3G

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף דור 3)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מכשיר טלפון חכם ברשת הדור השלישי

"הדור השלישי" (3G) הוא כינוי לקבוצה של פרוטוקולי תקשורת לקשר רדיו שהוגדרו על ידי איגוד הטלקומוניקציה הבינלאומי (ITU) שקדמו ל-4G ול-5G. באופן רשמי התקנים נקראים "IMT-2000", כקיצור של International Mobile Telecommunications-2000, וכוללים את התקנים:

קבוצה זו של תקנים מיועדים לאפשר תקשורת אלחוטית של שיחות טלפוניה, שיחות וידאו, תקשורת נתונים - וכולם מתוך מכשירים הנמצאים בתנועה. קצב הנתונים בדור השלישי מיועד להיות עד 14.4Mbps בכיוון היורד, ועד ל-5.8Mbps בכיוון העולה ב-HSPA+‎. בנוסף, תקני הדור השלישי מאפשרים לחברות התקשורת, ספקיות השירות, וחברות הטלפון לספק שירותי תקשורת מגוונים יותר ושימוש יעיל יותר ברוחב הסרט המוקצה להם.

ההתפתחות מהדור השני

רשתות הדור השני תוכננו בעיקר כדי לתמוך בשיחות דיבור, ובתעבורת נתונים בקצבים נמוכים. הצעד הראשון לקראת הדור השלישי חל עם מערכות ה-GPRS, שנחשבו לדור 2.5. ה-GPRS סיפק נתונים בקצב שבין 56Kbps ל-114Kbps, ויכל לשמש לשירותי WAP, MMS, ותקשורת אינטרנטית כגון דואר אלקטרוני וגלישה ב-World Wide Web. התשלום עבור שירותי GPRS היה לרוב על פי תעבורת הנתונים (לפי קילובייט, או מגהבייט), בעוד התשלום עבור השיחות (במיתוג מעגלים) היה לפי זמן השימוש בלא קשר למידת הניצול של קיבולת הערוץ.

רשתות GPRS התפתחו לרשתות EDGE שפועלות בקידוד 8PSK . רשתות אלו תומכות לאחור בטכנולוגיות קודמות לתקשורת סלולרית ובנויות כהרחבה לרשתות ה-GSM המקוריות, כך שאפשר להעביר על אותם חריצי זמן TDM-ים פי 3 מהיכולת הקודמת, ולהעביר בה נתונים במיתוג מנות. EDGE יכול להחשב כתשתית קשר רדיו מסוג דור 3, והוא אכן חלק מהתקן של ITU לדור השלישי, אך לרוב מתייחסים אליו כדור 2.75. EDGE נפרס לראשונה בתחילת שנת 2003 על ידי רשת Cingular האמריקאית (כיום חלק מ-AT&T).

כבר במרץ 1998, איגוד הטלקומוניקציה הבינלאומי קבע סט של דרישות לתקנים של הדור הבא של הרשת הסלולרית - ה-4G, כגון דרישות מהירות שיא של כ-100 מגה-ביט לשנייה לתקשורת בניידות גבוהה (למשל מרכבות ומכוניות) ו-1 ג'יגה-ביט לשנייה לתקשורת בניידות נמוכה (דוגמת הולכי רגל ומשתמשים נייחים). הפריסה בפועל של ה-4G החלה משנת 2010. בישראל החלה הרשת לפעול ב-2015.

נכון ל-2020, עדיין 46% ממשתמשי הסלולר בעולם עבדו על רשתות מהדור השני והשלישי.[1]

מאפיינים עיקריים

שיחת וידאו במכשיר טלפון סלולרי מהדור השלישי

קצב נתונים

נהוג להתייחס לדור השלישי כמספק מהירות של 2Mbps עד 14.4Mbps עבור מכשירים שאינם בתנועה, או 348Kbps עבור מכשירים בתנועה. הגדרה זו לא נמצאת באופן מפורש בתקני הדור השלישי, אך היא מצוינת בפרסומים אחרים של ה-ITU. כמו כן, לא נקבעו קצבים ממוצעים או אילו שיטות תקשורת נחשבות כדור שלישי, ולכן מוצרים ושירותים רבים משווקים בתור דור שלישי, ונרכשים על ידי לקוחות מתוך ציפייה לקבל שירותי תקשורת בפס רחב.

אבטחת מידע

רשתות הדור השלישי מאפשרות אבטחת מידע טובה יותר מקודמותיהן. מכשירי הדור השלישי יכולים לאמת את זהות הרשת שאליה הם מתחברים, ובכך להיות בטוחים שהם מתחברים לרשת הרצויה ולא לרשת מתחזה.

מכשולים ואתגרים

אמנם הדור השלישי נחל הצלחה ברחבי העולם, אך ישנם מספר מכשולים ואתגרים שהקשו על הרחבת תפוצתו:

  • עלויות רישיון גבוהות לפריסת רשתות דור 3 במקומות שונים בעולם
  • תנאי רישיון שונים במדינות שונות בעולם
  • בעיות כלכליות קודמות אצל חברות סלולריות
  • למכשירי הדור השלישי עלות גבוהה
  • לרשתות הדור השלישי עדיין אין כיסוי מלא כמו לדור השני (בין השאר בגלל צורך במספר רב יותר של תחנות בסיס)
  • עלויות שימוש גבוהות בשירותי הדור השלישי
  • עומסים ברשתות, בגלל דרישה רבה של המשתמשים
  • אורך חיים קצר לסוללות של מכשירי הדור השלישי

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0