דיכוי מופנם
דיכוי מופנם (באנגלית: internalized oppression) הוא מושג בסוציולוגיה ובפסיכולוגיה המתאר מצב בו קבוצה חברתית הסובלת מדיכוי משתמשת בעצמה בשיטות דיכוי, ופוגעת במטרותיה עצמה. דיכוי מופנם מתרחש כאשר קבוצה חברתית מזהה את עצמה כנחותה לעומת קבוצה אחרת, ושואפת להיות כמוה.
חברי קבוצה הנוקטים בדיכוי מופנם נוטים להיות ביקורתיים כלפי חברים אחרים בקבוצה, ולהצביע על סטריאוטיפים שליליים של עצמם. במצב כזה נוצרים מצבי עימות ואפליה בתוך הקבוצה.
במספר מקרים, חוקרים זיהו מצבים של דיכוי מופנם בקרב קבוצות של מהגרים וצאצאיהם, בפרט כאשר המדינה אליה היגרו מחלישה את זהותם ומרחיקה אותם מהשפה והתרבות המקורית שלהם. במצבים אלה מרגישים חברי הקבוצה רגשי נחיתות, העלולים להוביל לשנאה עצמית ותירבות כפוי.
סוגים של דיכוי מופנם
סוגים שונים של דיכוי מופנם זוהו בקרב קבוצות שונות הסובלות מאפליה. הסוגים העיקריים הם:
גזענות מופנמת
גזענות מופנמת היא מצב המתרחש כאשר אדם שחור, למשל, מאמץ גישה גזענית כלפי שחורים, ואף כלפי עצמו. זוהי גישה המעידה על הערכה עצמית נמוכה. אחד הביטויים לגזענות מופנמת הוא אופנת הלבנת העור (אנ') הנפוצה במספר מדינות, בהן הפיליפינים, ניגריה וקוריאה הדרומית.
באתר המטה למאבק בגזענות בישראל מתוארת גזענות מופנמת כתוצר של מנגנון חברתי-פסיכולוגי סמוי, המביא בעלי אינטרסים משותפים לצאת זה כנגד זה.[1]
אפליית נשים מופנמת
אפליית נשים מופנמת היא מצב של אפליה שבו נשים מאמצות גישה של אפליה ודיכוי כלפי נשים אחרות. לדוגמה, ביוש נשים (Slut-shaming) הוא מצב שבו נשים אוכפות על נשים אחרות סטנדרטים חברתיים המוכתבים על ידי גברים.
המסמך "טיוטת הצהרה למדיניות נשים" מזהה שלוש צורות עיקריות של אפליית נשים מופנמת:[2]
- נשים אחדות מאמצות עמדות מדכאות כלפי עצמן, למשל, "אני לא יכולה לעשות 'מתמטיקה' ", "מגיע לי יחס גרוע".
- נשים נוקטות בגישה מפלה כלפי נשים אחרות, למשל באמצעות הבעת ביקורת כלפיהן, הפחתה בחשיבותן, תחרות עימן, זלזול בהן, או ציפייה שימלאו תפקידים כנועים.
- קבוצות של נשים (המוגדרות, למשל, על ידי גזע, מעמד, זהות, גיל או מוצא) מדכאות קבוצות אחרות של נשים. מקרה כזה הוא מצב בו נשים לבנות מדכאות נשים בעלות צבע עור אחר.
אפליית גברים מופנמת
אפליית גברים מופנמת, היא מצב של אפליה שבו גברים מאמצים גישה של אפליה ודיכוי כלפי גברים אחרים.[3] [4]
לדוגמה: ביקורת וביוש גברים שלא שירתו בתפקידי לחימה בצבא[5], למשל, בשימוש במונח "ג'ובניק" בכוונה לבייש אותם[6], ביוש גברים שמביעים רגשות וחוויה של פגיעות וחולשה, בניגוד לציפיות תפקידי המגדר לדיכוי רגשות והתגברות עליהם, זלזול כלפי גברים שבוחרים לטפח הופעה אישית ברמה גבוהה מהמקובל עבור גברים בחברה, ביקורת כלפי גברים הפונים לקבלת טיפול נפשי[7], ועוד.
הספר "טיוטת מדיניות לשחרור גברים"[8], מציין כי קשיים רבים המעיקים על גברים נגרמים בשל דיכוי מופנם המעורר רגשות של חוסר אונים, בדידות, אשמה, כעס ודיכאון, ומותיר גברים במצב הפגיע לדיכוי מצד גברים אחרים, והחברה כולה. לדוגמה, האמונה כי גברים הם "תוקפניים מטבעם" היא סטראוטיפ חברתי שגוי, הנובע מדיכוי גברים בחברה ומופנם על ידי חלק מהגברים.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- דיכוי חיצוני, דיכוי מופנם ותרבות חדשה, באתר "קהילת דרור"
- ענבל בן יהודה, הגיע הזמן שתקבלו אותנו כפי שאנחנו, באתר "שולפת ציפורניים", 6 באוקטובר 2013
הערות שוליים
- ^ מיגור הגזענות כמטרה, באתר המטה למאבק בגזענות בישראל, 21 במרץ 2013 (ארכיון).
- ^ טיוטת הצהרה למדיניות נשים, ינואר 2005.
- ^ אורי פריד, עובד סוציאלי קליני, "אני לא לבד" - סקירת יום העיון גבריות ואבהות בתקופה של שינוי, באתר פסיכולוגיה עברית hebpsy.net, 2/10/2016
- ^ ניצן סניור שניאור, משחררים את איש המערות: הגיע הזמן לדבר על הדיכוי הגברי והקשר לחינוך., באתר Mako, 29/08/17
- ^ ניב שטנדל, מה עדיף להיות: קרבי או ג'ובניק?, באתר Mako, 01/07/11
- ^ יואב זיתון, חייל רמז שגנץ ג'ובניק – ונשלח לכלא, באתר Ynet, 03.06.14
- ^ ד"ר יאיר אפטר, עו"ס קליני, איפה הגברים כולם? מודל להסבר המחסומים בפנייה של גברים לעזרה נפשית מקצועית, באתר hebpsy.net פסיכולוגיה עברית, 01.04.2018
- ^ Harvey Jackins And Others, The Human Male- A Men's Liberation Draft Policy, האוניברסיטה של קליפורניה: Rational Island Publishers, 1999
