ג'ורג' מארי לוויק
ג'ורג' מאריי לוויק (באנגלית: George Murray Levick 1876–1956) היה חוקר אנטארקטיקה בריטי ומייסד החברה הבריטית להדרכת משלחות מחקר (BSES).
חייו
לוויק נולד בניוקאסל. לאחר קריירה קצרה ברפואה, התגייס לצי המלכותי בשנת 1910.
משלחת טרה נובה
ערך מורחב – משלחת טרה נובה
זמן קצר לאחר גיוסו, קיבל היתר להיעדר מתפקידו כדי להצטרף אל רוברט פלקון סקוט במשלחת טרה נובה. כחבר בקבוצה הצפונית, עשה לוויק את חודשי הקיץ הדרומי של 1911 ו-1912 בכף אדייר בתוככי מושבת הדגירה של פינגווין אדלי. נכון ליוני 2012, זהו המחקר היחיד שבוצע אי פעם של כף אדייר (המושבה הגדולה בעולם של פינגווין אדלי), ולוויק הוא היחיד ששהה שם במשך מחזור דגירה שלם.[1] תצפיותיו על מנהגי החיזור, ההזדווגות וגידול האפרוחים של העופות הללו מתועדות בספרו "פינגווינים של אנטארקטיקה".[2] תיאוריו את הרגליהם בעניינים שבצניעות של הפינגווינים, שכללו כפיה בעניינים שבצניעות, אישות בין זכרים ואישות עם נקבות מתות, נחשבו לחורגים מדי ממוסכמות המהוגנות לפרסום בשעתם; הם התגלו מחדש ויצאו לאור בכתב העת "רשומות הקוטב" בשנת 2012.[3] התגלית מבהירה באורח משמעותי התנהגות של זן, המצביעה על שינויי אקלים.
הצטברות קרח מנעה מלוויק ושאר חמשת חברי הקבוצה (ויקטור קמבל, ריימונד פריסטלי, ג'ורג' אבוט, הארי דיקאסון ופרנק בראונינג) את העלייה על סיפון ה"טרה נובה" בפברואר 1912, והם נאלצו לחרוף על "אִינְאֶקְסְפְּרֶסיבְּל איילנד" ("האי שלא יתואר") במערת קרח צפופה. אפסלי צ'רי-גארארד תיאר את הקשיים שחוותה הקבוצה בחורף של 1912:[4]
הם אכלו שומן לווייתנים, בישלו בשומן לווייתנים, העששיות שלהם בערו בשומן לווייתנים. בגדיהם והציוד שלהם היו ספוגים בשומן לווייתנים, והפיח השחיר אותם, את שקי השינה שלהם, את סירי הבישול, את הקירות ואת הגג, גרם לחנק בגרונותיהם ולדלקת בעיניהם. בגדים ספוגי שומן לווייתנים הם קרים, ותוך זמן קצר היו קרועים כל כך, שכמעט לא סיפקו הגנה מן הרוח, וכה נוקשים בשומן הלווייתנים, עד שהיו עומדים בעצמם, על אף קירצופים חוזרים ונשנים בסכינים ושפשוף בעורות פינגווינים, ותחת רגליהם היו תמיד גושי השחם הגדולים, שהיקשו על ההליכה אפילו באור יום ובמזג אוויר נוח. כדברי לוויק, "הדרך לגיהינום מרוצפת אולי בכוונות טובות, אבל יש מקום להניח, שהגהינום עצמו מרוצף בסגנון דומה לזה של, האי שלא יתואר'.
שארית חייו
לאחר שובו מן הקוטב, שירת לוויק ב"צי הגדול" ובגליפולי במלחמת העולם הראשונה, 1918-1914. לאחר פרישתו מן הצי המלכותי היה חלוץ בהדרכת עיוורים בפיזיותרפיה על אף התנגדות ניכרת. בשנת 1932 ייסד את החברה הבריטית להדרכת משלחות מחקר והיה נשיאה עד מותו, ביוני 1956. החברה עסקה בהוצאת צעירים במשלחות מחקר לחבלי ארץ נידחים ולא-נודעים של התבל.
במותו, כתב עליו סרן ד. גלין אוון, יו"ר החברה הבריטית להדרכת משלחות מחקר:[5]
איש אנגלי דגול באמת ובתמים הלך מאיתנו, אבל זכר אצילות אופיו וגאוותנו בהישגיו יישארו עמנו לעד. כמי שהצטרף אל המשלחת האנטארקטית האחרונה של סקוט, הגיע מאריי לוויק למסקנה, שיש ליצור מסגרות מחקר לצעירים, בתנאים הקשים והתובעניים ביותר האפשריים. במרץ ובתכליתיות הרגילים שלו, שלא נלאו, הפך רעיון זה למציאות כשייסד ב-1932 את החברה הציבורית להדרכת משלחות מחקר, שהייתה בהמשך לחברה הבריטית להדרכת משלחות מחקר (British Schools Exploring Society), ועודד תלמידים בגילאים שבין 16 ל-18 לקחת חלק במשלחות שנתיות ברחבי העולם, אל חבלי ארץ פראיים שלא נחקרו.
הערות שוליים
- ^ "הלם לנוכח "שחיתות בעניינים שבצניעות" בקרב הפינגווינים בכף אדייר הביא ל-100 שנות צנזורה", TW 10 ביוני 2012
- ^ ג'. מאריי לוויק, "פינגווינים של אנטארקטיקה: מחקר בהרגליהם החברתיים", 1914, הוצאת מקברייד נאסט ושות', ניו יורק
- ^ GD2012, גארדיאן, 9 ביוני 2012 ",שחיתות בעניינים שבצניעות' של פינגווינים, שמדען אנטארקטי לא העז לחשוף"
- ^ אפסלי צ'רי-גארארד, "המסע הגרוע ביותר בעולם", הוצאת קונסטייבל ושות', לונדון 1922
- ^ הדין וחשבון השנתי של החברה להדרכת משלחות מחקר, 1956
