התנור בבית המקדש

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף התנור במקדש)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שולחן לחם הפנים, ועליו לחם הפנים, בדגם המשכן בתמנע, נאפה בתנור שבמקדש
תנור מתכת

התנור בבית המקדש היה כלי שרת שעשוי היה ממתכת שבו אפו את כל המנחות שהיו צריכים אפייה, ביניהם: לחם הפנים, שתי הלחם, וכן מנחת מאפה תנור ועוד, ומקומו הקבוע היה בלשכת עושי חביתין.

כמו כן היו צולים בו לפעמים את בשר החטאת הנאכל לכהנים, אף שלא היתה חובה לעשות כן, והיה אפשר גם לבשלו בכלי אחר[1].

לחם הפנים

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – לחם הפנים

לחם הפנים היה מאפה אשר סודר בכל יום שבת על שולחן הפנים במשכן אוהל מועד ובבית המקדש.

הלחם היה נאפה ביום שישי, ולאחר רדייתו מהתנור היה מונח על שולחן של שיש שהיה באולם בכדי שהלחם יתקרר מחום בתנור בעזרת קרירות השיש.

לחמי תודה

בקרבן תודה, הבהמה הקריבה יש להביא גם ארבעים כיכרות לחם מהסוגים הבאים:

  • שלושה מינים של מצה (לחמים שנאפו ללא שבאו לידי חימוץ):
  • סולת מורבכת (או "רבוכה") - בצק שנחלט לזמן קצר במים רותחים ולאחר מכן נאפה וטוגן מעט בשמן זית. חלות מצות - בצק מעורבב עם שמן זית ואפוי בתנור. *רקיקי מצות - לחמים דקים שנמשחו בשמן זית לאחר האפיה.
  • מין אחד של חמץ - חלות חמץ - לחם שמכניסים שאור לבצקו לפני האפיה.

את הלחמים אופים בתנור שבמקדש לפני הקרבת התודה, ובשחיטת התודה מתקדשים הלחמים, במידה וכבר נאפו, על כך אומרת המשנה[2]: ”הַשּׁוֹחֵט אֶת הַתּוֹדָה בִּפְנִים, וְלַחְמָהּ חוּץ לַחוֹמָה,לֹא קָדַשׁ הַלֶּחֶם. שְׁחָטָהּ עַד שֶׁלֹּא קָרְמוּ בַּתַּנּוּר, וַאֲפִלּוּ קָרְמוּ כֻּלָּן חוּץ מֵאֶחָד מֵהֶן, לֹא קָדַשׁ הַלֶּחֶם.”

מנחת מאפה תנור

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – מנחת מאפה תנור

מנחת מאפה תנור היא אחת ממיני מנחת נדבה, הקרבה בזמן שבית המקדש קיים.

המקור בתורה למנחה זו, הוא בפרשת ויקרא. בפרשה העוסקת בדיני קרבן מנחה, נוסף ציווי פרטי בנוגע לדיני מאפה התנור:

וְכִי תַקְרִב קָרְבַּן מִנְחָה מַאֲפֵה תַנּוּר סֹלֶת חַלּוֹת מַצֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן

האדם מביא מביתו כמות של ארבעים סאה סולת ולוג שמן, ומהם מכין עיסה שהיא "חלות מצות בלולות בשמן", או מכין עיסה המורכבת מסולת עם מים בלבד, ומושח אותם בשמן - "רקיקי מצות משוחים בשמן".

השלב הבא הוא אפיית החלות או הרקיקין בתנור שהיה במקדש, כשאחר כך הוא מביא את החלות לבית המקדש, שם הוא מביא אותן לידי הכוהן, שקומץ מהחלות בשלוש אצבעות אמצעיות קמוצות, מקריב את החלק הנקמץ על המזבח, והשאר מחולק לכהנים, העובדים באותה משמרת.

קיימת מחלוקת האם האפייה נעשית על ידי כהן או כשרה בזר. לפי הרמב"ן האפייה נעשית דווקא על ידי הכהן, אך דעת רש"י שרק מקמיצה והלאה על הכהן לבצע את העבודות, והאפייה כשרה בזר[3].

קדושת התנור

נחלקו התנאים האם התנור מקדש את המנחות הנאפים בתוכו, מה שמחיל עליהם פסול יוצא במידה ויצאו מן העזרה, או אם נאפו בתנור מחוץ לעזרה. לפי רבי שמעון מותר לאפות את התנור אפילו בבית פאגי שהיתה מחוץ לעזרה, ואילו לפי רבי יהודה יש לאפות את הלחמים דווקא בתנור שבעזרה, והוא מקדש את הלחמים ושיירי המנחות שנאפים בתוכו[4].

הערות שוליים

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף צ"ה עמוד ב'.
  2. ^ משנה, מסכת מנחות, פרק ז', משנה ג'.
  3. ^ גור אריה על ויקרא פרק ז פסוק ט: אין נראה לרז"ל לומר, מפני שלא מצאנו חיוב שיאפה הכהן המנחה, דאמרינן (מנחות ט.) מקמיצה ואילך מצות כהונה, ולא קודם לכן
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף ס"ג עמוד א'.