ז'ורז' ויידה
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית פילוסוף ריקה. ז'ורז' (יהודה אריה) ויידה (Georges Vajda; ), פילוסוף יהודי-צרפתי, יליד בודפשט. מחשובי החוקרים בתחומי הפילוסופיה הערבית והפילוסופיה היהודית במאה ה-20.
בראשית דרכו רכש ידע בשפות שמיות ובלימודי האסלאם. ב-1935 כתב תיזה על הזנדיקים בתחילת התקופה העבאסית. ויידה לימד מחשבה יהודית במוסדות שונים והיה גם האחראי על כתבי היד היהודיים והערביים בספרייה הלאומית של צרפת. במהלך מלחמת העולם השנייה הסתתר בלה-שמבון סור-ליניון. בשנים 1960-1936 (עם הפסקה בימי הכיבוש הנאצי) לימד ויידה תנ"ך ותאולוגיה יהודית בבית המדרש הרבני של צרפת בפריז. ב-1946 כתב תיזה על יהודה בן ניסים אבן מלכה. ב-1954 מונה לחוקר ברמה גבוהה באקול פראטיק דה אוטז אטיד וב-1970 היה לראש הקתדרה לעברית וללימודי היהדות באוניברסיטה של פריז (III). וידה כתב מעל 21 ספרים, 284 מאמרים ומאות מאמרי ביקורת וערך ספרים רבים. הוא נפטר בפריז, בערב יום הכיפורים, 1981.
מכתביו
- Introduction à la pensée juive du Moyen-Age, Paris 1947
- Juda ben Nissim ibn Malka, philosophe juif marocain, Paris, 1954
- L'amour de Dieu dans la théologie juive du Moyen-Age, Paris 1957
- Isaac Albalag averroïst juif, traducteur et annotateur d'al-Gazali, Paris 1960
- Deux commentaires karaïtes sur: l'Ecclésiaste, Leyde 1971
- Recherches sur la philosophie et la Kabbale dans la pensée juive du Moyen-Age, Paris 1962
- Le commentaire d'Ezra de Gérone sur le cantique des cantiaues, Paris 1969
ביבליוגרפיה של כתביו מצויה בדעת, חוב' 10 (תשמ"ג) עמ' 126-125 ;66-53
