ואלריו קארפ
מיור (רב-סרן) ואלריו קארפ (ברומנית: Valeriu Carp), 27 בנובמבר 1897 - 11 באפריל 1944, היה קצין מקצועי בצבא רומניה בתקופת מלחמת העולם השנייה, אחראי למעשי טבח ביהודים, שהוכרז פושע מלחמה לאחר מותו.
קארפ, שנולד ביאשי, הוסמך לקצונה לאחר שסיים בהצלחה, ב-1933, את בית הספר העליון למלחמה. הוא נישא ב-1932 למרגרטה קולר ולזוג הייתה בת בשם מריה. קארפ היה מפקד הגדוד השלישי, של רגימנט 16 של חיל רגלים, בדיוויזיה 7 של צבא רומניה, שנמצאה בבסרביה בעת נסיגת הממשל הרומני ממנה, לאחר האולטימטום של ברית המועצות לרומניה, לפני מלחמת העולם השנייה. קארפ היה מחסידי התנועה הלגיונרית והאשים את היהודים בכך שרומניה אולצה לסגת מבסרביה. בכל נתיב נסיגתה, ביצעה יחידתו של קארפ פשעים ורציחות ביהודים בהם נתקלו. כאשר פלשו הגרמנים והרומנים לברית המועצות ב-1941, שב קארפ עם יחידתו באותו מסלול בו נסוג לפני כן ושב לארגן מעשי רצח נגד קהילות יהודיות.
קארפ נהרג בשדה הקרב בפשקאן. 35 מפקדיו וקצינים אחרים ביחידתו, ששרדו את המלחמה, עם גנרל אולימפיו סטברט (Olimpiu Stavrat) בראשם (מפקד הדיוויזיה), הועמדו למשפט על פשעי מלחמה בבוקובינה, נמצאו אשמים ונידונו לעונשי מאסר - הגנרל נידון למאסר עולם, אך שוחרר ב-1955[1].
פשעי מלחמה
הטבח הראשון בצ'ודיי
ב- 30 יוני 1940 חיילים מגדוד חיל רגלים השישה עשר הרומני תחת פיקודו של ואלריו קארפ הרגו יהודים בכפר צ'ודיי כנקמה על השתתפות ( "מנהיגות הארגון הקומוניסטי" של צ'ודיי ) במשלחת שקידמה את פניהם של הסובייטים כאשר נכנסו למקום.
קארפ ציווה לקשור ארבעה שמצא אותם כאשמים. לאחר ששברו את רגלייהם, הוא ואנשיו, ניתצו את גולגולותיהם, קשרו אותם לעצים, וביתרו אותם בפגיונות. בנוסף לכך נתפסו באקראי עוד שישה יהודים, ביניהם שני ילדים, שהוצאו להורג בכיכר הכפר[2].
הטבח בזאכארשט
ב-6 ביולי 1940, קארפ ביחד עם חיילו פעלו שוב, הפעם בפרברי זאכארשט. חייליו אספו שלושים ושישה יהודים מכפרי הסביבה. לדברי עד למקרה, הם עונו באופן איום ביותר: " לשונותיהם של כמה מהם נקרעו, אוזניהם ואצבעותיהם נחתכו. לאחר מכן, הם הושכבו מסביב לבור, נורו, ונזרקו לתוכו". קארפ הכריח שני חיילים יהודים מיחידתו להשתתף בכיתת היורים. היהודים הובאו למקום הוצאתם להורג בקבוצות של שישה איש כל פעם, והחיילים ירו בהם; מי שניצל מכדורי החיילים, נורה על ידי קארפ עצמו. משפחתו של קארפ התלוותה אליו ונכחה בעת שבוצעו הפשעים נגד היהודים - בתו של קארפ ביקשה לקחת חלק בכך, להרוג יהודי במו ידיה וניתן לה לירות באחד היהודים[3].
החיילים חפרו בור גדול להטמנת הגופות, אך הבור הכיל רק 30 גופות, ולכן נאלצו החיילים לחפור בור נוסף עבור שש הגופות הנותרות. בינואר 1941, ניצולים יהודים הוציאו את הגופות והביאו אותן לקבורה יהודית בבית הקברות של סוצ'אבה.
לוקוטננט-קולונל (סגן-אלוף) אורסויו, שהיה באותו זמן מפקד הז'נדרמריה בסוצ'אבה, ציווה לעצור את קארפ באשמת שוד ורצח יהודים. יהודי בשם זאב שרף העיד ביד ושם שאורסויו הראה לו שקית מלאה בתכשיטים שקארפ שדד מהיהודים. קארפ נשפט על ידי בית דין צבאי, שמצא אותו חף מפשע וציווה לשחררו[4].
ב-12 ביוני 2009 נערך במקום טקס חשיפת אנדרטה לזכר הנרצחים במקום. האנדרטה הוקמה על ידי הרשויות המקומיות וביוזמתן[5].
הטבח השני בצ'ודיי
ביולי 1941, כאשר הצבא הרומני יחד עם הצבא הגרמני פלשו לברית המועצות, חזרו ואלריו קארפ ויחידתו לצ'ודיי והרגו את כל יהודי המקום, 450 נפש[6]. הטבח נערך ב-5 ביולי, בעזרת מקלעים, בשבת בצהריים, לקול צלצול פעמוני הכנסיות. הגופות והפצועים הושלכו לתוך שישה קברי אחים, שכוסו באדמה ואיכרי המקום הנוצרים רקדו על הקברים, כדי להדק את האדמה[7].
הניסיון לפגוע ביהודים בבאלאצ'אנה
יחידתו של ואלריו קארפ הגיעה לבלאצ'אנה וביקשה לפגוע ביהודים גם שם. למזלם הרב של היהודים, בבאלאצ'אנה באותו הזמן הייתה מוצבת יחידת תותחנים רומנית. מפקדה של אותה יחידה מנע מחייליו של קארפ לפרוע ביהודים, ויחידתו הגנה עליהם.
קישורים חיצוניים
- מעשי הטבח טרם המלחמה - אתר הקהילה של יהודי רומניה (באנגלית)
- בוקובינה באתר יד ושם
- Eroi contrafăcuţi באתר של כתב העת Revista 22 (ברומנית)
הערות שוליים
- ^ Eroi contrafăcuţi באתר של כתב העת Revista 22 (ברומנית)
- ^ ז'אן אנצ'ל, "תולדות השואה - רומניה", עמוד 187, הוצאת יד ושם, תשס"ב
- ^ Jean Ancel, Contribuţii la istoria României, vol. 1, partea întâi, pagina 212, Editura HASEFER, Bucureşti, 2001
- ^ Jean Ancel, Contribuţii la istoria României, vol. 1, partea întâi, pagina 213, Editura HASEFER, Bucureşti, 2001
- ^ Primul monument în memoria evreilor asasinaţi în judeţul Suceava, dezvelit la Zahareşti (ברומנית)
- ^ ז'אן אנצ'ל, "תולדות השואה - רומניה", עמוד 550, הוצאת יד ושם, תשס"ב
- ^ ז'אן אנצ'ל, "תולדות השואה - רומניה", עמוד 1118, הוצאת יד ושם, תשס"ב
