הדוויג גרוסמן להמן
| לאום | ישראלי |
|---|---|
| תחום יצירה | קדרות, פיסול, חיתוך עץ |
הדוויג גרוסמן-להמן (בגרמנית: Hedwig Grossman Lehmann; 11 בנובמבר 1902 – 1 ביוני 1998) הייתה אמנית קרמיקה ופסלת ישראלית, ילידת גרמניה. גרוסמן נחשבת לאחת מחלוצות אמנות הקרמיקה בארץ-ישראל. יצירתה, המאופיינת בשימוש בצורות ובחומרים מקומיים ובהשפעה מן הארכאולוגיה הארצישראלית, היוותה את ההשראה לזרם המרכזי של אמנות הקרמיקה הישראלית עד שנות השמונים של המאה ה-20.
ביוגרפיה
הדוויג גרוסמן נולדה בברלין למשפחת תעשיין חילונית. במהלך שנות העשרים של המאה ה-20 הייתה גרוסמן פעילה בתנועת הנוער היהודית בלאו-וייס. במסגרת זו אף השתתפה ב"סמינר לפוליטיקה" שארגנה התנועה. בנוסף, ארגנה גרוסמן מחלקה לנשים צעירות בתנועת "החלוץ", ונבחרה כנציגת ויצו לקונגרס הציוני העולמי בווינה בשנת 1925. עם התפרקות תנועת בלאו-וייס עזבה גרוסמן את פעילותה הציבורית ונרשמה ללימודי אמנות וקרמיקה בברלין.
בשנת 1933 עלתה לארץ-ישראל, ביחד עם רודי להמן, אותו הכירה במסגרת לימודי אמנות בברלין, והתיישבה באזור חיפה. בתקופה זו עסקה גרוסמן במחקר אודות חומרי גלם לקרמיקה ובניסיון להקמת מפעל לייצור עציצי חרס בקיבוץ יגור. בשנת 1937 עברו בני הזוג לירושלים, שם הקימו סטודיו ובו תנור מוסק בעצים, שנבנה בהשראת התנורים של הקדרים הערביים. בראיון הסבירה גרוסמן כי בתנור זה "הכדים עומדים ממש בתוך האש והאש היא שמתווה את משחק הצבעים בכד."[1] בשנת 1953 הייתה גרוסמן ממקימי כפר האמנים בעין הוד, שם שהתה עד לשנת 1957. בשנת 1959 עברו בני הזוג להתגורר בגבעתיים, שם הקימו בית ספר עירוני לאמנות.
בשנת 1972 יצא ספרה "החרס", ובו תיאור של שיטות עבודה על אובניים, לצד תיעוד עבודותיה של גרוסמן.
ביצירתה הקרמית הדגישה גרוסמן את השימוש בחומריות הארץ-ישראלית. חלק מן הצורות אף הושפעו מממצאים ארכאולוגיים מקומיים, כפי שמתבטא ב-כד משנת 1943. טכניקת העיבוד של החומר כללה עיטור גאומטרי בסיסי, תוך שימוש בצבעי אנגוב מקומיים בגוונים טבעיים. בין השנים 1954-1953 יצרה גרוסמן סדרה של פסלי טרקוטה, חלקם בעלי מטען אוטוביוגרפי[2] במהלך שנות החמישים המוקדמות שבה ליצור פיסול קרמי ואף החלה ליצור יצירות גרפיות בטכניקה של חיתוך עץ.
אוסף של 30 הדפסים בטכניקה של חיתוך עץ מעיזבונה, מתוך כ-60 הדפסים שיצרה בחייה, וכן לוחות ההדפס שיצרה עבור יצירתה, נמצא בסדנת ההדפס ירושלים.
גלריה
ה. ג. עם בקבוק בידה ואובניים (1953)
חיתוך-עץ
אוסף סדנת ההדפס ירושלים
קוף מפוחד (1958)
חיתוך-עץ
אוסף סדנת ההדפס ירושלים
המטבח שלנו בירושלים (1960)
חיתוך-עץ
אוסף סדנת ההדפס ירושלים
פלפלים (1963)
חיתוך-עץ
אוסף סדנת ההדפס ירושלים
השכלה
- עברית, סמינר גבוה למדעי היהדות, ברלין.
- 1923-1920 - סמינר לגננות ומדריכי נוער, Pestalozzi Freiwillhaus, ברלין.
- כלכלה, סוציולוגיה וגאופוליטיקה, סמינר לפוליטיקה של תנועת בלאו-וייס, ברלין.
- פיסול, קרמיקה וגרפיקה אמנותית, בית הספר לאמנות ואומנות של עיריית ברלין, ברלין, גרמניה.
- הנדסה ומעבדה קרמית, הטכניון, ברלין, גרמניה.
- 1928-1927 - בית הספר המקצועי לקרמיקה, בונצלאו, גרמניה.
- 1929-1928 - בית הספר לאמנות ואומנות, האלה, גרמניה.
הוראה
- 1923-1919 - מדריכה ב"אהבה", מוסד ליתומי מלחמה מפולין ובמרכז הנוער "Jüdisches Volksheim", ברלין.
- 1957-1937 - הוראה בסטודיו פרטי, ירושלים.
- 1956-1959 - הוראה בסטודיו פרטי, עין הוד.
- 1964 - שנות השמונים של המאה ה-20 המכון האמנותי של עיריית גבעתיים, גבעתיים.
פרסים
- מדליית כסף, הטריאנלה לאמנויות שימושיות, מילאנו.
- 1955 - פרס שני, פרס חיפה לתעשיית קרמיקה, המוזיאון לאמנות חדשה, חיפה.
- 1973 - ציון מיוחד על הספר "החרס", התחרות השלישית לספרי אמנות, מוזיאון ישראל, ירושלים.
ראו גם
לקריאה נוספת
- הלגה קלר, פיסול כמולדת: רודי להמן והדוויג גרוסמן - חייהם ויצירתם, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 2005.
קישורים חיצוניים
- הדוויג גרוסמן להמן, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
- מידע על הדוויג גרוסמן להמן בקטלוג הספרייה הלאומית
- אורלי מלמד, הדוויג גרוסמן - אם הקרמיקאיות, למרחב, 19 בספטמבר 1966
- הוענק פרס חיפה לתעשיית קרמיקה, דבר, 29 בדצמבר 1955
הערות שוליים
- ^ הקדרית החלוצה, גזיר עיתון ללא מקור, תיק הדוויג גרוסמן, מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל.
- ^ ראו: קלר, הלגה, פיסול כמולדת, הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 2005, עמ' 81.
