חוק לצמצום השימוש בשקיות נשיאה חד-פעמיות
 | |
| תאריך לועזי | 29 במרץ 2016 |
|---|---|
| תאריך עברי | י"ט באדר ב' ה'תשע"ו |
| כנסת | הכנסת העשרים |
| חוברת פרסום | ספר החוקים 2546, עמ' 698 |
| הצעת חוק | ממשלתית |
| משרד ממונה | המשרד להגנת הסביבה |
| מס' תיקונים | 0 |
| נוסח מלא | הנוסח המלא |
חוק לצמצום השימוש בשקיות נשיאה חד-פעמיות, התשע"ו-2016 אושר בכנסת העשרים ונכנס לתוקף ב-1 בינואר 2017. מטרת החוק מוצגת בסעיף 1 שלו:
- מטרת חוק זה להביא לצמצום השימוש בשקיות נשיאה כדי להפחית את כמות הפסולת הנוצרת בעקבות השימוש בהן ואת ההשפעות הסביבתיות השליליות של פסולת זו, בין השאר באמצעות הגבלת החלוקה של שקיות נשיאה חד־פעמיות בידי עוסקים בלא תמורה ובאמצעות הטלת היטל בעד מכירתן, והכול לשם הבטחת קיומה של סביבה נאותה, בהתאם לעקרון הזהירות המונעת, להגנה על המגוון הביולוגי, למניעה ולצמצום של מפגעים סביבתיים ובריאותיים, לשיפור איכות החיים והסביבה, למען הציבור ולמען הדורות הבאים.
הוראות החוק
הגדרות:
- שקית נשיאה חד־פעמית היא שקית המיועדת לנשיאת מוצרים הנרכשים מעוסק, שעובייה הוא בין 20 ל־50 מיקרון.
- קמעונאי גדול הוא כל אחד מאלה:
- (1) קמעונאי המחזיק בשלוש חנויות לפחות שמחזור המכירות הכולל של חנויותיו, בשנת הכספים הקודמת, עולה על 250 מיליון שקלים חדשים (בערכי שנת 2014); לעניין זה, "מחזור מכירות" – לרבות מחזור המכירות של מצרכים שספק מכר בחנות של הקמעונאי;
- (2) קמעונאי המחזיק בחנות מקוונת שמחזור המכירות הכולל שלו בישראל מהחנות המקוונת, ואם הוא מחזיק גם בחנות שאינה מקוונת, אחת או יותר – יחד עם הכנסותיו ממנה וממצרכים שספק מכר בחנות של הקמעונאי, בשנת הכספים הקודמת, עולה על 250 מיליון שקלים חדשים;
מי שעוסק בממכר קמעונאי של מוצרים לא יעמיד לרשות לקוח, לא ימסור לו ולא ימכור לו שקית נשיאה שעובייה פחות מ־20 מיקרון. דברי ההסבר להצעת החוק מנמקים את הצורך בהגבלה זו: "בשל עוביין, שקיות אלה נקרעות במהירות ולמעשה מבחינת איכותן הן בבחינת פסולת עוד בטרם נעשה בהן שימוש, ומשום כך יש למנוע את השימוש בהן".[1]
קמעונאי גדול ישלם, בעד כל שקית נשיאה חד־פעמית שמכר, היטל בסכום של 8.54 אגורות. בעקבות מסירת שקית נשיאה חד־פעמית ללקוח יש לחייב את הלקוח בסכום שלא יפחת מההיטל בתוספת מע"מ. ההיטל יועבר לקרן לשמירת הניקיון, וישמש לעידוד צמצום השימוש בשקיות נשיאה חד־פעמיות ולצמצום ההשפעות הסביבתיות השליליות הנגרמות כתוצאה מהשימוש בהן. השר להגנת הסביבה, בהסכמת שר האוצר ולאחר התייעצות עם שר הכלכלה והתעשייה, ובאישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, רשאי לשנות את גובה ההיטל, בהתחשב בין השאר במידת צמצום השימוש בשקיות נשיאה חד־פעמיות, ובלבד שסכום ההיטל לא יעלה על 60 אגורות.
קמעונאי גדול יגיש למשרד להגנת הסביבה דוח רבעוני ודוח שנתי, על מספר שקיות הנשיאה החד־פעמיות שבעדן הוא חייב בתשלום היטל, בתקופה שלגביה מוגש הדוח, מחירן ללקוח, סוגי החומרים שמהם עשויות השקיות, עוביין ומשקלן.
על העמדת שקית נשיאה חד־פעמית ללא תשלום או בתשלום נמוך מהנדרש, וכן על הימנעות של קמעונאי גדול מהגשת הדוחות שהוא חייב להגיש, רשאי המשרד להגנת הסביבה להטיל עיצום כספי בסכום שך 20 אלף ש"ח על יחיד ו-40 אלף ש"ח על תאגיד. על הפרה של הוראות אחרות, כמפורט בחוק, ניתן להטיל עיצום כספי בסכומים נמוכים יותר. במקום הודעה על כוונה להטיל עיצום כספי, רשאי המשרד להסתפק במתן התראה מינהלית, שבה יציין המשרד מהו המעשה המהווה את ההפרה, יודיע למפר כי עליו להפסיק את ההפרה וכי אם ימשיך בהפרה או יחזור עליה יהיה צפוי לעיצום כספי. הטלת עיצום כספי ומתן התראה מינהלית יפורסמו באתר האינטרנט של המשרד.
היסטוריה חקיקתית
בשנת 2014 יזם המשרד להגנת הסביבה הצעת חוק לצמצום השימוש בשקיות נשיאה חד–פעמיות.[2] דברי ההסבר להצעת החוק הציגו את הצורך בחוק:
- החוק המוצע מטרתו להפחית במקור את כמות הפסולת הנוצרת עקב שימוש בשקיות נשיאה חד–פעמיות (שקיות נשיאה כהגדרתן המוצעת שעוביין פחות מ–50 מיקרון). כחלק ממדיניות הטיפול בפסולת במדינות המפותחות, ובכלל זה בישראל, ניתנת עדיפות להפחתה במקור, דהיינו, הימנעות מיצירת פסולת, על פני שימוש חוזר בפסולת או מיחזור בדיעבד, לאחר שנוצרו כמויות גדולות של פסולת. כחלק ממדיניות כללית זו, זרם פסולת שקיות הנשיאה החד–פעמיות הוא בעל מאפיינים ייחודיים (בהשוואה לזרמי פסולת אחרים), שבשלהם מצדיק הטיפול בו הסדרה ייעודית בחקיקה.
- בישראל, שקיות נשיאה חד–פעמיות הנמסרות לציבור בעת רכישת מצרכים, חינם ובלא הגבלה, הופכות לפסולת בסמוך לאחר הרכישה, ויוצרות מגוון של בעיות סביבתיות שיפורטו להלן. השימוש העודף בשקיות אלה הפך לחלק בלתי נפרד מהרגלי הקנייה של מוצרי צריכה הן בקרב ציבור הצרכנים והן בקרב הקמעונאים המספקים את השקיות. חלוקת שקיות הנשיאה החד–פעמיות בדרך זו יוצרת כמות גדולה ועודפת של פסולת, שאינה מתפרקת במשך מאות שנים, מזהמת את הסביבה, את השטחים הפתוחים ואת הסביבה הימית העולמית.[1]
דברי ההסבר מציגים את החוק כחלק מחקיקה נרחבת להסדרת הטיפול בפסולת בישראל:
- החוק המוצע, שמטרתו כאמור להפחית במקור את כמות הפסולת הנוצרת עקב שימוש בשקיות נשיאה חד–פעמיות, מהווה נדבך נוסף בחקיקה המסדירה את הטיפול בפסולת בישראל; החל בחוק שמירת הניקיון, התשמ"ד-1984 (להלן - חוק שמירת הניקיון), אשר מתמקד באיסור על השלכת פסולת ברשות הרבים ומניעת לכלוך, המשך בחוק איסוף ופינוי פסולת למיחזור, התשנ"ג-1993, שהטיל על הרשויות המקומיות אחריות למיחזור חלק מהפסולת, וכלה בהסדרה המקיפה שנעשתה בשנים האחרונות לגבי זרמי פסולת מסוימים, שעניינה יצירת תמריצים כלכליים ומנגנוני אחריות במטרה להפחית במקור את כמויות הפסולת של אותם זרמים, ולהבטיח שימוש חוזר בפסולת ומיחזורה. בין החוקים שנחקקו בשנים האחרונות ניתן למנות, בין השאר, את החוק לסילוק ולמיחזור צמיגים, התשס"ז-2007 (להלן - חוק לסילוק ולמיחזור צמיגים), חוק שמירת הניקיון (תיקון מס' 9), התשס"ז-2007, אשר הקים מנגנון לגביית היטל בשל הטמנת פסולת באתר לסילוק פסולת (היטל הטמנה), וכמובן חוק האריזות והחוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות, התשע"ב-2012 (להלן - חוק ציוד אלקטרוני).[1]
החוק אושר בכנסת ב-29 במרץ 2016,[3] ונכנס לתוקף ב-1 בינואר 2017.
החוק לא עבר שינויים מאז חקיקתו.
מימוש החוק
על פי נתוני המשרד להגנת הסביבה, נכון לשנת 2016 (בטרם יושם החוק) הוציאו רשתות השיווק סכום של כ־90 מיליון ש"ח לשנה עבור סבסוד שקיות פלסטיק לקונים, ישראלי ממוצע צרך כ־75 שקיות פלסטיק לשנה, ובסך הכל נצרכו בישראל כ־2.2 מיליארד שקיות פלסטיק בשנה.[4] לאחר כניסת החוק לתוקף, נמכרו ברבעון הראשון של 2017 כ-55 מיליון שקיות על ידי הקמעונאים הגדולים. זאת, לעומת הרבעון הרביעי לשנת 2016, שבו דווח על יותר מ-280 מיליון שקיות שנרכשו על ידי הקמעונאים לחלוקה. נתון זה מהווה הפחתה של יותר מ-80%, ומעיד על מידת יישום החוק.[5] הפחתה זו הצטמצמה מעט בשנים שלאחר מכן.[6]
לאחר החלת החוק, גילה סקר פסולת שנערך בחודש יוני 2017 בחופי הארץ, שחלה ירידה של כמעט 50 אחוז בפסולת שקיות הפלסטיק.[7]
במקביל להחלת חוק השקיות שנועד לעודד את צמצום השימוש בשקיות נשיאה חד פעמיות, המשרד להגנת הסביבה פעל גם לעידוד השימוש בשקיות נשיאה רב פעמיות: בשבועיים הראשונים שלאחר כניסת החוק לתוקף, סבסד המשרד חלוקה של סלי קניות רב-פעמיים ברשתות השיווק. כמו כן פיתח המשרד מפרט לסלי קניות רב פעמיים[8] אשר יהיו ניתנים לשטיפה ולכביסה, ניתנים לדחיסה או אריזה בעת שאינם בשימוש, ועשויים מחומרים הניתנים למיחזור.
חלק מרשתות השיווק משתמשות בשיטות שונות לעקיפת החוק, שמונעות את החלת ההיטל מהצרכן. כך לדוגמה, על פי המשרד להגנת הסביבה, רשתות מסוימות משתמשות בשקיות עבות יותר מכפי שהחוק דורש. באופן כזה הן יכולות לחלק ללא תשלום שקיות פלסטיק או נייר שמגדילות את הנפח והמשקל של הפסולת במקום לצמצם אותם, בניגוד לכוונה המקורית של החוק.[9]
קישורים חיצוניים
חוק לצמצום השימוש בשקיות נשיאה חד-פעמיות, התשע"ו-2016, בספר החוקים הפתוח
היסטוריית החקיקה של חוק לצמצום השימוש בשקיות נשיאה חד-פעמיות, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 הצעת חוק לצמצום השימוש בשקיות נשיאה חד–פעמיות, התשע"ה-2014, ה"ח הממשלה 894 מ-27 באוקטובר 2014
- ^ הצעת חוק לצמצום השימוש בשקיות נשיאה חד–פעמיות, התשע"ה-2014, ה"ח הממשלה 894 מ-27 באוקטובר 2014
- ^ חוק לצמצום השימוש בשקיות נשיאה חד-פעמיות, התשע"ו-2016, ס"ח 2545 מ-7 באפריל 2016
- ^ מורן אזולאי ואילנה קוריאל, אושר סופית: כל שקית בסופר תעלה לנו כסף, באתר ynet, 29 במרץ 2016
- ^ אלחנן טולדנו, לקחו כל שקית ברצינות: הפחתה של יותר מ-80% במכירת שקיות ניילון, באתר JDN, 24 במאי 2017
- ^ דוחות יישום החוק לצמצום השימוש בשקיות נשיאה חד-פעמיות, באתר המשרד להגנת הסביבה
- ^ זווית- סוכנות ידיעות למדע ולסביבה, חוף השקיות, באתר "הידען", 10 בספטמבר 2017
- ^ מפרט "רב-סל", סל קניות רב-פעמי, שפותח על ידי המשרד להגנת הסביבה
- ^ "חלוקה פראית": טריק השקיות של שופרסל ודור אלון
