בקשה אחרונה
בקשה אחרונה הוא מנהג מקובל ברחבי העולם בו ניתנת לאדם שנידון לעונש מוות הזדמנות אחרונה לארוחה או מילוי רצונו לפני הוצאתו להורג. במדינות שונות נוהגים שונים באשר למנהג זה. בצרפת ההיסטורית לא ניתנה לנידון למוות ארוחה אלא "כוס קטנה של רום" בלבד, זאת מכיוון שעל גזר הדין נתבשר הנידון להורג בבוקר ההוצאה להורג, לרוב דקות אחדות בלבד לפני ביצוע ההרג טרם הספיק לאכול.
במדינות רבות, על האדם הזכות לבחור מה תהיה הארוחה האחרונה שלו.
מגבלות המנהג בארצות הברית
ברוב מדינות ארצות הברית מוגשת הארוחה יום או יומיים לפני ההוצאה להורג. לרוב, אלכוהול וטבק אינם נמנים עם הבקשות הניתנות. במדינות מסוימות ניצבות הגבלות חמורות. במדינת פלורידה עלות המנה האחרונה לא תעלה על 40 דולר ותירכש בחנות מקומית בלבד. מדינת אוקלהומה מגבילה את עלות המנה עוד יותר, ל-15 דולר. במדינת לואיזיאנה רווח המנהג שהסוהר הממונה על האסיר משתתף בסכום הארוחה או המנה, ואף באחת הפעמים שילם סוהר לאסיר על ארוחת לובסטר מלאה.
לעיתים, חולק האסיר את הארוחה שלו עם אסיר אחר (כפי שעשה פרנסיס קראולי עם ג'ון רסקו) או שחולק אותה עם אסירים נוספים (כבקשת ריימונד פרננדז (אנ')).
בספטמבר 2011, ביטלה מדינת טקסס את מדיניות הארוחה האחרונה לנידונים למוות לאחר שהאסיר המורשע לורנס ראסל ברואר הציג את ארוחתו המבוקשת שכללה מספר רב של מנות אך לא אכל אף אחת מהן, באומרו שאינו רעב. מעשה זה עורר את זעמו של הסנאטור ג'ון ויטמייר ופעל לביטול הנוהג[1]. מנהג הארוחה המבוקשת התפתח ככל הנראה בשנת 1924 בטקסס.
לקריאה נוספת
- הסעודה האחרונה: מה אוכלים נידונים למוות בארוחה הסופית? באתר וואלה
- הארוחות האחרונות של הרוצחים המפורסמים, באתר mako
הערות שוליים
- ^ טקסס ביטלה הארוחה האחרונה לנידונים למוות, באתר ynet, 23 בספטמבר 2011
