הר סנט הלנס
 | |
| הר סנט הלנס, 19 במאי 1982 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג הר | הר געש פעיל, חרוט געשי |
| גובה | 2,549 מטרים |
| מיקום | מדינת וושינגטון, ארצות הברית |
| רכס הרים | רכס קסקייד |
| מספר הר געש | -1201-05[1] |
| התפרצות אחרונה | 2004–2008 |
| העפלה ראשונה | 1853 על ידי תומאס ג'י דרייר |
| מסלול ההעפלה הקל | צעידה, דרך המדרון הדרומי של הר הגעש |
| קואורדינטות | 46°12′00″N 122°11′21″W / 46.200047°N 122.189203°W |
 | |
הר סנט הלנס (Mount St. Helens) הוא הר געש פעיל במדינת וושינגטון שבצפון ארצות הברית, כ-155 ק"מ דרומית לסיאטל. גובהו מעל 2,549 מטר. ההר נקרא על שם הדיפלומט הבריטי לורד סנט הלנס, ידידו של מגלה הארצות ג'ורג' ונקובר, אשר חקר את האזור בסוף המאה ה-18.
הר סנט הלנס הוא הר געש שכבתי, אחד מהרי הגעש המרכיבים את הקשת הגעשית של רכס קסקייד, המהווה חלק מטבעת האש המקיפה את האוקיינוס השקט. ההר נולד בהתפרצות ענק שהתחוללה לפני כ-2,500 שנה.
התפרצותו האחרונה הרת האסון של ההר התחוללה ב-18 במאי 1980. הייתה זו ההתפרצות הקטלנית וההרסנית ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית. 57 בני אדם נהרגו, ו-250 בתים, 47 גשרים וקילומטרים רבים של מסילות רכבת וכבישים נהרסו. קדמו להתפרצות חודשיים של פעילות סייסמית אינטנסיבית, שבעקבותיה נסגר שטח ההר לציבור וניצלו חיי אלפים. ההתפרצות העזה, בדרגה 5 במדד התפרצות געשית, שינתה כליל את צורת ההר, הנמיכה את גובהו מ-2,950 ל-2,550 מטרים, והעלימה את כיפתו, אשר במקומה נפער לוע געשי דמוי פרסה, 1.6 ק"מ רוחבו. כמות האפר הגעשי שנפלט בהתפרצות הוערך בכ-2.9 קילומטרים מעוקבים.
כ-10 ק"מ דרומית להר נמצאת מערת הקופים. זהו צינור לבה, מעל שלושה ק"מ אורכה, אשר נוצר מזרימת לבה.
התפרצויות
בהיסטוריה המודרנית ידע הר סנט הלנס תקופות של התפרצויות גדולות, וביניהן מאות שנות שקט.
בשנת 2500 לפנה"ס החלה תקופת פעילות נוספת. בשנת 1900 לפנה"ס אירעה ההתפרצות הגדולה ביותר של ההר בתקופת ההולוקן שנמשכה עד שנת 1600 לפנה"ס. תקופת פעילות נוספת הייתה בין השנים 1200-800 לפנה"ס, וזו התאפיינה בפעילות בעצימות נמוכה יחסית.
בשנת 400 לפנה"ס החלה תקופת פעילות נוספת. זרמי לבה בסביבות שנת 100 לפנה"ס נעו מספר קילומטרים בעמקי הנהרות מדרום להר. זרמי לבה אחרים באותה תקופה יצרו צינורות לבה. במאה הראשונה לספירה אירעו מספר מפולות בוץ שנעו למרחק של 50 קילומטרים. לאחר 400 שנות שקט, אירעו בהר לפחות שתי התפוצצויות חזקות, היחידות שאינן במחלוקת בתקופה שקדמה ל-1980, בהן עפו חלקים מההר.
אחרי כ-700 שנים של שקט החל ההר בשנת 1480 תקופת פעילות נוספת, שנמשכה כ-150 שנים. ב-1480 נרשמה התפרצות עזה פי כמה מההתפרצות של 1980. ב-1482 הייתה התפרצות גדולה נוספת. בסוף התקופה, בסביבות שנת 1647, הגיע ההר לשיא גובהו ומבנהו הסימטרי המוכר התעצב.
לאחר כ-150 שנות שקט התפרץ ההר שוב בשנת 1800. הייתה זו התפרצות דומה בעוצמתה לזו של 1980, ובעקבותיה החלה תקופת פעילות של 57 שנים. בין השנים 1831–1857 אירעו לפחות 12 התפרצויות שכללו פליטת אפר געשי וקילוחי לבה. משנת 1857 ועד 1980 לא התפרץ ההר.
ההתפרצות בשנת 1980
ב-20 במרץ 1980 אירעה בהר רעידת אדמה בעוצמה 4.2 לפי סולם ריכטר. ב-27 במרץ החל ההר לפלוט אדים. בסוף אפריל החל הצד הצפוני של ההר להתנפח בצורה בולטת.
ב-18 במאי בשעות הבוקר אירעה בהר רעידת אדמה בעוצמה 5.1, ובעקבותיה קרס החלק הצפוני של ההר. הייתה זו מפולת האדמה הגדולה ביותר בהיסטוריה המתועדת. בעקבות המפולת נוצר להאר (זרם בוץ געשי) שזרם לאורך קילומטרים רבים וגרם להרס רב, כולל הרס של גשרים.
כתוצאה מהמפולת, החל ההר להתפרץ. הייתה זו התפרצות פליניאנית בעוצמה 5 לפי מדד ההתפרצות הגעשית. עמוד האפר שעלה מן ההר הגיע לגובה של 20–27 ק"מ. ביום למחרת נמצא אפר געשי מההר באדמונטון שבקנדה, מרחק של כ-1,000 ק"מ מסנט הלנס. לקראת הערב ב-18 במאי דעכה הפעילות בהר.
בפיצוץ איבד ההר כ-400 מטרים מגובהו ונפער במרכזו מכתש ברוחב של כ-1.5 ק"מ. 57 אנשים נהרגו מהפיצוץ, כ-200 בתים נהרסו וכ-300 ק"מ של כבישים נהרסו.
התפרצויות נוספות
עד שנת 1986 המשיכה הפעילות בהר ובמרכזו נוצרה כיפת לבה חדשה. בין השנים 1989–1991 אירעו מספר התפרצויות בהר.
באוקטובר 2004 חזר ההר לפעילות ונוצרה בו כיפת לבה חדשה מעל זו הקיימת. פעילות דומה המשיכה עד 2006. בכמה מקרים נצפתה מחט געשית עולה כתוצאה מלחץ של המגמה מתחת. בינואר 2008 הסתיימה הפעילות הגעשית בהר.
קישורים חיצוניים
- הדמיות מסבירות למה הר הגעש סנט הלנס יוצא דופן, באתר ynet, 6 בספטמבר 2018
- הר סנט הלנס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
