אסילום

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אסילוםיוונית: άσυλα, בלטינית: asylum) היה מקום בעולם העתיק, אליו יכלו להימלט אנשים שחשו נרדפים או הזדקקו למקלט. מקומות אלו זכו לחסות ומיסוד דתי והתקיימו בעיקר במקדשים ומקומות פולחן, לעיתים היה צורך במגע פיזי עם המזבח או עם הפסל שבמקדש על מנת לזכות בהגנת האסילום.

בהיסטוריה

אסילום שימשו כמקום מפלט עבור המבקשים לקבל סיוע והגנה מפני רדיפות ואפילו עבור פושעים: רדיפת אדם אל תוך האסילום והוצאתו משם נחשבו כפשע, גם אם אדם זה נדון למוות לפני כן והצליח להימלט.

מסופר על קילון ותומכיו שנמלטו למקדש באקרופוליס וכל עוד שהו בתוכו או היו קשורים לחבל שקצהו השני היה קשור לפסל היו מוגנים, כאשר הקשר של החבל נפרם ראו בזה הוכחה שאינם בחסות האסילום ואישור להורגם. פלייסטואנאקס התגורר כ-19 שנים על הר ליקייאון(אנ') בארקדיה, בבית שחציו היה בתוך מקדש זאוס וכך זכה לחסות האסילום. בנו, פאוסניאס שנידון למוות על התחמקות מקרב עם תבאי, נמלט לטגאה(אנ') ומצא מקלט במקדשה של אתנה. שם מת מוות טבעי.

במובן הרחב יותר, אסילום היה מקום, שבשם קדושת הדת וקדושת המקדש היה אפשר לשמור בו רכוש וגם בתקופת מלחמה היה אסור להיכנס ולבזוז את הרכוש שבמקדש, הן את כלי הפולחן והן רכוש השמור בו. היו חריגים לכלל זה וידועים מקרים שבהם כן נבזזו מקדשים (למשל ביזת בית המקדש על יד שישק הראשון, יואש, חזקיהו ונבוכדנצר השני).

מקדש הפייסטוס(אנ') באתונה הרחיב את ההגנה גם לעבדים שסבלו מהתעללות מצד בעליהם, בעלים של עבד שהצליח למצוא מקלט במקדש היה חייב למכור את העבד לאדם אחר. חוק דומה חוקק ברומא על ידי אנטונינוס פיוס.

ברומא היה אסילום על גבעת הקפיטולין ובמקומות רבים נוספים. על פי טקיטוס (בספר 3 של האנלים), טיבריוס החליט לצמצם את מספר המקדשים שיכולים להיות אסילום כי הוא חשב שמספר גדול מדי יפריע לעשיית צדק וייתן מחסה גם לאלו שאינם ראויים למחסה.

הלמולד מבוזאו, בספר השני של הכרוניקה הסלאבית, פרק 61 מתאר אסילום במרחב הסלאבי, למשל במקדש האליל פרובו(צר') שבחצי האי וגרלנד(אנ').

ביהדות

יתכן שמדיניות זו שאבה השראתה מן היהדות ששנים רבות קודם נכתבו בתורה מצוות ערי המקלט, וכן אחיזה בקרנות המזבח, להציל רוצח בשגגה.

תלמי השלישי העניק לבתי הכנסת שבמצרים מעמד אסילום[1]

אסילום באוניברסיטאות

אוניברסיטאות באירופה התאפיינו בחופש אקדמי במחקר ובהוראה, כמו גם חופש ביטוי ותנועה של רעיונות דרך הקמפוס. בנוסף, טענו האויברסיטאות להיותן אסילום ושטח אקס-טריטוריאלי ולפיכך כוחות שמירת הסדר הציבורי (משטרה) מנועים מלהיכנס לאוניברסיטאות אם לא קיבלו אישור מתאים מהנהלת האוניברסיטה. עיקרון זה נשבר בשנות ה-60 של המאה ה-20 בהפגנות הסטודנטים בצרפת כאשר שוטרים נכנסו לקמפוסים כמו ננטר והסורבון (בפעם הראשונה רק אחרי הזמנת הרקטור של אוניברסיטת פריז, ז'ן רוש, ובפעמים הבאות על דעת עצמם), בשנות ה-70 בארצות הברית כאשר שוטרים נכנסו לקמפוסים במהלך ההפגנות נגד מלחמת וייטנאם וטנק שפרץ לאוניברסיטה הטכנית הלאומית של אתונה ב-17 בנובמבר 1973.

ראו גם

הערות שוליים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0