וילהלם וונדט
וילהלם מקסימיליאן ווּנדט (בגרמנית: Wilhelm Maximilian Wundt; 16 באוגוסט 1832 - 31 באוגוסט 1920) היה פיזיולוג ופסיכולוג גרמני, אבי הפסיכולוגיה המודרנית, אבי הפסיכולוגיה הניסויית והפסיכולוגיה הקוגניטיבית, מייסד אסכולת הסטרוקטורליזם.
קורות חיים
וונדט נולד בנקראו (גר'), כפר קטן ליד העיר מנהיים בדרום מערב גרמניה (כיום חלק מהעיר) למשפחה אינטלקטואלית. מכיוון שהיה דל באמצעים נרשם ללימודי הרפואה שהיו מסובסדים לבני נוער מחוננים. סיים את לימוד הרפואה באוניברסיטת היידלברג בהצטיינות יתירה ונשאר בה עד לשנת 1871. ב-1855 שהה סמסטר במכון למחקר פיזיולוגי של מילר בברלין, דבר שהשפיע עליו לנטות מתחום הרפואה למחקרים פיזיולוגיים. ב-1858 התמנה לעוזר של פרופ' הרמן הלמהולץ, דבר שמשך אותו לכיוון של נושאים פיזיולוגיים וסנסוריים. ב-1867 התמנה לדרגת פרופסור חבר, ונתן קורסים בין היתר בפסיכולוגיה פיזיולוגית.
לאחר שנה בציריך, התמנה לפרופסור בפילוסופיה באוניברסיטת לייפציג (אחת משלושת המרכזים האקדמיים לחקר פסיכולוגיה בגרמניה), משרה שהחזיק בה כמעט עד יום מותו. באוניברסיטה זו פתח מעבדה למחקרים פסיכולוגיים, אותה החזיק מכספו הפרטי. מעבדה זו בסופו של דבר צמחה מחדר אחד לבניין שלם. בשנת 1879 פרסם וונדט את הספר "עקרונות הפסיכולוגיה הפיזיולוגית" בו טען כי המחקר הפסיכולוגי החוקר את המוח ישתמש במודלים של המחקר הפיזיולוגי. וונדט דגל במחקר ניסויי ובשימוש באינטרוספקציה (התבוננות עצמית). ב-1881 ייסד כתב עת מקצועי בשם "מחקרים בפילוסופיה". ב-1889 נבחר להיות רקטור האוניברסיטה, וב-1917 פרש לגמלאות.
וונדט והעמיד שורה ארוכה של תלמידים. בין הבולטים שבהם ניתן למנות את קרפלין, מונסטרברג, בייכטרב, ספירמן, טיצ'נר, קולפה, מרבה וקטל.
תחומי מחקריו
וונדט היה הראשון בעולם שהקים מעבדה לחקר התנהגות, ובכך שינה את התפישה כלפי הפסיכולוגיה כתחום פילוסופי, לתחום מדעי לכל דבר. במעבדתו בלייפציג שבגרמניה נערכו ניסויים רבים בתחומים קוגניטיביים שונים כגון חישה, תפיסה, קשב, אסוציאציות מילוליות ועוד. הוא ערך מחקרים בתחום הפסיכופיזיקה שהתפתח בתקופתו, חקר את האלמנטים של התודעה והבדיל בין שני סוגים של חויות מנטליות: תחושות שניתן לתאר בסוגים שונים ובעוצמה, ורגשות שניתן לתאר בשלשה ממדים (נעימות/חוסר נעימות, התרגשות/שקט, מתח/הרפיה). הוא חקר איך אלמנטים של תחושות ורגשות יוצרים חויות מורכבות כאשר מתלכדים כמה אלמנטים ונוצרת תפיסה, שאותה הוא כינה "סינתיזה יצירתית". כמו כן עסק בניסויים בזמן תגובה "כרונומטריה מנטלית". וונדט היה הראשון שקבע את הרף לכמות הזכירה המידית של אלמנטים בתודעה בו זמנית. וונדט הציע את מספר הקסם 6 + 2, שנחשב למקסימום של אלמנטים שאפשר להכיל בתודעה בו זמנית[1].
הוא גם עסק בפסיכולוגיה חברתית ותרבותית ובחקר הפסיכולוגיה של השפה (פורסמו בעשרה כרכים תחת הכותר פסיכולוגיה קבוצתית או אתנית), וקדם בכך בכחצי מאה לתורותיו של נועם חומסקי. וונדט פרסם עשרות ספרים ומאות רבים של מאמרים. פרופ' דניאל אלגום כותב כי "וונדט שימש כבית חרושת של אדם יחיד לייצור מערכות של רעיונות בתחום הפסיכולוגיה בכמות שטרם נודעה עד אז". פוריותו הייתה רבה גם בתחום האמפירי, בו הדריך מאות סטודנטים לעבודות גמר לדוקטורט.
בין וונדט לעמיתו שמעבר לאוקיינוס האטלנטי, ויליאם ג'יימס, מייסד הפונקציונליזם, שררה יריבות מקצועית חריפה. וונדט כינה את מתחרו "פילוסוף מדרגה שנייה" ולכתביו המקצועיים התייחס כאל ספרות, והמליץ לתלמידיו שלא לעיין בכתביו, וג'יימס מצידו כינה אותו פסיכולוג של "שעונים, קפיצים ומטוטלות", ואף הוא חינך את תלמידיו להתעלם מיריבו, וגידל דורות של תלמידים שהיו בורים בפסיכולוגיה הניסויית בכלל, ובפרט בפסיכופיזיקה, דבר שגרם לריאקציה של הפסיכולוגיה הגרמנית, להשתקע יותר ויותר במעבדותיה[2].
על פי פרופ' דניאל אלגום, בענינו של וונדט ניתן לפגוש באחד הצדדים הפחות נעימים של התפתחות הפסיכולוגיה. התעלמות רבת טינה מצד יריביו בארצות הברית, גרמה להשכחה מכוונת של ההישגים המדעיים של וונדט. אלגום טוען כי מעבר לרוח החלוציות האמריקנית שלא התאימה לרוח הגרמנית הקפדנית של וונדט, עיקר ההשכחה של וונדט בפסיכולוגיה האמריקנית נבע מרגשות לאומניים אנטי גרמניים, עד כדי כך שלא נעשה מאמץ לתרגם לאנגלית את כתביו המאוחרים[3].
לקריאה נוספת
- דניאל אלגום, פרקים בתולדות הפסיכולוגיה - פרק י', בעריכת מלכה טל, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, תשנ"ב - 1991
קישורים חיצוניים
- וילהלם וונדט (1902), Outlines of Psychology, גרסה מלאה אונליין של הספר (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ דניאל אלגום, פרקים בתולדות הפסיכולוגיה עמ׳ 174, וונדט, "מבוא לפסיכולוגיה" מ-1912. בשמיעה - מקסימום ההברות הלא מובנות שמשמיעים לאדם ברצף, שהוא מסוגל לדווח עליהם. בראייה - בחשיפה קצרה צופים יוכלו לדווח על 6 אותיות או מילים שלא קשורות אחת לשנייה. על המחקר מבוסס כתב ברייל שבה אות מורכבת מצירוף של 6 נקודות.
- ^ דניאל אלגום, פרקים בתולדות הפסיכולוגיה עמ' 177
- ^ דניאל אלגום, פרקים בתולדות הפסיכולוגיה עמ' 118
