בצקת ריאות
בצקת ריאות היא הצטברות נוזלים בחלל הריאה, העשויה להוביל להפרעה בחילוף הגזים בריאה ועד לכשל נשימתי.
פתופיזיולוגיה
חלל הריאה בנוי ממיליוני נאדיות, העטופות בנימים קטנים ודרכן מתבצע חילוף הגזים אל תוך הגוף ומחוצה לו. הנאדיות מלאות אוויר כל הזמן, כאשר אחוזי הגזים בו משתנים בהתאם לשלב בנשימה (שאיפה או נשיפה). הצטברות נוזלים בחלל הריאה יוצרת מחסום בפני מעבר הגזים, וגורמת לכך שלא מגיע די חמצן למערכת הדם, וכן פחמן דו-חמצני אינו יכול להשתחרר אל מחוץ לגוף.
גורמים
לבצקת ריאות מספר גורמים, הנובעים מנזק ישיר לריאות או מליקוי בפעילות הלב או כלי הדם:
- מחלת לב - הגורם העיקרי, ובעיקר אי ספיקת לב שמאלית. התכווצות לקויה של החדר השמאלי גורמת להצטברות נוזל הדם בכלי הדם הנכנסים אל הלב מכיוון הריאות, וכתוצאה יוצרת עומס נוזלים על כלי הדם הריאתיים. המים שבנוזל הדם עוברים באוסמוזה אל הנאדיות, ויוצרים בצקת ריאות.
- אוטם חמור בשריר הלב
- צבירת נוזלים כתוצאה מכשל כלייתי
- טביעה במים מלוחים - אחוז המלח במים המלוחים גבוה יחסית לאחוז המלח בדם. לפיכך במצב בו נמצאים בריאות מים מלוחים עוברים מים ממחזור הדם באוסמוזה אל הריאות.
- שאיפת גזים רעילים
- זיהום חמור
- הסתגלות לקויה לגבהים
- עישון מרובה של נרגילה (עיין ערך השפעות בריאותיות של עישון טבק)
סימנים
סימני בצקת ריאות כוללים קוצר נשימה, קרפיטציות (חרחורים), ושיעול. ייתכן קצף מהפה, חיוורון לחץ דם גבוה דופק מהיר והזעה. בנוסף קיימת חרדה אצל החולה.
סכנות
בהיעדר טיפול בצקת הריאות מחמירה וגורמת למוות, בעיקר כתוצאה מתסמונת הכשל הנשימתי החריף, שהוא הסיבוך הנפוץ ביותר שלה.
אבחנה
האבחנה נעשית בדרך כלל על סמך ממצאי הבדיקה הגופנית וההיסטוריה הרפואית של החולה: בבדיקה הגופנית - חרחורים בסוף הנשיפה בהאזנה בעזרת סטתוסקופ, זאת בנוסף לסימנים שצויינו. צילום רנטגן של הריאות, המראה עלייה במילוי כלי הדם הריאתיים ונוזלים בריאה, עשוי לאשר את האבחנה. בנוסף תיתכן רמת חמצן נמוכה בדם בבדיקת ריווי החמצן, וכן בבדיקת גזים בדם עורקי.
טיפול
הטיפול המיידי, מתן חמצן במסיכה 90%. בנוסף ישקול הצוות הרפואי על הנשמה בלחץ חיובי, בין אם לא פולשנית, כדוגמת CPAP, או הרדמת החולה וצנרור קנה. במצבים בהם הגורם הוא לבבי, כלומר, אי ספיקה שמאלית, הטיפול התרופתי, לרוב יכלול, מרחיבי כלי דם, מתוך מטרה להוריד את הPRE-LOAD. תרופות הבחירה יהיו ניטרוגליצרין, בצורות מתן שונות ומינונים משתנים, ומשתני לולאה כדוגמת פוסיד, אשר מרחיבים את ורידי הריאות. בנוסף, נהוג לתת מורפין, עקב תכונותיו המרגיעות, אמנם מחקרים הראו כי הוא מעלה את שיעור ההנשמה הפולשנית בחולים הקשים. כאשר מדובר בגורם זיהומי, ילקחו תרביות דם למעבדה, ויינתנו תכשירים אנטיביוטיים רחבי-טווח, תוך כדי פיקוח על נתיב האוויר, מצב הנשימה, והערכה המודינאמית.
קישורים חיצוניים
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.
