הקורפוס המוטס ה-18 (ארצות הברית)
 | |
| תג הכתף של הקורפוס | |
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה |
 ארצות הברית |
| שיוך |
 צבא ארצות הברית |
| סוג | קורפוס |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות |
1942 1951 – 1945 |
| מלחמות | |
הקורפוס המוטס ה-18 (באנגלית: XVIII Airborne Corps) היא יחידה גדולה של צבא ארצות הברית, והיא כיום כוח המשימה הגדול ביותר עד דרג הקורפוס של הכוחות האמריקנים. זהו הקורפוס המוטס היחיד בארצות הברית, ומונה כיום ארבע דיוויזיות עם כ-88,000 איש. המטה של הקורפוס ממוקם בפורט בראג, צפון קרוליינה, שם שכן המטה של הקורפוס ה-18 במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית.
היסטוריה
הקורפוס המוטס ה-18 הוקם בתחילה כקורפוס השריון השני ב-17 בינואר 1942, תחת פיקודו של ויליאם הנרי הריסון מוריס הבן, ושמו שונה ב-9 באוקטובר 1943 לקורפוס ה-18. לקראת מבצע מרקט גארדן, ב-25 באוגוסט 1944 הוכפפו לקורפוס הדיוויזיות המוטסות ה-82, ה-101 וה-17, ושמו שונה לקורפוס המוטס ה-17. מת'יו רידג'וויי פיקד על הקורפוס, והוביל את חייליו חודש לאחר מכן במהלך המבצע המוטס בהולנד. יחד עם הקורפוס המוטס ה-1 הבריטי, הוא היה תחת פיקודה של הארמייה המוטסת הראשונה של בעלות-הברית, בפיקודו של לואיס בררטון. בסוף יוני 1945 חזרו היחידות לארצות הברית, שם פורק הקורפוס. במהלך מלחמת קוריאה הוקם הקורפוס מחדש במאי 1951, ועבר למיקום החדש בפורט בראג. יחידות הקורפוס השתתפו במלחמת וייטנאם, מבצע זעם דחוף בגרנדה, במבצע מטרה צודקת בפנמה, במלחמת המפרץ, במלחמת אפגניסטן, במלחמת עיראק, ובמבצעים נוספים במהלך השנים.
ארגון
מטה הקורפוס ממוקם בפורט בראג, צפון קרוליינה, וכפופים לו היחידות הבאות:
מפקדים
- מת'יו רידג'וויי
- ג'ון לאונרד
- תומאס היקי
- ג'וזף קליילנד
- רידג'לי גיית'ר
- פאול אדמס
- רוברט סינק
- דווייט ביץ'
- ט'רנל טראפנל
- המילטון הווז
- ויליאם וסטמורלנד
- הארי קריץ
- ג'ון בוואן
- ג'ון סייץ
- רודריק וות'ריל
- ג'ו לאוורי
- ברוס פאלמר הבן
- ג'ון תראקמורטון
- רוברט יורק
- ג'ון טולסון
- ג'ון היי
- ריצ'רד סייץ
- הנרי אנדרסון
- וולני וורנר
- תומס טאקברי
- ג'ק מקמול
- ג'יימס לינדזי
- ג'ון פוס
- קארל סטינר
- גארי לאק
- ויליאם רוסמה
- גארי לאק
- הנרי שלטון
- ג'ק קין
- ויליאם קרמן
- דן מק'ניל
- לויד אוסטין
- פרנק הלמיק
- דן אלן
- ג'וזף אנדרסון
- סטיבן טאונסנד
- פול לקאמרה
קישורים חיצוניים
