השפל הארוך
השפל הארוך היה מיתון כלכלי עולמי, שהחל ב-1873 ונמשך עד מרץ 1879, או 1896, תלוי במדדים שבהם נעשה שימוש.[1] זה היה המיתון החמור ביותר באירופה ובארצות הברית, שחוו עד אז צמיחה כלכלית חזקה שניזונה על ידי המהפכה התעשייתית השנייה בעשור שלאחר מלחמת האזרחים האמריקאית. המאורע זכה לכינוי "השפל הגדול" באותה תקופה, והוא החזיק בכינוי הזה עד השפל הגדול של שנות ה-30 של המאה ה-20. למרות תקופה של דפלציה והתכווצות כללית, לא התרחשה הדרדרות כלכלית חמורה כמו בשפל הגדול.[2]
בתקופה זו בריטניה הגדולה נפגעה הכי קשה ואיבדה חלק מההובלה התעשייתית הגדולה שלה על הכלכלות של אירופה הקונטיננטלית.[3] עוד בזמן התרחשות האירועים ומעט לאחריהם, הדעה הרווחת הייתה שהכלכלה הבריטית חוותה שפל מתמשך מ-1873 ועד לשנת 1896, ומספר מאמרים מתייחסים לתקופה כאל השפל הגדול של 1873-1896, עם הפסדים פיננסיים ותעשייתיים שהתחזקו על ידי מיתון ארוך במגזר החקלאי (אנ').[4]
בארצות הברית, מתייחסים ההיסטוריונים לשפל של 1873–1879, שהתחיל בבהלה של 1873, ואחריה הבהלה של 1893, שנתנה את האות לסיום עידן של שגשוג. הלשכה הלאומית למחקר כלכלי של ארצות הברית מתארכת את ההתכווצות בעקבות הבהלה שנמשכה מאוקטובר 1873 עד מרץ 1879. לאחר 65 חודשים, זוהי ההתכווצות הארוכה ביותר שזוהתה על ידי הלשכה, המאפילה על 43 חודשי ההתכווצות של השפל הגדול.[5][6] בארצות הברית, מ-1873 עד 1879, 18,000 עסקים פשטו רגל, כולל 89 חברות מסילות ברזל[7] וב-1878 האבטלה הגיעה לשיעור שיא של 8.25%.[8]
רקע
בתקופה שקדמה לשפל שררו מספר סכסוכים צבאיים גדולים בעולם והיא הוגדרה כתקופה של התרחבות כלכלית. באירופה, סיומה של מלחמת צרפת-פרוסיה הניבה סדר מדיני חדש בגרמניה, והפיצוי בסך 200 מיליון ליש"ט שהוטל על צרפת הוביל לתנופת השקעות אינפלציונית בגרמניה ובמרכז אירופה.[9] טכנולוגיות חדשות בתעשייה כמו ממיר בסמר אומצו במהירות והשקעות בבניית מסילות ברזל גדלו בצורה ניכרת.[10] בארצות הברית, סוף מלחמת האזרחים ומיתון קצר לאחר המלחמה (1865–1867) פינו את מקומם לתנופת השקעות, שהתמקדה במיוחד בבניית מסילות ברזל על אדמות ציבוריות במערב ארצות הברית - הרחבה שמומנה בעיקר על ידי משקיעים זרים.[11]
הסיבות למשבר
ערך מורחב – המשבר הפיננסי של 1873
בשנת 1873, במהלך ירידת הערך במתכת הכסף - שהוחרפה עם סיום ייצור מטבעות תאלר של האימפריה הגרמנית - העבירה ממשלת ארצות הברית באפריל את חוק המטבעות של שנת 1873 (אנ'). חוק זה בעצם סיים את התקן הדו-מתכתי (אנ') של ארצות הברית, וכפה לראשונה יישום של תקן הזהב הטהור. צעד זה, שכונה על ידי מתנגדיו "הפשע של 1873" והיה לנושא נאום צלב הזהב (אנ') של ויליאם ג'נינגס ברייאן ב-1896, אילץ הצטמצמות של היצע הכסף בארצות הברית. הצעד גם הוריד את מחירי הכסף עוד יותר, אפילו כשהוקמו מכרות כסף חדשים בנבדה, מה שהמריץ השקעות בכרייה אך הגדיל את ההיצע עם ירידה בביקוש.[12] כורי כסף שהגיעו למפעלים בארצות הברית, לא היו מודעים לאיסור על ייצור מטבעות כסף, ומצאו את המוצר שלהם עם ביקוש נמוך. עד ספטמבר, כלכלת ארצות הברית כבר הייתה במשבר, דפלציה גרמה לבהלת בנקאות ולערעור ההשקעות העסקיות, שהגיעה לשיא בבהלה של 1873.
הבהלה של 1873 תוארה כ"המשבר הבינלאומי האמיתי הראשון".[13] האופטימיות שהניעה את מחירי המניות העולים במרכז אירופה הגיעה לשיא, והחשש מבועה הגיע לשיאו בבהלה בוינה באפריל 1873. קריסת הבורסה של וינה (אנ') החלה ב-8 במאי 1873, ונמשכה עד ה-10 במאי, אז נסגרה הבורסה; כאשר היא נפתחה מחדש שלושה ימים לאחר מכן, נראה היה שהבהלה התפוגגה, ונראתה מוגבלת לאוסטריה-הונגריה.[13] הבהלה הכלכלית הגיעה ליבשת אמריקה רק חודשים לאחר מכן ביום חמישי השחור, 18 בספטמבר 1873, לאחר נפילת בית הבנקאות של ג'יי קוק (אנ') וחברת הרכבות נורת'ן פסיפיק (אנ').[14] חברת הרכבות נורת'ן פסיפיק קיבלה 40 מיליון דונם (160,000 קמ"ר) של קרקע ציבורית במערב ארצות הברית וקוק ביקש הון של 100,000,000 דולר עבור החברה; הבנק נכשל כאשר הנפקת האג"ח התבררה כבלתי ניתנת למכירה, ולאחר זמן קצר הגיעו מספר בנקים גדולים אחרים. הבורסה של ניו יורק נסגרה למשך עשרה ימים ב-20 בספטמבר.[13]
ההדבקה הכלכלית (אנ') חזרה אז לאירופה, ועוררה בהלה שנייה בוינה וכישלונות נוספים ביבשת אירופה בטרם נסוגה. בצרפת, שחוותה דפלציה בשנים שקדמו להתרסקות, נחסך אסון פיננסי, וכך גם בבריטניה.[13]
יש שטענו כי השפל נעוץ במלחמת צרפת-פרוסיה ב-1870 שהרסה את הכלכלה הצרפתית, ותחת הסכם פרנקפורט (אנ'), אולצה צרפת לשלם פיצויי מלחמה גדולים לגרמניה. הגורם העיקרי לשפל המחירים בארצות הברית היה המדיניות המוניטרית ההדוקה שארצות הברית נקטה בה כדי לחזור לתקן הזהב לאחר מלחמת האזרחים האמריקאית. כדי להשיג מטרה זו הוציאה ממשלת ארצות הברית כסף מהמחזור, ולכן היה פחות כסף פנוי להקל על הסחר. בשל מדיניות מוניטרית זו החל מחיר הכסף לרדת וגרם לאובדן ניכר של ערכי הנכסים; לפי רוב החשבונות, לאחר 1879 הייצור גדל, ובכך הפעיל לחץ כלפי מטה על המחירים עקב הגברת הפריון התעשייתי, הסחר והתחרות.
בארצות הברית, האופי הספקולטיבי של המימון עקב יישום שטר כסף (אנ'), שהיה מטבע נייר שהופק כדי לשלם עבור מלחמת האזרחים והונאות משתוללות בבניין הרכבת יוניון פסיפיק עד 1869, הגיעו לשיא בשערוריית קרדיט מוביליאר (אנ'). בניית יתר של מסילות רכבת ושווקים חלשים גרמו למיטוט הבועה ב-1873. הן קו יוניון פסיפיק והן קו נורת'ן פסיפיק היוו גורמים מרכזיים בהתמוטטות; בועת רכבת נוספת הייתה שגעון הרכבות (אנ') בבריטניה.
עקב הבהלה של 1873, ממשלות קבעו שער חליפין קבוע למטבעות שלהן כדי לחסוך כסף. שחרור הכסף על ידי ממשלות אירופה וצפון אמריקה בתחילת שנות ה-70 היה בהחלט גורם תורם. חוק המטבעות של שנת 1873 (אנ') בארצות הברית נתקל בהתנגדות גדולה מצד חקלאים וכורים, שכן כסף נתפס כתועלת כספית יותר לאזורים כפריים מאשר לבנקים בערים הגדולות. בנוסף, היו אזרחים בארצות הברית שדגלו בהמשכו של כסף פיאט שהונפק על ידי הממשלה (United States Notes) כדי למנוע דפלציה ולקדם יצוא. מדינות מערב ארצות הברית זעמו - נבדה, קולורדו ואיידהו היו יצרניות כסף ענקיות עם מכרות יצרניים, ובמשך מספר שנים פחתה הכרייה בשטחן. חידוש מטבעות דולר ממתכת הכסף אושר על ידי חוק בלנד-אליסון (אנ') משנת 1878. חידוש רכישת הכסף של ממשלת ארצות הברית נחקק בשנת 1890 עם חוק רכישת הכסף של שרמן.
מונטריסטים מאמינים שהשפל של 1873 נגרם על ידי מחסור בזהב שערער את תקן הזהב, וכי הבהלה לזהב בקליפורניה בשנת 1848, והבהלה לזהב ב-Witwatersrand (אנ') ב-1886 בדרום אפריקה והבהלה לזהב בקלונדייק של 1896–1899 עזרו להקל על משברים כאלה. ניתוחים אחרים הצביעו על עליות התפתחותיות (ראה גל קונדרטייב (אנ')), תוך תיאוריה שהמהפכה התעשייתית השנייה גרמה לתמורות גדולות בכלכלות של מדינות רבות, והטילה עלויות מעבר, שאולי גם מילאו תפקיד בגרימת השפל.
ראו גם
הערות שוליים
- ^ The Long Depression – the First Great Depression (America's Economic History. Posted Jul 16, 2015 by Martin Armstrong)
- ^ Rosenberg, Hans (1943). "Political and Social Consequences of the Great Depression of 1873–1896 in Central Europe". The Economic History Review. 13. Blackwell Publishing. 13 (1/2): 58–73. doi:10.1111/j.1468-0289.1943.tb01613.x. JSTOR 2590515.
- ^ Musson, A. E. (1959). "The Great Depression in Britain, 1873–1896: A Reappraisal". The Journal of Economic History. Cambridge University Press. 19 (2): 199–228. doi:10.1017/S0022050700109994. JSTOR 2114975. S2CID 154705117.
- ^ Capie, Forrest; Wood, Geoffrey (1997). "Great Depression of 1873–1896". In Glasner, David; Cooley, Thomas F. (eds.). Business cycles and depressions: an encyclopedia. New York: Garland Publishing. pp. 148–149. מסת"ב 0-8240-0944-4.
- ^ "Business Cycle Expansions and Contractions". National Bureau of Economic Research. Retrieved January 4, 2009.
- ^ Fels, Rendigs (1949). "The Long-Wave Depression, 1873–97". The Review of Economics and Statistics. The MIT Press. 31 (1): 69–73. doi:10.2307/1927196. JSTOR 1927196.
- ^ The Economic Performance Index (EPI), Vadim Khramov and John Ridings Lee
- ^ James R. Vernon, "Unemployment rates in postbellum America: 1869–1899." Journal of Macroeconomics 16.4 (1994): 701-714. online
- ^ Glasner and Cooley, Business cycles and depressions : an encyclopedia p. 149
- ^ Glasner and Cooley, Business cycles and depressions : an encyclopedia p. 132.
- ^ Michael Edelstein, "The determinants of UK investment abroad, 1870–1913: the US case." Journal of Economic History 34.4 (1974): 980-1007.
- ^ Loomis, Noel M. (1968). Wells Fargo. pp. 219–220, 224–225.
- ^ 13.0 13.1 13.2 13.3 David Glasner, Thomas F. Cooley (1997). "Crisis of 1873". Business Cycles and Depressions: An Encyclopedia. Taylor & Francis. מסת"ב 0-8240-0944-4.
- ^ Ron Chernow (1998). Titan. New York: Vintage Books. p. 160. מסת"ב 1-4000-7730-3.
לקיראה נוספת
- Samuel Bernstein, "American Labor in the Long Depression, 1873–1878," Science and Society, vol. 20, no. 1 (Winter 1956), pp. 59–83. In JSTOR.
קישורים חיצוניים
