הפרעה פסיכוגנית
הַפְרָעָה פְּסִיכוֹגֶּנִית (psychogenic disorder), היא מונח המתאר מצב של הפרעה בהתנהגות, שמקורו פסיכולוגי-נפשי, ללא מקור אורגני ידוע. זאת בניגוד להפרעות שמקורן ידוע כאורגני (הפרעות אורגניות).
רעיון ההפרעות הפסיכוגניות נמצא עדיין במחלוקת ומתקבל בהסתייגות מסוימת בעולם המחקר; חוקרים רבים טוענים כי גם הפרעות שמסווגות כפסיכוגניות הן ממקור אורגני (למשל ביוכימי), רק שעדיין לא קיימת ברשות האדם כיום יכולת טכנולוגית לגלות מקור אורגני זה. כך למשל, ארתור ס. ריבר מאוניברסיטת ניו יורק[1] מגדיר "פסיכוגני" באופן מסויג, כ"משמש בעיקר לתיאור הפרעות שמקורן, על פי ההנחה, תפקודי - כלומר אלו שיסודן אינו בפגיעה אורגנית ידועה".
ההפרעות הפסיכוגניות כוללות מגוון רחב של הפרעות התנהגותיות פסיכיאטריות ספציפיות. יש להבחין בין הפרעה פסיכוגנית להפרעה סומטופרמית, בעוד האחרונה מתארת קשיים נפשיים הבאים לידי ביטוי בתלונות על מחושים גופניים הרי שהפרעה פסיכוגנית מתארת עדות ממשית למחלה המשתמרת אודות למצב הנפשי של החולה. הפרעות דומות הן הפרעות כאב, היסטריה ועוד.
לקריאה נוספת
- הירושי תקשימה, רפואה פסיכוסומטית הומניסטית, זמורה ביתן 1982, עמ' 82.
- פישל שניאורסון, פסיכולוגיה היסטורית של שואה ותקומה, יזרעאל, 1967, עמ' 198.
קישורים חיצוניים
- ברוך אלעד, הפרעות נוירולוגיות פסיכוגניות - עדכון, נוירולוגיה, גיליון 2, יולי 2010, עמ' 6-9
- פטרה זקהיים, כשהגוף מדבר - הפרעות פסיכוגניות בילדים ונוער, ספטמבר 2004, באתר רמב"ם
הערות שוליים
- ^ לקסיקון למונחי הפסיכולוגיה ח"ב עמ' 549
