יגדל אלקים חי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף יגדל אלהים חי)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יִגְדַּל אֱלֹקִים חַי (על פי נוסח הספרדים)

יִגְדַּל אֱ-לֹהִים חַי וְיִשְׁתַּבַּח/נִמְצָא וְאֵין עֵת אֶל מְצִיאוּתוֹ
אֶחָד וְאֵין יָחִיד כְּיִחוּדוֹ/נֶעְלָם וְגַם אֵין סוֹף לְאַחְדּוּתוֹ
אֵין לוֹ דְמוּת הַגּוּף וְאֵינוֹ גּוּף/לֹא נַעֲרֹךְ אֵלָיו קְדֻשָּׁתוֹ
קַדְמוֹן לְכָל דָּבָר אֲשֶׁר נִבְרָא/רִאשׁוֹן וְאֵין רֵאשִׁית לְרֵאשִׁיתוֹ
הִנּוֹ אֲדוֹן עוֹלָם לְכָל נוֹצָר/יוֹרֶה גְּדֻלָּתוֹ וּמַלְכוּתוֹ
שֶׁפַע נְבוּאָתוֹ נְתָנוֹ/אֶל אַנְשֵׁי סְגֻלָּתוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ
לֹא קָם בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה עוֹד/נָבִיא וּמַבִּיט אֶת תְּמוּנָתוֹ
תּוֹרַת אֱמֶת נָתַן לְעַמּוֹ אֵל/עַל יַד (מֹשֵה) נְבִיאוֹ נֶאֱמַן בֵּיתוֹ
לֹא יַחֲלִיף הָאֵ-ל וְלֹא יָמִיר/דָּתוֹ לְעוֹלָמִים לְזוּלָתוֹ
צוֹפֶה וְיוֹדֵעַ סְתָרֵינוּ/מַבִּיט לְסוֹף דָּבָר בְּקַדְמָתוֹ
גּוֹמֵל לְאִישׁ חָסִיד כְּמִפְעָלוֹ/נוֹתֵן לְרָשָׁע רָע כְּרִשְׁעָתוֹ
יִשְׁלַח לְקֵץ יָמִים מְשִׁיחֵנוּ/לִפְדּוֹת מְחַכֵּי קֵץ יְשׁוּעָתוֹ
מֵתִים יְחַיֶּה אֵ-ל בְּרֹב חַסְדּוֹ/בָּרוּךְ עֲדֵי עַד שֵׁם תְּהִלָּתוֹ
אֵלֶּה שלוש עֶשרֵה הֵם עִקָּרִים/הֵן הֵם יְסוֹד דַּת אֵ-ל וְתוֹרָתוֹ
תּוֹרַת מֹשֵה אֱמֶת וּנְבוּאָתוֹ/בָּרוּךְ עֲדֵי עַד שם תְּהִלָּתוֹ

יגדל אלוקים חי הוא פיוט המיוסד על שלושה עשר עקרי האמונה שקבע הרמב"ם (בפירושו לפרק חלק). בפיוט 13 שורות, אחת לכל אחד מהעיקרים, בנוסח הספרדים יש בסוף הפיוט עוד שני חרוזים.

מחבר הפיוט

מקובל, שמחבר הפיוט "יגדל" הוא דניאל בן יהודה דיין, שחי באיטליה, כנראה במאה ה-13[1]. הפיוט נדפס לראשונה במחזור "קמחא דאבשונא" שנדפס בבולוניה בשנים ש'-ש"א (1541)[2].

אולם, יש שייחסו את הפיוט למחברים אחרים. הרב יעקב עמדין ייחסו בוודאות לרמב"ם[3], והרב יחיא צאלח והיש"ר מקנדיאה[4] ייחסוהו לרבי שלמה אבן גבירול[5].אחרי עיון בכתבי עמנואל הרומי נראה,כי יהיה המחבר מי- שיהיה, אבל שאב כל התוכן מפיוט ארוך שכתב במחברת.

מקור אמירת הפיוט

בספר "סדר היום" שחיבר המקובל משה בן מכיר בסוף המאה ה-16 נאמר[6]:

"ויש שנהגו לומר אחר התפלה י"ג עיקרים שהוא פזמון יגדל א-להים חי וכו' בנעימת קול והוא מנהג טוב ויפה ועולה לד' עניינים לקבל עליהם האמנת י"ג עיקרים גם לומר אותם בשמחה לכבוד היום הקדוש והוא מכלל העונג"

מנגד, כתבו בשם האר"י ז"ל שהוא לא אמר שום פיוטים (חוץ מאלה של רבי אלעזר הקליר) ובפרט פיוט 'יגדל'[7].

זמן אמירת הפיוט

למעשה, הפיוט התקבל בכל תפוצות ישראל, אך מקום אמירתו שונה מקהילה לקהילה. בחלק מקהילות אשכנז המזרחיות נוהגים לאומרו לפני תפילת שחרית; בקהילות ספרד ובקצת קהלות נוסח אשכנז[8] הוא מושר בליל שבת וחג לאחר סיום תפילת ערבית; יוצאי מרוקו אומרים אותו בתפילת שחרית של שבת לפני ברוך שאמר, וגם כשמלווים את החתן בשבת חתן; חלק קטן מהתימנים השאמיים אומרים אותו בתוך סדר קבלת שבת; והבלדים (ושאר מתפללי הנוסח השאמי) אומרים אותו אחרי תפילת ערבית של שבת, או לפני עלינו לשבח. יש שאומרים אותו גם בעת קבורת המת, שכן מוזכר בו תחיית המתים. הקראים אומרים אותו בשמחת תורה אחרי קריאת התורה. בקרב יהודי גאורגיה נוהגים לאומרו אחרי ערבית של שבת בניגון מיוחד לשבתות, ובימים נוראים בניגון אחר.

הפיוט לא מופיע בסידור נוסח חב"ד שנערך על ידי רבי שניאור זלמן מלאדי ולא בחלק מסידורי הספרדים, על פי דברי האר"י הנ"ל.

לקריאה נוספת

  • חנה כשר ואורי מלמד, 'הורתו ולידתו של הפיוט יגדל א-להים חי'- בתוך: 'התפילה בישראל - היבטים חדשים', אורי ארליך, תשע"ו.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ כך קבע שד"ל, במבוא שכתב למחזור תפילה למנהג בני רומא, ע"פ שני כת"י שהיו לפניו. וכך כתב: "ואני ראיתי סדור כ"י על קלף מנהג בני רומא, נכתב בשנת קמ"ג, ושם הסופר משה בכמ"ר יקותיאל חפץ ממשפחת הצפרוני, ועל גבי יגדל כתב: אלו הם י"ג עקרים שסידרם כמה"ר דניאל זקני זלה"ה בכמ"ר יהודה דיין".
  2. ^ על השתלשלות הדפסת הפיוט ראה: הפיוט יגדל, הרב יוסף ויכלדר, "המבשר תורני" י"ז כסלו תש"ע.
  3. ^ סידור היעב"ץ פתיחה לשיר היחוד
  4. ^ (נובלות חכמה צב, ב)
  5. ^ תכלאל עץ חיים ח"א דף קי עמוד ב. כל כתב: "דע כי קבלה בידנו שפיוט זה הוא מיוסד מהרב ר' שלמה ן' גבירול ז"ל וכמדומה לי שראיתי גם כן בספר הר"ר אליהו הבחור ז"ל שיחסה אליו". בסידור אוצר התפילות (תקון תפילה) דוחה קביעה זו שככל הנראה שלש עשרה עיקרים לא היו ידועים לפני תקופת הרמב"ם.
  6. ^ סדר היום - תפילת השבת
  7. ^ שער הכוונות, עניין נוסח התפילה: "ובראשונה אכתוב עניין א' שא"ל מורי ז"ל בעניין הפזמוני' והפיוטים שתקנו האחרוני' דע לך כי מורז"ל לא היה אומר שום פזמון ושום פיוט ובקשה מאלו שסדרו האחרונים כגון ר' שלמה בן גבירול וכיוצא לפי שאלו האחרונים לא ידעו דרכי הקבלה ואינם יודעים מה שאומרים וטועים בס' דבורם בלי ידיעה כלל ובפרט פזמון יגדל אלקים חי כו' וכן ודוי אשמנו באומר ובפועל כו' וכן ביום הכפורים לא היה אומר ודוי של רבינו נסים ור' שם טוב ן' אדרוטל ור' יצחק בן ישראל שתקנו כל אחד ודוי בערבית ושחרית ובמוסף ובמנחה ובנעילה לא היה אומר אותם כלל אבל היה אומר התפלות והבקשות ופזמונים שתקנו הראשונים כמו תפלת ר"ע ע"ה ותפלת ר"א בן ערך ותפלת רבי נחוניא בן הקנה ע"ה וכן היה אומר כל הפיוטים ופזמונים שתיקן ר"א הקליר הלא המה במחזור האשכנזים לפי שכל אלו הראשונים תקנו דבריהם על פי חכמת האמת והיו יודעים מה שתקנו ואף גם אם הם באמצע ברכות יוצר היה אומרם לפי שהם היו תנאים והיו יודעים מה היו מתקנים וכל דבריהם היו מיוסדים על פי האמת".
  8. ^ ברוב קהילות אשכנז בחו"ל, וגם בקצת קהילות בארץ, כולל בית כנסת הגדול בירושלים.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0