דחיית סיפוקים
דחיית סיפוקים היא היכולת להמתין במטרה להשיג דבר מה. היכולת הזו נחשבת כתכונת אישיות. דניאל גולמן גילה שהתכונה היא מרכיב חשוב באינטליגנציה רגשית. אנשים ללא תכונה זו מעוניינים בסיפוק מיידי בכל עת ועלולים לסבול משליטה עצמית נמוכה. דחיית סיפוקים היא סוג של טקטיקת דחייה שבה קביעת ביצוע הפעולה במועד מאוחר יותר מיועדת להשיג מטרה של רווח או גמול גדולים יותר מאלו שניתן להשיג באמצעות פעולה מיידית.
פסיכואנליטיקאים גורסים כי אנשים בעלי שליטה עצמית נמוכה סובלים מ"גבולות אגו רופסים". המושג מגיע מתאוריית האישיות של זיגמונד פרויד. על פי התאוריה, האיד היא עקרון העונג, הסופר-אגו הוא עקרון המוסריות, והאגו הוא עקרון המציאות. תפקיד האגו לספק את צורכי האיד ועם זאת לכבד את צרכיו של הזולת. על פי התאוריה, אדם שאינו מסוגל להשהות את הסיפוק עשוי להיות בעל איד לא מאוזן שאיננו מבוקר על ידי האגו והסופר-אגו.
שליטה עצמית נמוכה עשויה להיות קשורה לגורמים ביולוגיים במוח. חוקרים מצאו שילדים עם סינדרום אלכוהול עוברי מסוגלים פחות לדחות סיפוקים.[1]
ניסוי המרשמלו הוא ניסוי ידוע הבודק את העקרון. הניסוי נערך על ידי ולטר מישל (אנ') באוניברסיטת סטנפורד ונידון בעבודתו הידועה של דניאל גולמן. בשנות ה-60 של המאה ה-20 נבדקה קבוצה של בני ארבע בניסוי. לכל אחד מהם ניתן מרשמלו כשהובטח להם שיקבלו מרשמלו נוסף, רק אם יוכלו להמתין 20 דקות לפני שיאכלו את הראשון. חלק מהילדים לא היו מסוגלים להמתין וחלק כן. לאחר מכן עקבו החוקרים אחר הילדים עד גיל ההתבגרות ומצאו שבעלי היכולת להמתין היו סתגלניים יותר ואחראיים יותר (על פי סקר הורים ומורים). בנוסף, הם צברו ממוצע של 210 נקודות יותר במבחן ה-SAT.[2]
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: מבחן המרשמלו |
- דן אריאלי על דחיית סיפוקים – הרצאה מאתר 12 דקות
- סרט: מבחן המרשמלו.
הערות שוליים
- ^ Williams, B. F.; Howard, V. F.; McLaughlin, T. F. (1994). Fetal alcohol syndrome: Developmental characteristics and directions for further research. Education & Treatment of Children, 17, 86-97.
- ^ Shoda, Y., Mischel, W., Peake, P. K. (1990). Predicting adolescent cognitive and self-regulatory competencies from preschool delay of gratification: Identifying diagnostic conditions. Developmental Psychology, 26(6), 978–986.
