ורוניקה פרוצאי
| לידה |
20 בינואר 1907 הונגריה |
|---|---|
| פטירה |
29 ביולי 1998 (בגיל 91) ישראל |
| מידע חסיד אומות העולם | |
| סטטוס היסטורי | שרדה את המלחמה |
| מקום ההצלה | הונגריה |
| אופן ההצלה | הברחת מזון, הסתרת יהודים בביתה, מתן מסמכים מזויפים |
| תאריך הכרה | 3 בינואר 1980 |
| מקום ההכרה | יד ושם |
| יוזם ההכרה | יצחק גרוסמן |
| אופן הנצחה | ניטע עץ לכבודה בגן חסידי אומות העולם ביד ושם, ואבן לכבודה בגן חסידי אומות העולם תושבי חיפה. |
ורוניקה פרוצאי (בהונגרית: Veronika Porocai; 20 בדצמבר 1907 - 29 ביולי 1998), הייתה חסידת אומות העולם הונגרייה, שהצילה יהודים במהלך השואה ומלחמת העולם השנייה.
פעילות בתקופת השואה להצלת יהודים
הקשר הראשוני בין ורוניקה לבין משפחת גרוסמן נוצר בשנת 1923, כאשר הגיעה בתור נערה לעזור בבית המשפחה באחזקת הבית. מאז נמשך קשר זה בהפסקות, שנבעו מאיסורים חוקיים, כגון, האיסור על נוצרים להתגורר עם יהודים באותה התקופה או לעבוד בבתי יהודים. בשנת 1940 נצטווה אבי המשפחה לשרת במחנה העבודה קורושמזור- ריטניץ. ורוניקה, למרות הסיכון שבדבר, נהגה לנסוע אליו ולהביא לו מזון, ביגוד ושאר מצרכים להם נזקק. ב-15 באפריל 1944 ,גויס הבן יצחק למחנה עבודה. בנובמבר אותה שנה, הוחלט להעביר את הגדוד אל מחנות ההשמדה.[1]
יצחק גרוסמן הצליח להתחמק מהשילוח וברח חזרה לבית הוריו בבודפשט, שם מצא את אמו שסיפרה לו כי כל יתר בני משפחתו נשלחו בטרנספורטים ומאוחר יותר הובהר למשפחת גרוסמן כי איש מהם לא נותר בחיים. כעריק ממחנה עבודה, היו חייו נתונים בסכנה גדולה. אמו סיפרה לו כי ורוניקה עובדת בעבודות ניקיון בבית החולים "מובי" בבודפשט ושהקשר ביניהן נמשך. ורוניקה סייעה לאמו בהבאת מצרכי מזון, שכן ליהודים הותרה רק שעה אחת ביום לקניית מזון ובגלל הטלאי הצהוב על דש בגדיהם, נתקלו בעוינות ובקשיים חמורים ביותר בהשגת המצרכים הבסיסיים.
יצחק פנה אל ורוניקה שהציעה לו את עזרתה. במהלך נובמבר 1944, הוא הסתתר באחד מחדרי השירותים במרתף בית החולים בו עבדה. כעובדת ניקיון, היו ברשותה המפתחות למקום וכך נהגה לנעול את דלת השירותים בה התחבא גרוסמן במשך היום פרט לאותן פעמים בהם הייתה מגניבה לו את מזונו. ורוניקה שיחדה קצין נאצי הונגרי והוא מסר לידיה תעודת פליט על שם נויד ג'ורג' שהיה קצין כבאים. היא מסרה אותה ליצחק. תעודת הזהות המזויפת איפשרה ליצחק תנועה חופשית ברחובות בודפשט. השגת התעודה הייתה כרוכה בסיכון חייה של ורוניקה. בבית החולים סידרה ורוניקה מקום מסתור גם לדודתו של יצחק, לנקה גרוסמן.[1]
ורוניקה ניסתה להציל יהודים נוספים, אך חלק מניסיונות ההצלה לא צלחו. ביולי 1944 כשנסעה לקישקונפלדיהאזה, בני משפחתה מסרו לה כי משפחתה של אמו של גרוסמן - משפחת שטרסר, נמצאת בגטו והיא מיד נרתמה לעזרתם. היא נהגה להגיע אליהם והביאה עמה עזרה במזון ולבוש. ורוניקה הצליחה לשכנע את ד"ר רגו שטרסר כי יותיר לה להבריח את בתו קלרה בת ה-9 אל מחוץ לחומות הגטו ולהסתיר אותה בביתה עד חלוף הסכנה. במשך שבועיים הסתירה ורוניקה את הילדה בביתה, אלא שאז חזרו בהם הוריה מדעתם והתעקשו כי מקומה של הילדה בקרב משפחתה ושגורלם יהיה אחד. לא הועילו תחנוניה של ורוניקה, שנאלצה להחזיר את הילדה לגטו. שבוע לאחר מכן, נשלחה כל המשפחה כולה למחנות ההשמדה. שם מצאו קלרה והוריה את מותם.[2]
לאחר המלחמה
לאחר המלחמה הבן יצחק גרוסמן עלה לארץ, בעוד שורוניקה נשארה עם אמו בבודפשט עד אשר האם נפטרה בשנת 1962. לאחר מכן עלתה ורוניקה לארץ, וחיה מאז בחיפה בביתו של יצחק.[2]
ב־7 במרץ 1986, התראיינה למקומון החיפאי "כל-בו" והסבירה שלא ראתה בהתנהגותה דבר הראוי לפרס: "אני פשוט לא מבינה, איך אנשים אחרים יכלו שלא לנהוג כמוני. אם קיימת מחויבות כלשהי, זאת מחויבות העולם הנוצרי כלפי היהודים ולא להפך".[3]
ב־1998 פרוצאי נפטרה.[1]
הכרה והנצחה
ב-22 ביולי 1984 שלח ניצול השואה גבריאל קמני מכתב למדור לחסידי אומות העולם, ביד ושם ובו תיאר את הצלתו של חברו, יצחק גרוסמן על ידי ורוניקה. כשנתיים לאחר מכן, ב-10 בנובמבר 1986 הוכרה ורוניקה כחסידת אומות העולם. באפריל 1987 נשלח מכתב ליצחק גרוסמן,, ובו הזמנה לטקס נטיעת עץ וקבלת מדליה. הטקס התקיים, ב-18 במאי 1987.[2]
בנו של יצחק, רוני גרוסמן, פנה לראש עיריית חיפה יונה יהב בבקשה להנצחה של ורוניקה. לאור הבקשה הוחלט ב-2008 להקים גן לכבוד חסידי אומות העולם בחיפה ובו פינות ישיבה ובכל אחת מהן ניצב סלע לכבודם של חסידי אומות העולם שהתגוררו בחיפה, בין היתר גם אבן לכבודה.[4] במסגרת מיזם "חסד אחרון" (מיזם משותף ל"יד ושם" ושב"כ שנערך במהלך 2021, ובמסגרתו אותרו קבריהם של חסידי אומות העולם שגרו ונקברו בישראל ונאסף אודותם מידע רב), נחקר גם סיפורה של ורוניקה. קברה אותר בבית הקברות שערי חסד בחיפה ונקבעה עליו לוחית זיכרון [5]
לקריאה נוספת
- מרדכי, פלדיאל. "חסידי אומות העולם המתגוררים בישראל", ילקוט מורשת לתיעוד ועיון, 55, אוקטובר 1993, עמ' 123–124.
- "וצו באה הביתה", UI KELET יומון הונגרי, 28 באפריל 1962 (בהונגרית)
- "הגרוסמנים והשטראסרים: לפתע פתאם", UI KELET יומון הונגרי, 1 ביולי 2004 (בהונגרית)
- איילת, קדם. "חייה הכפולים של ורוניקה", כלבו חיפה והקריות, 7 בספטמבר 1998, עמ' 66-69.
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 The Righteous Among the Nations Database: Porocai Veronika, Yad Vashem
- ^ 2.0 2.1 2.2 עדותו של הניצול גרוסמן יצחק, תיק מס' 3530, ארכיון יד ושם.
- ^ גדעון רפאל בן מיכאל (עורך), חסידי אומות העולם, באתר ביטאון פורום שמירת זיכרון השואה
- ^ חגית הורנשטיין, הסודות של גן חסידי אומות העולם, כלבו חיפה והקריות
- ^ אור הלר, "חסד אחרון": המבצע של שב"כ ויד ושם להנצחת חסידי אומות העולם, באתר חדשות 13, 7 באפריל 2021
