אמילי הווארד סטאוו
| לידה |
1 במאי 1831 נוריץ', אונריו, קנדה |
|---|---|
| פטירה | 30 באפריל 1903 (בגיל 71) |
| מדינה | קנדה |
| מקצוע | רופאה, פעילה סופרג'יסטית |
אמילי האוורד סטאוו (1 במאי 1831 – 30 באפריל 1903), הייתה האישה הרופאה הראשונה בקנדה. סטואוו, ממקימות התנועה הסופרג'יסטית בקנדה, הייתה פעילה פמיניסטית למען זכויות הצבעה לנשים.[1][2]
נעוריה
אמילי הווארד ג'נינגס נולדה ב-1 במאי 1831 בעיר נוריץ', שבאונטריו, קנדה. אמה, האנה הווארד, ואביה, סולומון ג'נינגס, היו חקלאים מצליחים. הם באו ממשפחות מבוססות של עדת הקווייקרים והיו בין המשפיעים ביותר בקהילתם. לעומת קהילות אחרות באותה תקופה, הקהילה שלהם עודדה חינוך של נשים. אמה של סטאוו לימדה בחינוך ביתי את סטאוו וחמש אחיותיה, והנחילה בהן אהבה ללמידה. היא גם לימדה אותן ריפוי בעזרת צמחי מרפא. חבר המשפחה, ג'וזף ג'יי לנקסטר, היה רופא הומאופתי, וכנערה, סטאוו עבדה לפעמים כעוזרתו.[3][2][1]
קריירה רפואית
בשנת 1846 כאשר הייתה בת 15 החלה לעבוד כמורה ובשנת 1854 מונתה למנהלת בבית ספר ציבורי בברנטפורד, דבר שהעניק לה את התואר של המנהלת האישה הראשונה בבית ספר ציבורי בקנדה. [2]
בשנת 1865 סטאוו הגישה בקשת קבלה לבית הספר לרפואה שבטורונטו אבל נדחתה בגלל היותה אישה. סטאוו עברה לניו-יורק שם התקבלה "לקולג' לרפואה לנשים" (New York Medical College for Women) ובשנת 1867 קיבלה את התואר שלה.[1]
ב-1867 חזרה סטאוו לקנדה ופתחה מרפאה בטורונטו. היא התמחתה בטיפול במחלות של נשים וילדים. עם זאת, באמצע שנות ה-60 של המאה ה-19 החלו בקנדה לדרוש מרופאים ומרופאים הומאופתיים שהוכשרו בארצות הברית לעבור קורסים נוספים ובחינה על מנת לקבל את רישיונותיהם הרפואיים. לכן, בשנת 1869, סטאוו ביקשה לקחת שיעורים בכימיה ובפיזיולוגיה באוניברסיטת טורונטו כדי לזכות לרישיון שלה, אך בקשתה סורבה. רק בשנת 1871, התקבלה סטאוו לבית הספר לרפואה של טורונטו. יחד עם שותפתה ג'ני טראוט, סטאוו הפכה לאחת משתי הנשים הראשונות שהשתתפו בשיעורים שם. עם זאת, סטאוו עדיין לא קיבלה את הרישיון הרפואי שלה. סטאוו המשיכה לעסוק ברפואה למעלה מעשור ללא רישיון רפואי. בשנת 1879 היא הואשמה בביצוע הפלה במטופלת בת 19. לאחר משפט ממושך, שבו נבדקו כישוריה וחברי הממסד הרפואי של טורונטו נקראו להעיד על אופייה, מיומנותה והתנהלותה המקצועית, היא זוכתה. במהלך המשפט היא התפרסמה וזכתה לאהדה רבה בקרב קהילות רבות בקנדה. בשנת 1880 היא קיבלה את הרישיון שלה לעסוק ברפואה כחלק מאגודת הרופאים של קנדה.[3][2][1]
זכויות נשים
לאורך הקריירה הרפואית שלה, נאבקה סטאוו למען שוויון בין גברים לנשים. היא האמינה שלנשים מגיעה ההזדמנות לזכות באותם אישורים כמו גברים, בין אם ברפואה, משפטים או בכל תחום לימודים אחר. סטאוו סייעה בהקמת מועדון הספרות לנשים של טורונטו (Toronto Women’s Literary Club TWLC). ה-TWLC עסקה בשיפור הגישה של נשים להשכלה גבוהה ובשיפור תנאי העבודה והזכויות של נשים עובדות. עם הזמן, ה-TWLC החל לתמוך בפומבי בזכותן של נשים להצביע ובזכותן לבעלות על רכוש. בשנת 1883, ה-TWLC שינה את שמה לאגודת זכות הבחירה לנשים קנדית (CWSA the Canadian Women’s Suffrage Association). סטאוו הייתה סגנית הנשיאה. בשנת 1889, סטאוו סייעה ביצירת ארגון כלל-ארצי המוקדש לזכויות בחירה לנשים בשם Dominion Women's Enfranchisement Association DWEA). סטאוו הייתה הנשיאה הראשון של DWEA. בתפקידה השתמשה סטאוו באסטרטגיות שונות כדי להשפיע על שינוי פוליטי. [3][2][1]
סטאוו פעלה לקידום השכלה גבוהה לנשים. היא לחצה על אוניברסיטת טורונטו לשנות את המדיניות שלה לגבי קבלת סטודנטיות לבית הספר לרפואה.[3]
מורשת
בשנת 1883, בתה של סטאוו, אן אוגוסטה סטאוו-גולן, קיבלה תואר רפואי מאוניברסיטת טורונטו. סטאוו-גולן הייתה האישה הראשונה שסיימה בית ספר לרפואה קנדי. עם זאת, הצלחתה של סטאוו-גולן לא סללה מיד את הדרך לסטודנטיות לרפואה. גם לאחר שסיימה את לימודיה, אוניברסיטת טורונטו המשיכה לא לקבל ולהפלות סטודנטיות לרפואה. בהשראת הקושי שלה להתקבל לבתי ספר לרפואה, סטאוו סייעה בהקמת בית הספר הראשון לרפואה לנשים בקנדה. זה הוביל להקמתה של Woman's Medical College, שנפתחה בשנת 1883 בטורונטו. ד"ר מייקל בארט היה הדיקן הראשון. בשנת 1895, בית הספר שינה את שמו למכללה הרפואית של אונטריו לנשים. בית החולים הציע ייעוץ ושירותים רפואיים בחינם למטופלים, בין אם הם יכלו להרשות לעצמם לשלם ובין אם לא.[3][2]
פטירתה
אמילי האוורד סטאוו נפטרה ב-30 באפריל 1903.[1]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
