יהודי מועדף

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

יהודי מועדף (בגרמנית: Vorzugsjude) הוא, לפי המילון הנאצי, אסיר יהודי במוצאו, שבגלל קשריו למדינות זרות נראה מתאים לשחרור בתמורה לאזרחים גרמנים שהוחזקו בידי בעלות הברית (למשל הטמפלרים בשרונה), או בתמורה למשלוח סחורות שהיו חשובות לשם תעשיית החימוש והמלחמה הגרמנית. לפעמים היסטוריונים משתמשים גם במונח "חילופי בני ערובה".[1]

חילופי אזרחים

על פי הנוהג במשפט בינלאומי פומבי, התאפשרה החלפתם של גרמנים המתגוררים בשטחים שהיו בשליטת בעלות הברית באזרחים בעלי אזרחות זרה שנכלאו בגרמניה הנאצית. חילופין כאלה הוכנו על ידי המחלקה המשפטית והמחלקה הפוליטית במשרד החוץ הפדרלי ובמשרד הראשי לביטחון הרייך במחלקה II B 4 (לימים IV F 4), המחלקה למשטרת הזרים וביטחון הגבולות. החלפת בני ערובה יהודים הייתה באחריות מחלקתו של אייכמן.[2]  בשבי הגרמני הוחזקו אנשי שגרירות, אנשי צוותי ים (ימאים) וחובשים. הם נכלאו לאחר פרוץ המלחמה והיו זמינים לחילופי שבויים. בגרמניה היו מעט זרים שניתן היה להציע להחלפה תמורת גרמני הרייך שנכלאו במדינות בחו"ל, ולכן בהדרגה הורחב מעגל הכלואים ליהודים רבים יותר ויותר - בני הלאום המקביל (בריטי, צרפתי וכו') ובני לאום כפול (גרמני ואחר). מעגל "יהודי החליפין" הורחב משמעותית בתחילת 1943. נקבע שגם יהודים שרק קיימו "יחסים משפחתיים, ידידותיים, פוליטיים או מסחריים" עם אנשים במדינות עוינות (בעיקר ארצות הברית) צריכים לשמש כבני ערובה להחלפה.[3]

מחנה מעצר

עוד לפני שהוקם מחנה הריכוז ברגן בלזן, נכלאו אנשים בעלי אזרחות מתאימה לשם חילופין, או בעלי אזרחות כפולה, במחנות המעצר בוויטל, בליבנאו (גר'), בוורצך (גר'), בלאופן (אנ') ובבורג טיטמונינג (גר') על מנת לשמש כאנשים זמינים ה"ניתנים להחלפה".[4] מחנות ליבנאו (לנשים) ולאופן נותרו פעילים גם לאחר הקמת מחנה המעצר ברגן בלזן בו נכלאו אסירים אלה, וזאת במקרה שלא היה ספק שהם בעלי אזרחות זרה.[5] מחנות מעצר אחרים, בהם מחנה לינדלה (אנ'), שימשו גם כמחנות מעבר.

מחנה זמני בברגן בלזן

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – ברגן בלזן

באביב 1943 הורה היינריך הימלר להקים מחנה בו ייכלאו כ-10,000 יהודים לשם חילופי אסירים או כאמצעי לחץ כדי לאפשר לגרמניה רכישת מטבע זר וחומרי גלם. עוד כלואים במקום היו אזרחי מדינות נייטרליות או בעלות ברית שנדרשו כקלפי מיקוח וכדי להבטיח שיתוף פעולה מצד ממשלות.[6] לצורך כך הוקם בברגן בלזן "מחנה מגורים" ל"יהודי חילופין", בו היו ארבעה מחנות משנה. מאמצע יולי 1943 נכלאו במחנה זה יהודים פולנים שהיו להם דרכונים או תעודות זיהוי אישי אחרות ממדינות דרום אמריקה. היה מחנה ליהודי ספרד מיוון עם דרכונים ממדינות אמריקאיות, אליו הוכנסו גם יהודים איטלקים עם דרכון טורקי. החלק הגדול ביותר של המחנה היה "מחנה הכוכבים" (שטרנלגר, Sternlager), שאליו גורשו בעיקר יהודי הולנד; קבוצות קטנות הגיעו, צרפת, יוגוסלביה ואלבניה. בקיץ 1944 נוסף מחנה ליהודי הונגריה. 14,700 גברים, נשים וילדים יהודים עברו כאסירי חילופין במחנה ברגן בלזן. כ-2,560 מהם שוחררו דרך חילופי אסירים.[7] קבוצה בגודל דומה עברה במחנה רק בתור עצירת ביניים בדרך למחנות ההשמדה. מרבית היהודים שנכלאו במחנה המעצר, כ-7,000 גברים, נשים וילדים, הוחזקו כקלף מיקוח עד לימי המלחמה האחרונים. בנובמבר 1944 וינואר 1945 הורדו "יהודים הניתנים להחלפה" מרכבת הטרנספורט מברגן בלזן לשווייץ. הם לא הוחזרו לברגן בלזן, אלא הועברו למחנות המעצר בלינבאו, לינדלה ו-וורצך. בחודשים האחרונים של המלחמה לא היה עוד "טיפול מועדף". כאשר התקרב צבא בעלות הברית, הועברו "יהודי החילופין" לכיוון גטו טרזין, אך רק אחת משלוש הרכבות הגיעה ליעד. בטרנספורט אחר נספו אסירים רבים, במה שנודע לימים בתור "הרכבת האבודה", לאחר ימים של שוטטות בין החזיתות.

חילופי אסירים

בתחילת המלחמה התגוררו בארץ ישראל תחת המנדט הבריטי כ-2,000 טמפלרים גרמנים, שניתן היה להחליפם באזרחים בריטים שנשבו בידי הגרמנים בפולין הכבושה. המשא ומתן הממושך על השיבה הואץ כאשר הובאו 700 אזרחים גרמנים מארץ ישראל לאוסטרליה ונכלאו בה. בין דצמבר 1941 לפברואר 1943 הגיעו לארץ ישראל שלוש קבוצות, בסך הכל 200 איש, בהן לפחות 69 יהודים בעלי אזרחות ארץ ישראלית.[8] בהמשך הספיק אישור הגירה כדי להשתחרר. ביוני 1944 הובאו לארץ ישראל דרך טורקיה 222 יהודים מברגן בלזן ו-61 מוויטל ומלאופן (זלצאך).[9] במרץ 1945 הוחלפו בגרמנים 99 יהודים מברגן בלזן ו-38 ממחנה הריכוז רוונסבריק. הם נשלחו לשוודיה בדרכם לארץ ישראל. מאות יהודים חולצו גם הם, כי הציגו תעודה המעידה על כך שניתנה להם אשרת כניסה לארץ ישראל.[10]

ראו גם

ספרות

  • Thomas Ammann, Stefan Aust: Hitler's traffickers. The fate of the exchange Jews. Rotbuch, Berlin 2013, מסת"ב 978-3-86789-079-3 
  • Yehuda Bauer : Free Purchase of Jews? Negotiations between Nazi Germany and Jewish representatives from 1933 to 1945. Translated by Klaus Binder and Jeremy Gaines . Jewish publishing house, Frankfurt am Main 1996, מסת"ב 3-633-54107-1 .
  • Lisa Hauff (arr.): The Persecution and Murder of European Jews by National Socialist Germany 1933–1945 (Collection of Sources), Volume 11: German Empire and Protectorate of Bohemia and Moravia April 1943–1945 . Berlin / Boston 2020, מסת"ב 978-3-11-036499-6 (here "Exchange Jews", pp. 47–52)
  • Ladislaus Löb : Business with the devil: The tragedy of the Jewish savior Resző Kasztner . Survivor's report. Böhlau, Cologne 2010, מסת"ב 978-3-412-20389-4 .
  • Alexandra-Eileen Wenck: Between human trafficking and the "final solution" - the Bergen-Belsen concentration camp. Paderborn 2000, מסת"ב 3-506-77511-1

הערות שוליים

  1. ^ Thomas Rahe: Bergen-Belsen Stammlager. In: Wolfgang Benz, Barbara Distel (Hrsg.): Der Ort des Terrors. Geschichte der nationalsozialistischen Konzentrationslager. Band 7: Niederhagen/Wewelsburg, Lublin-Majdanek, Arbeitsdorf, Herzogenbusch (Vught), Bergen-Belsen, Mittelbau-Dora. C.H. Beck, München 2008, מסת"ב 978-3-406-52967-2, S. 196.
  2. ^ Alexandra-Eileen Wenck: Zwischen Menschenhandel und „Endlösung“ – Das Konzentrationslager Bergen-Belsen. Paderborn 2000, מסת"ב 3-506-77511-1, S. 56.
  3. ^ Alexandra-Eileen Wenck: Zwischen Menschenhandel und „Endlösung“ – Das Konzentrationslager Bergen-Belsen. Paderborn 2000, מסת"ב 3-506-77511-1, S. 387 / s. a. Dokument VEJ 6/228 in: Susanne Heim (Bearb.): Die Verfolgung und Ermordung der europäischen Juden durch das nationalsozialistische Deutschland 1933–1945 (Quellensammlung) Band 6: Deutsches Reich und Protektorat Böhmen und Mähren Oktober 1941–März 1943. Berlin 2019, מסת"ב 978-3-11-036496-5
  4. ^ Alexandra-Eileen Wenck: Zwischen Menschenhandel und „Endlösung“ – Das Konzentrationslager Bergen-Belsen. Paderborn 2000, מסת"ב 3-506-77511-1, S. 55.
  5. ^ Alexandra-Eileen Wenck: Zwischen Menschenhandel und  „Endlösung“ – Das Konzentrationslager Bergen-Belsen. Paderborn 2000, מסת"ב 3-506-77511-1, S. 390.
  6. ^ Rainer Schulze: „Rettungsbemühungen.“ Anmerkungen zu einem schwierigen Thema der Zeitgeschichte. In: KZ-Gedenkstätte Neuengamme (Hrsg.): Hilfe oder Handel?. Bremen 2007, מסת"ב 978-3-86108-874-5, S. 11 f.
  7. ^ Rainer Schulze: „Rettungsbemühungen.“ Anmerkungen zu einem schwierigen Thema der Zeitgeschichte. In: KZ-Gedenkstätte Neuengamme (Hrsg.): Hilfe oder Handel? Bremen 2007, מסת"ב 978-3-86108-874-5, S. 14.
  8. ^ Israel Gutman u. a.(Hrsg.): Enzyklopädie des Holocaust. München und Zürich 1995, מסת"ב 3-492-22700-7, Bd. 1, S. 131.
  9. ^ Alexandra-Eileen Wenck: Zwischen Menschenhandel und „Endlösung“ – Das Konzentrationslager Bergen-Belsen. Paderborn 2000, מסת"ב 3-506-77511-1, S. 220–228.
  10. ^ Israel Gutman u. a. (Hrsg.): Enzyklopädie des Holocaust. München und Zürich 1995, מסת"ב 3-492-22700-7, Bd. 1, S. 132–133.
Wiki letter w.svg ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים במכלול שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "יהודי מועדף".
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=יהודי_מועדף&oldid=1601765"