, Familiars, Elementals and Spirits (1971)
- Fractured Emerald: Ireland (1971)
- On the Side of the Apes: A New look at the Primates, the Men Who Study Them and What They Have Learned (1971)
- Once Upon A Pedestal[21] (1974)
- Lorenzo: D. H. Lawrence and the Women Who Loved Him (1975)
- Mabel: A Biography of Mabel Dodge Luhan (1977)
- Look Who's Talking! New Discoveries in Animal Communications (1978)
- Love of Gold (1980)
- The Islands: America's Imperial Adventures in the Philippines (1981)
- Eve and the Apes (1988)
לקריאה נוספת
- קן קת ' ברטסון, "אף אחד לא אמר לא ללכת: חייו, אהבות, הרפתקאות של אמילי האן" (בוסטון: פייבר פאבר, 1998). מסת"ב 0-571-19950-X
- טאראס Grescoe Shanghai Grand: אהבה אסורה ובינלאומיים תככים באופן נחרץ העולם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 Emily Hahn, GoodReads
- ^ 2.0 2.1 2.2 Dinitia Smith, Emily Hahn, Chronicler of Her Own Exploits, Dies at 92, NY Times, 19 פברואר 1997
- ^ 3.0 3.1 Emily Hahn, Congo Solo, McGill-Queen's University Press, 2011
- ^ Daniel Sanderson, Emily Hahn Does ‘All-Under-Heaven’, CHINA HERITAGE QUARTERLY, 22 יוני 2010
- ^ 5.0 5.1 Taras Grescoe, Getting to the Bottom of a Mickey Hahn Mystery, New Yorker, 11 אפריל 2017
- ^ Ken Cuthberston, Nobody Said Not to Go: The Life' Loves and Adventures of Emily Hahn, Faber@Faber, 1998
- ^ Emily Hahn (17 ביולי 2011). Congo Solo: Misadventures Two Degrees North. MQUP. ISBN 978-0-7735-8632-1.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Emily Hahn (1945). Steps of the Sun. R. Hale.
- ^ Emily Hahn (1 באפריל 2014). The Soong Sisters. Open Road Media. ISBN 978-1-4976-1953-1.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Emily Hahn (1 באפריל 2014). Mr. Pan. Open Road Media. ISBN 978-1-4976-1944-9.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Emily Hahn (1943). The Song Sisters.
- ^ Emily Hahn (1942). Mr. Pan. Doubleday, Doran.
- ^ Emily Hahn (1 באפריל 2014). China to Me: A Partial Autobiography. Open Road Media. ISBN 978-1-4976-1932-6.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Emily Hahn (1944). China to me a Partial Autobiography.
- ^ Emily Hahn (1 באפריל 2014). Hong Kong Holiday. Open Road Media. ISBN 978-1-4976-1938-8.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Emily Hahn (1 באפריל 2014). Miss Jill. Open Road Media. ISBN 978-1-4976-1941-8.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Emily Hahn (13 באוקטובר 2015). Chiang Kai-shek: An Unauthorized Biography. Open Road Media. ISBN 978-1-5040-1627-8.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Emily Hahn (28 ביולי 2015). China Only Yesterday: 1850–1950: A Century of Change. Open Road Media. ISBN 978-1-5040-1628-5.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Free China Review. W.Y. Tsao. 1963.
- ^ Emily Hahn (1 באפריל 2014). No Hurry to Get Home. Open Road Media. ISBN 978-1-4976-1947-0.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Emily Hahn (1 באפריל 2014). Once Upon a Pedestal. Open Road Media. ISBN 978-1-4976-1950-0.
{{cite book}}: (עזרה)
