חברה זומבית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בכלכלה פוליטית, חברה זומבית היא חברה (פירמה) שזקוקה לחילוץ כדי לפעול, או חברה עם חובות שמסוגלת להחזיר את הריבית על חובותיה אך לא להחזיר את הקרן.

הגרף מציג את מדד המניות היפני ניקיי 225. בגרף מגמת ירידה בערך המניות במהלך שנות ה-90 של המאה ה-20. תקופה זו כונתה 'העשור האבוד' (מפני שהצמיחה הצפויה בעשור זה אבדה). בתקופה זו החלו להופיע ביפן חברות זומביות.

תיאור

חברות זומביות הן עסקים בעלי חוב שאף על פי שהם מייצרים מזומנים, לאחר כיסוי עלויות שוטפות, עלויות קבועות (שכר, תעריפים, שכר דירה), יש להן רק מספיק כספים לשלם את הריבית על ההלוואות שלהן, אבל לא את החוב עצמו (הקרן). מכיוון שכך, הן תלויות בדרך כלל במימון מחדש של החובות שנפרעים ("גילגול החוב") להמשך קיומם, ועלולים לעמוד בפני סיכוני כושר פירעון במקרה שהריבית תעלה או משקיעים ייסוגו ממימון נוסף.

היסטוריה

המונח "חברת זומבים" הוחל על חברות יפניות שנתמכו על ידי בנקים יפניים בתקופה המכונה "העשור האבוד" לאחר קריסת בועת מחירי הנדל"ן היפנית ב-1990. לאחר פיצוץ הבועה, הבנקים ביפן המשיכו לתמוך בחברות חלשות או כושלות.[1] כך, למשל, החברה קמעונאית דאיאי היא דוגמה לחברה גדולה שהתרחבה מאוד במהלך הצמיחה היפנית שקדמה להתרסקות, אך בנסיבות אחרות, התנהלותה הכלכלית הייתה צפויה להביא אותה לפשיטת רגל. בהקשר זה, קבע שר האוצר היפני, טקאו הירנומה, את המונח "גדולה מדי להיכשל", המתאר תאגיד ענק אשר קריסתו תהיה הרסנית לכלכלה כולה.[1][2]

המונח חברת זומבי חזר לפופולריות בתקשורת במהלך המשבר הכלכלי של 2008, בהקשר של חברות שזכו לסיוע מתוכנית חילוץ אמריקאית לחברות (TARP).[דרוש מקור]

בסין, עד לשנת 2016, בעקבות ההאטה שאפיינה את הכלכלה במדינה, חברות תעשייתיות סיניות (בענפי פלדה, אלומיניום, נייר וכו') החלו לסבול מבעיית קיבולת יתר, כאשר קיבולת היתר עלתה מ-0% ב-2007 לממוצע של 13% עד 2015, עם נתונים גבוהים מ-30% בחלק מהענפים (מלט ופלדה ב-2014).[3] במהלך 2016, הקונגרס הלאומי העממי (הפרלמנט בסין) הודיע כי מכיר בסוגיית 'מפעלי הזומבי' והממשלה הודיעה כי תסגור או תארגן מחדש חברות תעשייתיות רבות הנמצאות בבעלות המדינה עד שנת 2020.[4][5] בתעשיות הפחם והפלדה, אובדן העבודה הצפוי כתוצאה מכך היה צפוי להגיע ל-1.8 מיליון פיטורים (15% מכוח העבודה), כאשר סך הפיטורים נאמד ב-6 מיליון עובדים.[6]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 Denny, Charlotte (20 נוב' 2002). "Japan's zombie economy – not buying but browsing". The Guardian. ארכיון מ-26 בדצמבר 2019. נבדק ב-13 בדצמבר 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  2. ^ Brooke, James (29 באוקטובר 2002). "They're Alive! They're Alive! Not!; Japan Hesitates to Put an End to Its 'Zombie' Businesses". New York Times. ארכיון מ-16 בפברואר 2009. נבדק ב-19 בספטמבר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  3. ^ "The march of the zombies". The Economist. 27 פבר' 2016. ארכיון מ-1 בדצמבר 2017. נבדק ב-19 בספטמבר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  4. ^ "China to clean-up 'zombie' companies by 2020: Xinhua". Xinhua / Reuters. 17 ינו' 2016. ארכיון מ-8 בנובמבר 2020. נבדק ב-3 ביולי 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  5. ^ Tu, Lianting (8 מרץ 2016). "China's Takeover Troubles Putting Xi's 'Zombie' Reforms to Test". Bloomberg. ארכיון מ-2019-12-26. נבדק ב-2017-03-12. "We will address the issue of ‘zombie enterprises’ proactively yet prudently by using measures such as mergers, reorganizations, debt restructurings and bankruptcy liquidations," (Li Keqiang) {{cite news}}: (עזרה)
  6. ^ Petricic, Sasa (3 מרץ 2016). "Massive layoffs coming as China confronts its overbuilt 'zombie economy'". CBC News. ארכיון מ-8 בנובמבר 2020. נבדק ב-13 במרץ 2016. {{cite news}}: (עזרה)
P Economy.png ערך זה הוא קצרמר בנושא כלכלה. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0