דיוויד ברנס
| לידה | 19 בספטמבר 1942 (גיל: 81) |
|---|---|
| ענף מדעי | פסיכיאטריה, טיפול קוגניטיבי התנהגותי |
| מקום מגורים | ארצות הברית |
| מקום לימודים | בית הספר לרפואה באוניברסיטת פנסילבניה |
| מוסדות | אוניברסיטת סטנפורד |
| https://feelinggood.com/ | |
דייוויד ד. ברנס (באנגלית: David D. Burns; נולד ב-19 בספטמבר 1942) הוא פסיכיאטר אמריקאי ופרופסור עזר אמריטוס במחלקה לפסיכיאטריה ומדעי ההתנהגות בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת סטנפורד ומחברם של ספרים רבי מכר כמו Feeling Good: The New Mood Therapy, The Feeling Good Handbook ו-Feeling Great: The Revolutionary New Treatment for Depression and Anxiety. ברנס הפך את הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי (CBT) של אלברט אליס ואהרון ט' בק לפופולרי, כאשר ספריו נהיו לרבי מכר במהלך שנות ה-80.[1] בראיון בינואר 2021, ברנס ייחס את עליית הפופולריות שלו, וחלק ניכר מהצלחתו, להופעתו ב-1988 בתוכנית הטלוויזיה הידועה The Phil Donahue Show, אליה הוזמן על ידי המפיקה לאחר שעזר לבנה המתבגר עם דיכאון.[2]
תחילת דרכו והשכלתו
אביו של ברנס היה כומר לותרני.[3]
ברנס סיים את התואר הראשון שלו במכללת אמהרסט ב-1964 ואת הדוקטורט בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת סטנפורד ב-1970. הוא סיים את הכשרת ההתמחות בפסיכיאטריה ב-1974 בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת פנסילבניה, והוסמך על ידי המועצה האמריקאית לפסיכיאטריה ונוירולוגיה ב-1976. ברנס הוא מחברם של מחקרים רבים, ספרים ופרקי ספרים. הוא גם מרצה ומעביר סדנאות הכשרה רבות בפסיכותרפיה לאנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש ברחבי ארצות הברית וקנדה מדי שנה. הוא זכה בפרסים רבים על מחקר והוראה, וזכה בתואר "מורה השנה" שלוש פעמים על ידי כיתת הבוגרים של מתמחי פסיכיאטריה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת פנסילבניה.
ברנס היה תלמיד מוקדם של אהרון טי בק, שפיתח טיפול קוגניטיבי במהלך שנות ה-60 וה-70. טיפול קוגניטיבי התבסס גם על עבודתו החלוצית של אלברט אליס במהלך שנות ה-50, אשר פרסם את התפיסה שהמחשבות והאמונות שלנו יוצרות את מצבי הרוח שלנו. עם זאת, התפיסה הבסיסית מאחורי הטיפול הקוגניטיבי החלה עוד מימי אפיקטטוס, הפילוסוף היווני. לפני כמעט 2,000 שנה הוא כתב שאנשים מוטרדים לא מהדברים עצמם, אלא מההשקפות שלהם על הדברים. במילים אחרות, המחשבות שלנו (או ה"קוגניציות") יוצרות את כל הרגשות שלנו. לפיכך, כאשר אנו מבצעים שינויים בריאים בדרך שאנו חושבים, אנו חווים שינויים בריאים באופן שבו אנו מרגישים.
מחקר ופרקטיקה קלינית
מחקר על תרופות נוגדות דיכאון
ברנס ביקורתי לגבי הימצאותן של תרופות נוגדות דיכאון. במחקר שפורסם ובבלוג שלו הוא טוען שרוב המחקר על תרופות נוגדות דיכאון נגוע בהטיות רבות לטובת התרופות, ביניהן: היעדר פלצבו פעיל במחקרי סמיות כפולה, שימוש במכשירי הערכה פגומים כמו HRSD, רישום לא שיטתי של השפעות שליליות, שימוש בתקופות "שטיפה של פלצבו" כדי לא לכלול מגיבים לפלצבו, סלקטיביות בפרסום והגשת תוצאות, ומעורבות של אינטרסים כלכליים חזקים.
בעזרת ציטוט מחקר של אירווינג קירש ואחרים, ברנס טוען כי "לכימיקלים הנקראים "תרופות נוגדות דיכאון" עשויות, במציאות, להיעדר השפעות נוגדות דיכאון אמיתיות מעל ומעבר להשפעות הפלצבו שלהם", וכי השפעותיהם השליליות, הכוללות התנהגות אובדנית, עשויות להיות לא מוערכות מספיק. [4] [5] [6] [7] [8]
TEAM CBT
ברנס פיתחה גישה חדשה לפסיכותרפיה בשם TEAM. השם TEAM הוא ראשי תיבות המציינים: בדיקה (Testing), אמפתיה (Empathy), הגדרת מטרות ויעדים (Agenda Setting) ושיטות (Methods). אלו הם הכלים הבסיסיים שמבדילים בין טיפול TEAM לבין צורות אחרות של טיפול התנהגותי-קוגניטיבי. [9] TEAM מתייחס לחלק מהחסרונות בטיפול קוגניטיבי, ומתבסס על התפיסה שמוטיבציה משפיעה על המחשבות, הרגשות והפעולות שלנו בדיוק כמו המחשבות (או הקוגניציות) שלנו. ברנס מצהיר שהוא שואב לפחות מ-15 בתי ספר לטיפול, ומקווה שגישת ה-TEAM תהיה פריצת דרך מהפכנית בפסיכותרפיה כמו CBT לפני עשרות שנים. [10]
שאלון הדיכאון של ברנס
שאלון הדיכאון של ברנס (The Burns Depression Checklist (BDC)) הוא סולם דירוג לדיכאון המוגן בזכויות יוצרים על ידי ברנס. גרסת 1984 הייתה סקר בן 15 שאלות; התיקון של 1996 הוא סקר בן 25 שאלות. כל שאלה נענית בהקשר של "במהלך השבוע האחרון, כולל היום" ובסקאלה של 0 עד 4, כאשר 0 הוא "בכלל לא" ו-4 הוא "באופן קיצוני". עבור ברנס, ה-BDC החליף את ה-BDI של אהרון בק שהופיע במהדורת 1980 של Feeling Good (שברנס אומר שהוא היה אסיר תודה על הרשות להעתיק). [11]
ברנס פיתח גם סולמות קצרים למדידת דיכאון, דחפים אובדניים, חרדה, כעס ושביעות רצון ממערכת היחסים, כמו גם סולמות להערכת איכות הברית הטיפולית והיעילות. מטופלים יכולים למלא סולמות אלו בפחות מ-15 שניות. ברנס ועמיתיו דורשים מהמטופלים להשלים את השאלונים הללו בחדר ההמתנה ממש לפני ואחרי כל פגישת טיפול, כדי שהמטפלים יוכלו לראות כמה התקדמות המטופל עשה, או לא הצליח לעשות. בהתבסס על מידע זה, מטפלים יכולים לשנות אסטרטגיות במידת הצורך. בחדר ההמתנה לאחר כל פגישה, המטופלים מדרגים גם את המטפלים על מידת החום, האמפתיה והעזרה שקיבלו, כך שהמטפלים יכולים לראות בדיוק רב יותר מה המטופלים שלהם מרגישים כלפיהם וכלפי הטיפול.
- אהרון טי בק
- אלברט אליס
- טיפול קוגניטיבי
- וויליאם גלסר
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ "History of Cognitive-Behavioral Therapy". National Association of Cognitive-Behavioral Therapists. אורכב מ-המקור ב-26 בנובמבר 2010. נבדק ב-8 במרץ 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Golomb, Robert (6 בינואר 2021). "You Can Certainly Teach Yourself How To Feel Great, Contends Renowned Psychiatrist, David D. Burns, M.D."
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Strauss, Robert L. (בספטמבר 2013). "Mind Over Misery". Stanford Alumni. נבדק ב-12 בינואר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Burns, David D. "The Placebo Effect".
- ^ Burns, David D. "The truth about antidepressants?".
- ^ Burns, David D. "Should Antidepressants be Used in the Treatment of Depression? . . . No? . . . REALLY?".
- ^ Antonuccio, DO; Burns, D; Danton, WG (2002). "Antidepressants: a triumph of marketing over science?". Prevention and treatment, 5.
- ^ Antonuccio, DO; Danton, WG; DeNelsky, GY; Greenberg, R; Gordon, JS (1999). "Raising questions about antidepressants". Psychotherapy and Psychosomatics, 68.
- ^ "Empathy Based CBT: TEAM". Mindfulness Therapy Associates. נבדק ב-5 בפברואר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Strauss, Robert L. (2013). "Mind Over Misery". Stanford Alumni. נבדק ב-5 בפברואר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Burns, David D. (1999). Feeling Good: The New Mood Therapy. Avon Books (Whole Care). pp. 20–21. ISBN 0-380-81033-6.
