הסכם קלוג-בריאן
.jpg)
הסכם קלוג-בריאן (הידוע גם בשם "ההסכם לשלום עולמי") נחתם ב-27 באוגוסט 1928 על ידי 15 מדינות. ההסכם היה הצהרה למניעת שימוש במלחמה תוקפנית ואסר על שימוש במלחמה כמדיניות לאומית למעט במקרה של הגנה עצמית.
חתימה ואשרור
טיוטה ראשונה של ההסכם הופצה בין המדינות באפריל 1928[1]. ההסכם נקרא על שם מחבריו מזכיר המדינה האמריקאי פרנק קלוג ושר החוץ הצרפתי אריסטיד בריאן. בעקבות הערות של בריטניה, הוכנס לתוך ההסכם סעיף הקובע שאם אחת המדינות פותחת במלחמה פוקעת המחויבות של שאר המדינות החתומות[2]. ביולי 1928 הופץ ההסכם בין 15 מדינות ולאחר שאלו הסכימו לחתום עליו[3] אורגן טקס החתימה בפריז[4]. לטקס החתימה הוזמנה קבוצה מצומצמת של מדינות נבחרות, ואחרות לא הוזמנו על אף בקשתן[5]. שאר המדינות הוזמנו לאשרר את ההסכם עד כניסתו לתוקף. במהלך הטקס הוקרא נוסח האמנה וחמישה עשר הנציגים חתמו על שני הנוסחים הרשמיים, באנגלית ובצרפתית[6].
חמש עשרה המדינות החתומות היו: ארצות הברית, צרפת, איטליה, יפן, גרמניה, פולין, צ'כוסלובקיה, בלגיה ושבע מדינות חבר הלאומים הבריטי: הממלכה המאוחדת, אירלנד, דרום אפריקה, הודו, אוסטרליה, קנדה וניו זילנד[7].
תאריך כניסת ההסכם לתוקף נקבע ל-24 ביולי 1929 והוא נרשם בסדרת האמנות של חבר הלאומים ב-4 בספטמבר 1929[8].
ההסכם אושר על ידי הממלכה המאוחדת ב-2 במרץ 1929[9]. בארצות הברית, ההסכם אושר על ידי הסנאט ברוב של 85 נגד 1.
לאחר החתימה הודיעו מדינות רבות על הצטרפות לאמנה. ברית המועצות הודיעה באוגוסט 1928 באיגרת מפורטת על הסכמתה להסכם, והייתה המדינה הראשונה לאשרר את ההסכם באופן רשמי, בספטמבר 1928[10]. באותו זמן הודיעו על הצטרפות גם יוגוסלביה, רומניה, פורטוגל ושווייץ[10]. בתחילת ספטמבר הודיעו על הצטרפות גם: סין, דנמרק, ליטא וטורקיה[11]. עד כניסתו לתוקף הצהירו על קבלת ההסכם גם אפגניסטן, אלבניה, אוסטריה[12], בולגריה, הרפובליקה הדומיניקנית, מצרים, אסטוניה, אתיופיה, פינלנד, גואטמלה, הונגריה, איסלנד, לטביה, ליבריה, הולנד, ניקראגואה, נורווגיה, פנמה, פרו, פורטוגל, סיאם ושוודיה.
מאוחר יותר הצטרפו גם איראן, יוון, הונדורס, צ'ילה, לוקסמבורג, העיר החופשית דנציג, קוסטה ריקה, וונצואלה[13].
בשנת 1971 הצטרפה גם ברבדוס להסכם[14].
השפעה
חתימת ההסכם זכתה לפרסום רב בעולם ותקוות לסיום עידן המלחמה[6]. עם זאת, היו שהזהירו שחתימת ההסכם, ללא פתרון הבעיות בין המדינות, לא ימנע מלחמות[15]. נציג גרמניה ביקש, לאור חתימת ההסכם להאיץ את פינוי המעצמות מחבל הריינוס ובריטניה וצרפת שללו זאת[16]. בעקבות ההסכם, נמנעו החתומות שפתחו במלחמות מלהכריז באופן רשמי על פתיחת מלחמה. כך היה, בין השאר, עם הפלישה היפנית למנצ'וריה, המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה, מלחמת החורף והמערכה בפולין.
קישורים חיצוניים
- הסכם קלוג-בריאן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ לבסוס השלום בין לאומים, הצפירה, 6 במאי 1928
- ^ תשובת אנגליה לאגרת קילוג, דואר היום, 23 ביולי 1928
- ^ העיתונות האמריקאית נגד חוזה קילוג, דואר היום, 3 באוגוסט 1928
- ^ בעוד שבוע ימים ייחתם החוזה של קילוג, הצפירה, 21 באוגוסט 1928
- ^ ספרד לא הוזמנה לחתום על אמנת קילוג, דואר היום, 26 באוגוסט 1928
- ^ 6.0 6.1 לא ישא גוי אל גוי חרב, דואר היום, 29 באוגוסט 1928
- ^ אמנת קילוג נחתמה, דואר היום, 28 באוגוסט 1928. בניגוד לנאמר, ברזיל, ארגנטינה וספרד לא היו בחותמות
- ^ GENERAL TREATY FOR RENUNCIATION OF WAR AS AN INSTRUMENT OF NATIONAL POLICY, pages 59-64
- ^ Rosalind Pulvermacher, Letter from the historians of the foreign ministry in London, June 22, 2010
- ^ 10.0 10.1 רוסיה תצטרף לחוזה קילוג, דבר, 2 בספטמבר 1928
- ^ מסכימים לאמנת קילוג, דואר היום, 9 בספטמבר 1928
- ^ אוסטריה ואמנת קילוג, דואר היום, 18 בנובמבר 1928
- ^ Kellogg-Briand Pact 1928
- ^ [1]
- ^ לאחר תשע שנים, דואר היום, 2 בספטמבר 1928
- ^ חתימת אמנצת קילוג, דואר היום, 27 באוגוסט 1928
- קצרמר היסטוריה
- דיני מלחמה
- הסכמי שלום במאה ה-20
- 1928
- ממלכת יוגוסלביה: אמנות והסכמים
- ארצות הברית: אמנות והסכמים
- הרפובליקה הצרפתית השלישית: אמנות והסכמים
- ברית המועצות: אמנות והסכמים
- יפן: אמנות והסכמים
- הממלכה המאוחדת: אמנות והסכמים
- ממלכת איטליה: אמנות והסכמים
- רפובליקת ויימאר: אמנות והסכמים
- ממלכת הונגריה (1920–1946): אמנות והסכמים
- ממלכת רומניה: אמנות והסכמים