טיוטה:עיוורון
עיוור (או סומא בארמית ובלשון חז"ל) מוגדר כאדם שאינו רואה, בין עקב פגיעה בעיניים, במסלולי הראיה העצביים, או במרכז הראיה המוחי. נחלקו החוקרים בהגדרה המדוייקת של "העיוורון החוקי", ומנו 65 הגדרות שונות לעיוורון[1].
הגדרות מושגיות
במקרא מצינו מושגים מגוונים המתייחסים לחוסר ראיה:
- עיוור - לפי חלק מהפרשנים משמעו שניטלו העינים לגמרי[2], ואחרים סבורים שכולל כל חולאי העין[3]
- עיוורון ועוורת - מבחינים בין מום הניכר על העין לבין מצב של חוסר ראיה ללא שינוי חיצוני[4]
- סנורים - מתפרש כעיוורון זמני או כיסוי והטחת העיניים[5]
- כהות ראיה - ירידה בחדות הראיה שאינה בהכרח עיוורון מוחלט[6]
בארמית: עוירא וסמיא/סומא. המושג האחרון נתקבל אצל חז"ל והפוסקים, ואפילו הרמב"ם משתמש בו בעברית הצחה שלו.
התפתחות היסטורית
העולם העתיק
העיוורון היה מום נפוץ ביותר בעולם הקדום[7]. במרבית התרבויות העתיקות, מעמד העיוור היה בשפל המדרגה - תינוקות עיוורים לא קוימו, והבוגרים הפכו לקבצנים המלאים את הערים ובתי המקדש[8].
למרות זאת, מצינו לאורך ההיסטוריה אישים עיוורים שהגיעו להישגים אינטלקטואליים מרשימים: הומרוס, מילטון, ברייל, הלן קלר, ובמיתולוגיה היוונית - נביאים עיוורים רבים[9].
התקדמות בטיפול
בתקופת ימי הביניים החל שינוי ביחס לעיוור:
- במאה ה-5 - הוקם המוסד הראשון עבור עיוורים ליד צור
- 1254 - לואי ה-9 ייסד את המוסד המפורסם בפריס (Quinze Vingts)
- 1784 - נוסד בצרפת בית הספר הראשון לעיוורים[10]
- 1829 - לואיס ברייל המציא את כתב ברייל המיוחד לעיוורים[11]
משקפיים ועזרי ראיה
הסינים השתמשו במשקפים כבר במאה ה-10, ודה-ספינו מפלורנס הכניס לאירופה בשנת 1300[12]. במקורותינו מוזכרים: עששית (אולי זכוכית לראיה[13]) ואספקלריא (יש שפירשו כמשקפים[14]).
מצב מדעי עכשווי
הגדרות מדעיות
עיוורון חוקי/מעשי: חדות ראיה מרכזית שאינה עולה על 20/200 בעין הטובה ביותר לאחר תיקון מירבי, או הגבלת שדה הראיה לפחות מ-20 מעלות.
בישראל: מוגדר כהיעדר ראיה מוחלט או ירידה בחדות הראיה מתחת ל-3/60 בעין הטובה ביותר[15].
נתונים סטטיסטיים
עולמי (סוף המאה ה-20): כ-38 מיליון עיוvrים, עוד כ-110 מיליון כבדי ראיה[16] ישראל (2000): 18,509 עיוורים רשומים, כ-2.9 פרומיל מהאוכלוסיה[17]
סיבות לעיוורון
בארצות מתפתחות: גרענת (Trachoma) - כ-2 מיליון מקרים, מחלות טפיליות (Onchocercosis), חוסר בוויטמין A, ירוד (Cataract).
בארצות מפותחות: מחלות רשתית, ברקית (Glaucoma), מחלות עצב הראיה, דלקת הדמית (Uveitis).
בישראל: ניוון הכתם הצהוב הקשור לגיל, ברקית, סוכרת, קוצר ראיה גבוה, ניוון עצב הראיה, ירוד[18].
מעמד העיוור במקורות היהודיים
דמויות עיוורות במקרא
יצחק - כהות ראיה מזקנה, אם כי חז"ל מציינים סיבות נוספות[19] יעקב - "כבדו עיניו מראות" מזקנה[20] בלעם - "שתם העין" - עיוור בעין אחת לפי חז"ל[21] שמשון - הפלשתים עיוורו אותו[22] עלי הכהן, אחיה השילוני, צדקיה - עיוורון מסיבות שונות
אישים עיוורים בתקופת חז"ל
נחום איש גמזו - נענש בעיוורון על התרשלות בצדקה[23] רב יוסף ורב ששת - אמוראים עיוורים גדולים[24] רב דוסא בן הרכינס - "עיניו קמו" מזקנה[25] בבא בן בוטא - הורדוס סימא את עיניו[26]
חכמי ישראל עיוורים לאחר התלמוד
רב יהודאי גאון (820-905) - ראש ישיבת סורא, בעל הלכות פסוקות רבי יצחק סגי נהור - נכד הראב"ד (סוף המאה י"ב) הראבי"ה - בעת זקנתו[27]
אטיולוגיה לפי חז"ל
סיבות רוחניות:
- עונש אלוהי כללי או על עבירות ספציפיות: שוחד[28], התחזות לעיוור[29], זלזול בצדקה[30]
- חינוך פגום של הילדים[31]
סיבות פיזיות:
- גורמי מזון מזיקים: פת קיבר, שיכר חדש, מלח סדומית, דג נונא[32]
- היגיינה ירודה: נגיעה בעין ביד לא נקיה, הזנחת שיער הראש[33]
- התנהגויות מזיקות: בכי מרובה, פסיעה גסה (יותר מאמה)[34]
יכולות מיוחדות של עיוורים
חז"ל ציינו כישורים מפותחים אצל עיוורים כפיצוי על הנכות:
- זיהוי על פי ריח וטעם (תינוק מזהה את אמו)[35]
- זיהוי קולי מדויק (עיוור מכיר אשתו בקולה)[36]
- זכרון מעולה ושמיעה מחודדת[37]
עקרונות היחס ההלכתי לעיוור
יסודות הגנה ועזרה
היהדות פיתחה מערכת הגנה והטיפול בעיוור, בניגוד לתרבויות עכשוויות[38]:
איסור הכשלה פיזית: "ולפני עור לא תתן מכשל"[39] - אף שחז"ל דרשו זאת בעיקר רוחנית[40], נשאר גם הפשט קללת המכשיל: "ארור משגה עור בדרך"[41] חובת עזרה חיובית: "עינים הייתי לעור" (איוב)[42]
מנהגי כבוד ורגישות
- שימוש בכינויים מכבדים: "סגי נהור" (מרובה אור), "מאור עינים"[43]
- איסור קריאה לפרשיות עיוורון[44]
- הקמת שירותי ליווי מיוחדים ("מושכים")[45]
- איסור השלכת אבנים בדרכים (עיוורים הולכים בצדדים)[46]
מעמד הלכתי מעשי
עקרון יסוד: חיוב במצוות
מחלוקת תנאים: רבי יהודה: עיוור פטור מכל המצוות[47]. חכמים: עיוור חייב ככל אדם[48].
פסיקה: רוב הפוסקים הכריעו כחכמים - עיוור חייב באופן עקרוני במצוות[49], למעט מצוות ספציפיות הפטורות מגזירת הכתוב או מגבלות פיזיות.
דיני אורח חיים
תפילה וברכות: ציצית: חייב במצוה ובברכה, לאחר בדיקה במישוש[50] תפילין: חייב כמו כל אדם[51] פוקח עיוורים: רוב הפוסקים מחייבים בברכה (מברך על בריאת העולם)[52] שליח ציבור: כשר להיות ש"ץ, אף בימים נוראים[53]
קריאת התורה: עליה לתורה: מחלוקת ראשונים. כיום המנהג הפשוט להעלות עיוורים[54] קריאה בעצמו: לא יכול להיות בעל קורא (חייב לקרוא מן הכתב)[55]
שבת ויו"ט: נרות שבת: עיוורת יכולה להדליק ולברך (נהנית בעקיפין)[56] קידוש והבדלה: יכול לקדש ולהבדיל[57] הדלקת נרות חנוכה: מחלוקת אחרונים - יש המתירים ויש האוסרים[58]
דיני יורה דעה
כשרות: שחיטה: פסול לכתחילה, כשר בדיעבד[59]. עיוור בעין אחת - כשר לכתחילה[60] בדיקת חמץ: יכול לבדוק באמצעות אחרים או במישוש הפרשת תרומות: פסול לכתחילה (חשש הפרשה מרע על טוב), כשר בדיעבד[61]
מצוות אישיות: מילה: אב עיוור חייב למול את בנו[62], אך מוהל עיוור - פסול[63] פדיון הבן: אב עיוור חייב לפדות[64], כהן עיוור כשר לקבל פדיון[65]
נדה וטהרה משפחה: בדיקות: עיוורת יכולה לבדוק עצמה, אך צריכה להראות לפיקחת[66] נגיעה בזמן נדה: אסורה למשך בעלה, אלא במקל או בשעת סכנה[67]
דיני אבן העזר
נישואים: זיהוי זוגה: מותר לסמוך על "טביעת קול"[68] מום בקידושין: עיוורון נחשב מום המבטל שידוכין[69] גירושין: אם נתעוור לאחר נישואין - דעות חלוקות בכפיית גירושין[70]
יבום וחליצה: יבום: עיוור כשר לייבם[71] חליצה: מחלוקת - יש המכשירים ויש הפוסלים (צריך לראות רוק)[72]
דיני חושן משפט
מערכת המשפט: דיין בדיני נפשות: פסול לחלוטין[73] דיין בדיני ממונות: מחלוקת ראשונים. המנהג שדיינים עיוורים דנים[74] עדות: פסול לעדות[75]. עיוור בעין אחת - כשר[76]
דיני רכוש: מקח וממכר: כשר לכל עסקיו[77] נזיקין: חייב באופן מלא כפיקח[78]
דינים לעתיד לבוא
עבודת המקדש: עבודת כהנים: כהן עיוור פסול לכל עבודה[79] ראיית נגעים: פסול אפילו בעין אחת[80] מצוות הקשורות לראיה: פטור ממצות ראיה, חגיגה והקהל[81]
משפט מיוחד: בן סורר ומורה: אינו נהיה כזה אם הוריו עיוורים[82] סוטה: לא שותה אם הבעל או היא עיוורים[83]
סוגיות עכשוויות
עיוורון כפיקוח נפש
דיון הלכתי באם עיוורון מוגדר כמצב של פיקוח נפש: תומכים: מחלות עיניים נחשבות פיקוח נפש[84], עיוור דומה לנכפה[85] מתנגדים: הבחנה בין מחלת עיניים חריפה לעיוורון גרידא[86]
משקפים ועדשות מגע
עקרון כללי: הרואה בעזרת משקפים נחשב רואה לכל הדינים[87]: ברכות ראיה: חייב בכל ברכות הראיה[88] עדות ושחיטה: כשר בתנאי שלא ישכח המשקפים[89] נגעים: פסול אפילו עם משקפים[90]
כלבי הנחיה
מחלוקת בכניסה לבית כנסת: מתירים: לא נחשב בזיון, מונע ביטול תפילה בציבור[91] אוסרים: בזיון בית כנסת, חילול השם, הפרעה למתפללים[92] @@@@ אכן נקטע לי באמצע. הנה השלמת הערך:
```wiki
יציאה במקל בשבת ויום טוב
איסור עקרוני: אסור לעיוור לצאת במקלו ביום טוב לרשות הרבים (זלזול ביום טוב)[93]
יוצאי מן הכלל:
שימוש בכלב הנחיה בשבת
בעיות הלכתיות: מוקצה (בעל חיים), שביתת בהמתו, נשיאת החבל
פתרונות:
- כלב מיוחד לטילטול לא נחשב מוקצה[97]
- שני נושאים (אדם וכלב) יחד - פטור[98]
- יש המתירים לחלוטין, יש המסתפקים[99]
דינים מיוחדים נוספים
תחומי פטור מיוחדים
ברכות תלויות ראיה: ברכת הלבנה: מחלוקת - יש המחייבים (בריאת העולם) ויש הפוטרים[100] ברכת החמה: מחלוקת דומה[101] ברכות על רואה: משנה הבריות (עיוור מלידה), דיין האמת (נתעוור)[102]
מצוות תלויות מקום: קריעה בכותל: פטור מקריעה על ירושלים ובית המקדש[103] ברכה בבית קברות: פטור מ"אשר יצר אתכם בדין"[104]
דיני ירושה ונכסים
כשרות מלאה: העיוור כשר לכל עניני רכוש - קנייה, מכירה, ירושה ומתנות[105]
בדיני נזקים: כחובל: חייב ברשלנותו ככל אדם[106] כנחבל: זכאי לפיצוי מלא, כולל על עיוורונו[107] בדיני בור: אם נפל לבור ומת - בעל הבור פטור, אם נפגע - חייב[108]
כבוד האב והאם
חיוב עיוור בכבוד הורים: מחלוקת אם חייב רק בהוריו ורבו או גם בסתם זקן[109]
כבוד הורה עיוור: חייבים לקום מפני הורה עיוור ולכבדו כרגיל[110]
גיור ונדרים
גיור: גוי עיוור מקבלים לגיור לכל הדעות[111]
נדרים: הנודר מ"רואי החמה" - אסור באנשים עיוורים; הנודר מ"הרואים" - מותר בעיוvrים[112]
השפעה תרבותית והיסטורית
מינוח ולשון
ביטויים מכבדים: חז"ל יצרו ביטויים כמו "סגי נהור" (מרובה אור), "מאור עיניים", "מפתחא" - ביטויים הפוכים מכבוד[113]. מנהג זה הפך למודל לשימוש בלשון מכובדת במקום ביטויים פוגעניים.
השפעה על שפות: המושג "סגי נהור" עבר לשפות רבות ונעשה סמל לדיבור מכובד על מוגבלויות.
תרומה לחקיקה מודרנית
העקרונות היהודיים השפיעו על: חקיקת זכויות: הכרה בזכויות עיוורים כשוות חובת עזרה: מערכות סיוע ממלכתיות איסור אפליה: חוקים נגד הפליה על רקע מוגבלות נגישות: חובת התאמת מרחבים ציבוריים
מחקר רפואי וטכנולוגי
פיתוחים מודרניים:
- טכנולוגיות קריאה דיגיטליות
- שתלי קרנית וטיפולי גנים
- רובוטים ואמצעי ניווט חכמים
- תוכנות המרה טקסט לדיבור
שאלות הלכתיות חדשות: השתלת קרנית מהמת: האם מותרת למניעת או לטיפול עיוורון[114] ניתוחי לייזר: מעמדם בדיני שבת וסכנת נפש עדשות מגע: האם מהוות חציצה בדינים שונים
סוגיות פילוסופיות והגותיות
משמעות העיוורון ברוחניות יהודית
עיוורון פיזי מול רוחני: המקרא והמדרש משתמשים בעיוורון כמטאפורה לחוסר הבנה רוחנית[115]. פרדוקס: עיוור פיזי יכול להיות בעל ראיית רוח חדה.
מבחן האמונה: עיוורון נתפס לעיתים כמבחן אמונה המאפשר צמיחה רוחנית. דמויות כמו רב יוסף ורב ששת הראו שעיוורון אינו מונע מגדלות תורנית.
שאלת הסבל והצדק האלוהי
תפיסות שונות בעיוורון: עונש על חטא - גישה מסורתית המופיעה במקורות[116] מבחן ושכלול - הזדמנות לפיתוח כישורים אחרים גזירת הטבע - מציאות עולמית שאין להסבירה דתית
גישות מודרניות: פרשנות עכשווית נוטה להתרחק מראיית העיוורון כעונש, ומדגישה את הערך והייחוד של כל אדם.
מסגרות חינוכיות ותרבותיות מודרניות
חינוך יהודי לעיוורים
מוסדות מיוחדים:
- ישיבות ובתי מדרש מותאמים
- שיטות לימוד תורה בכתב ברייל
- טכנולוגיות דיגיטליות לחקר יהודי
שילוב במוסדות רגילים: מדיניות שילוב מעודדת השתתפות של עיוврים במוסדות חינוך רגילים עם התאמות נדרשות.
תרבות ואמנות
יצירה יהודית: עיוורים יהודיים תרמו רבות ליצירה הרוחנית - פיוט, הלכה, מחשבת ישראל. המסורת מעודדת השתתפות מלאה בחיי הרוח.
ארגונים וקהילות
ארגוני עיוורים דתיים: קהילות מיוחדות המשלבות שמירת מצוות עם התמודדות עם עיוורון, כולל פתרונות הלכתיים למצבים מורכבים.
- ↑ WHO epidemiol Vital Statis Rep 19:437, 1966
- ↑ רש"י בכורות מד א
- ↑ אברבנאל ויקרא כא יז
- ↑ העמק דבר, דברים טו כא
- ↑ מדרש שוחר טוב, תו"ש בראשית פי"ט אות סב
- ↑ בראשית כז א; משנה נגעים ב ג
- ↑ ניתן להסיק זאת מהעובדה שבכל מקום בתנ"ך שנמנו מומי אדם, מוזכר העיוורון ראשון
- ↑ Lowenfeld B: The Changing Status of the Blind, 1975, pp. 18-20
- ↑ Lowenfeld B, שם
- ↑ נוסד על ידי Valentine Hous
- ↑ Louis Braille התעוור בעצמו בגיל צעיר
- ↑ דה-ספינו - Allesandro di Spino
- ↑ רש"י תהלים ו ח
- ↑ פיהמ"ש לרמב"ם כלים ל ב; תויו"ט שם
- ↑ מקביל ליכולת ספירת אצבעות ממרחק 3 מטרים
- ↑ Thylefors B, et al, Bull World Health Organ 73:115, 1995
- ↑ ר. אבישר ואח', הרפואה קמב:94, 2003
- ↑ שם
- ↑ בבלי מגילה כח א
- ↑ בראשית מח י
- ↑ בבלי סנהדרין קה א
- ↑ שופטים טז יב
- ↑ בבלי תענית כא א
- ↑ ב"ק פז א
- ↑ יבמות טז א
- ↑ ב"ב ד א
- ↑ שו"ת או"ז ח"א סי' תשנז
- ↑ שמות כג ח
- ↑ משנה פאה ח ט
- ↑ בבלי תענית כא א
- ↑ תנחומא, תצא, ד
- ↑ בבלי עירובין ה ח; בבלי נדרים נד ב
- ↑ בבלי שבת קח ב; בבלי נדרים פא א
- ↑ בבלי שבת קנא ב, קיג ב
- ↑ בבלי כתובות ס א
- ↑ בבלי גיטין כג א
- ↑ מתואר בסיפורים על רב יוסף ורב ששת
- ↑ Lowenfeld B: "הדף לרחמים והטיפול ההגנתי לעיוור...הונח על ידי העברים"
- ↑ ויקרא יט יד
- ↑ תו"כ ויקרא שם
- ↑ דברים כז יח
- ↑ איוב כט טו
- ↑ בבלי ברכות נו א
- ↑ ערוה"ש או"ח קלח ד
- ↑ בבלי יבמות קכא א
- ↑ תוספתא ב"ק ב י
- ↑ ב"ק פז א
- ↑ שם
- ↑ שו"ת הגאונים שערי תשובה סי' קנו; רמב"ן, רא"ש, מאירי בקידושין לא א
- ↑ בבלי מנחות מג א; טושו"ע או"ח יז א
- ↑ רא"ש הלכות קטנות, הל' תפילין סי' טז
- ↑ פרמ"ג בא"א סי' מו; מ"ב שם סקכ"ה
- ↑ רמב"ם תפילה ח יב; טושו"ע או"ח נג יד
- ↑ רמ"א או"ח קלט ד; מג"א סי' קלט סק"ד
- ↑ שו"ת שאל האיש סי' ב
- ↑ מג"א סי' רסג סק"ט
- ↑ בן איש חי, שנה ב, בראשית סקט"ז
- ↑ שו"ת רש"ל סי' עז לעומת מור וקציעה או"ח סוסי' תרעה
- ↑ בבלי חולין יג ב; טושו"ע יו"ד א ט
- ↑ שו"ت בעי חיי חיו"ד סי' ג
- ↑ משנה תרומות א ו
- ↑ מנ"ח מ' ב
- ↑ ספר כללי המילה לר"ג הגוזר
- ↑ שו"ת דבר יהושע ח"ב סי' יא
- ↑ בה"ג, הל' בכורות
- ↑ נידה יג ב; טושו"ע יו"ד קצו ז
- ↑ שו"ת פרי השדה ח"ג סי' קיט
- ↑ בבלי גיטין כג א; בבלי חולין צו א
- ↑ מבואר בכמה מקורות
- ↑ בבלי כתובות עז א
- ↑ טושו"ע אבהע"ז קעב טו
- ↑ בבלי יבמות קו ב
- ↑ בבלי יבמות קא א; רמב"ם סנהדרין ב ט
- ↑ קצוה"ח סי' ז סק"ב
- ↑ תוספתא שבועות ג ח; רמב"ם עדות ט יב
- ↑ ערוה"ש חו"מ לה א
- ↑ רמב"ם זכיה ומתנה ח א
- ↑ ב"ק פו ב
- ↑ בבלי בכורות מד א
- ↑ משנה נגעים ב ג
- ↑ בבלי חגיגה ב א
- ↑ בבלי סנהדרין עא א
- ↑ בבלי סוטה כז א
- ↑ ע"ז כח ב; טושו"ע או"ח שכח ט
- ↑ שבט מיהודה, עמ' שיד
- ↑ א. שטינברג, תחומין, ג, תשמ"ב
- ↑ תפא"י נגעים פ"ב בועז אות ד
- ↑ שו"ת הלכות קטנות ח"א סי' צט
- ↑ דע"ת יו"ד סי' א סק"נ
- ↑ תפא"י נגעים פ"ב, בועז אות ד
- ↑ שו"ת אגרות משה חאו"ח ח"א סי' מה
- ↑ שו"ת חלקת יעקב ח"ג סי' פז
- ↑ בבלי ביצה כה ב; טושו"ע או"ח תקכב א
- ↑ עטרת זקנים, שם סי' תקכב
- ↑ ערוה"ש או"ח שא עב
- ↑ שו"ת אגרות משה חאו"ח ח"ה סי' יט
- ↑ הגרש"ז אויערבאך
- ↑ שו"ת לב אריה ח"ב סי' ז
- ↑ שולחן שלמה ח"ב סי' שח
- ↑ שו"ת רש"ל סי' עז לעומת הגה' מהריק"ש או"ח סי' תכו
- ↑ מחזיק ברכה או"ח סי' רכט לעומת שו"ת זרע אמת ח"ג סי' כד
- ↑ בבלי ברכות נח ב; טושו"ע או"ח רכה ט
- ↑ שו"ת ציץ אליעזר חט"ז סי' לט
- ↑ גשר החיים ח"א פכ"ט
- ↑ רמב"ם זכיה ומתנה ח א
- ↑ ב"ק פו ב
- ↑ רמב"ם חובל ומזיק ב ח
- ↑ ב"ק נב א
- ↑ נחלת צבי יו"ד סי' רמ לעומת שו"ת שער אפרים סי' עח
- ↑ שו"ת שער אפרים סי' עח; שו"ת שבט הלוי ח"ו סי' קמו
- ↑ תורת הגר לאאמו"ר אות לז
- ↑ בבלי נדרים ל ב; טושו"ע יו"ד ריז לו
- ↑ בבלי ברכות נו א; חגיגה ה ב
- ↑ ראה ערך השתלת אברים
- ↑ "עור הלא אנכי ה'" - שמות ד יא
- ↑ דוגמאות רבות בתלמוד